ניסים מעיין לוי ז''ל

קורות חיים

ניסים מעיין, בנם הבכור של מרים שמחה ויעקב לוי, נולד ביום י"א באלול תשנ"ג (28.08.1993).

גדל והתחנך באילת, למד בבית הספר "איילת השחר-אור החיים" בעיר והמשיך ללימודים בתיכון מקומי. ילד של בית, משפחתי ושמח, עם נתינה אינסופית, אהבה רבה לזולת ונכונות תמידית לעזור לאחרים.

גדל בבית חרדי המקורב לתורת רבי נחמן מברסלב. גם כשהתחיל בגיל 17 להתרחק מעט מן הדת נותר קרוב מאוד לבית ולמשפחה, המשיך להניח תפילין מדי בוקר ועל כל דבר שקרה לו בחיים נהג לומר: "זה מהשם יתברך".

עם אימו היה לו קשר קרוב במיוחד. היא מתארת אותו כיד ימינה ומספרת שתמך בה רבות לאחר גירושיה מאביו.

בגיל 24 התחתן, הקים עם אשתו בית ברחובות והשניים הביאו לעולם את בנם – עופרי.

כעבור שנתיים וחצי התגרשו, אך המשיכו לגדל את בנם בשיתוף מלא ובאהבה. משפחתו וחבריו מתארים אותו כאבא עם לב ענק, שבינו לבין בנו שררו אהבה עצומה וחיבור קרוב ומיוחד.

לאחר הגירושים, גילה את עולם המסיבות והתאהב. הוא סיפר לאימו שהמסיבות עושות לו טוב ומחיות אותו.

לפרנסתו עבד כשליח והפגין מוסר עבודה גבוה מאוד. הוא עבד מבוקר עד ערב ובכל מזג אוויר על מנת לפרנס בכבוד את בנו ולהבטיח שדבר לא יחסר לו.

אין עסק או שליח ברחובות שלא הכירו אותו, ובכל מקום אליו הגיע היה קשה מאוד לפספס אותו. זאת לא רק בגלל שהתנשא לגובה של 1.97 מ' או כיוון שנהג להתלבש לעבודה בבגדים המתאימים יותר לאירוע, אלא בעיקר בשל החיוך הרחב, החום ושמחת החיים שקרנו ממנו.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בלילה שקדם למתקפה היה ניסים בדרכו לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", שנערך סמוך לקיבוץ רעים, שם בילה עם חברים ולצד כ-3,000 מבלים נוספים. בשעה שש וחצי בבוקר, עם מטח הרקטות הראשון, שלח לחברתו הודעה: "אני תקוע בפקק. יש כאן טילים מעליי". זה היה אות החיים האחרון שהתקבל ממנו.

בתחילה סברה המשפחה שהוא נחטף על ידי מחבלים לרצועת עזה, שכן הטלפון שלו אוכן באזור ג'בליה. זו הייתה גם ההנחה הראשונית של הצבא. אך כעבור חמישה ימים קיבלה המשפחה את ההודעה שניסים נרצח. ברגעיו האחרונים עוד ניסה להגן על חברה שישבה לצידו ברכב, נלחם על מנת למנוע פגיעה בה וספג יריות רבות כתוצאה מכך. החברה וחבר נוסף שהיה עמם ברכב נרצחו גם הם.

מאות ממשתתפי הפסטיבל נרצחו באותו יום על ידי מחבלי החמאס, עשרות נוספים נחטפו לרצועת עזה.

ניסים מעיין לוי נרצח בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", סמוך לקיבוץ רעים, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן 30 היה בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין הר הזיתים בירושלים. הותיר אחריו בן, הורים, אחות וחברים רבים.

אימו, מרים שמחה, אמרה בריאיון: "הימים שעוברים עלינו קשים מאוד. הוא היה בן יחיד, היה לנו קשר מאוד מיוחד, זה לא היה ילד רגיל. כל יום מתקשר אלי... ילד של חמלה, עזרה ונתינה. זו אבדה שאי אפשר להאמין. לקחו לי חצי מהלב. כל יום שעובר לי הוא גהינום".

מוריה, חברתו, כתבה: "הלב מסרב להאמין. ניסים, הבחור עם שמחת החיים הכי גדולה שאני מכירה. הייתה לנו תקווה שאתה חי, מסתתר או בין החטופים, אבל היום הודיעו לנו שזיהו את גופתך. ברוך דיין האמת. ה' ייקום דמך!"

"אח יקר שלי, לא מעכל שאתה כבר לא איתנו", כתב כפיר, חבר ילדות. "היית ילד טוב עם נשמה גדולה. אמנם לא התראינו כבר המון זמן, אבל את השטויות שלנו מהגן עד היום אני זוכר. נוח על משכבך בשלום. אוהבים אותך מאוד. שמור עלינו מלמעלה".