רויה מנצורי ז''ל

קורות חיים

רויה, בתם של סיגל ומנשה מנצורי, נולדה בלוס אנג'לס, ארה"ב, ביום י"ז באייר תשס"א (10.05.2001). ילדה אמצעית במשפחה, אחות קטנה לנורל, אחות גדולה לשי.

גדלה והתחנכה בלוס אנג'לס, למדה בבית הספר היסודי Temple Israel of Hollywood. כשהייתה בת תשע, עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בהוד השרון, ורויה השלימה את לימודיה בבית הספר היסודי "יצחק רבין", המשיכה לחטיבת "השחר" ולתיכון "הדרים" בעיר.

בצבא שירתה כתצפיתנית בחטיבה המרחבית שומרון. במסגרת תפקידה, הייתה אחראית על גזרת שכם המורכבת, וניהלה אירועים קשים, בהם ניסיון פיגוע. היא הרגישה שותפה לגורלם של החיילים בגזרה והתמסרה לתפקיד ולגודל האחריות. על שירותה קיבלה תעודת הצטיינות, אך לא סיפרה על כך כי חשבה שבסך הכול מילאה את תפקידה.

אחרי שחרורה, בינואר 2023 טסה לטיול של חמישה חודשים בדרום אמריקה. הטיול היטיב עמה וקירב אותה לעצמה. קרוביה מספרים שתמיד הייתה כמו פיה - יפהפייה, מלאת רוך, עדינות וצניעות, אך כשחזרה מהטיול, התכונות הללו בלטו יותר מתמיד. היא הייתה קורנת, מוקפת בהילה של אור ומלאה בעוצמה שקטה.

כאדם מלא חמלה, התקשתה כל חייה להכיל רוע אנושי וקושי, אך הדבר לא פגם בשמחת החיים שלה ובאהבה שפיזרה סביבה. היא הייתה מצחיקה, יצירתית ומוכשרת, כתבה שירים וסיפורים קצרים, עיצבה תכשיטים, תמיד עזרה, הקשיבה ונתנה לאחרים מבלי לרצות תמורה, ועשתה הכול על מנת לצמוח ולהתחשל.

בנובמבר 2023 הייתה אמורה להתחיל לימודי צורפות. בנוסף, חלמה ללמוד קולנוע ותסריטאות בניו יורק, ולהיעזר במדיום הקולנועי על מנת לסייע לאנשים הסובלים מפוסט טראומה.

הקשר בינה לבין אחותה הגדולה היה מאוד קרוב. היא העריצה את נורל, שעטפה אותה והעניקה לה יציבות, ומגיל צעיר השתיים טיילו, בילו וחוו דברים יחד. גם עם אחיה הקטן, שי, היה לרויה קשר קרוב ומיוחד, וכן עם עמית כהן, בן זוגה של נורל, שהיה לה כאח.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

רויה, יחד עם נורל, עמית וחברים נוספים, בילתה את הלילה בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", שנערך סמוך לקיבוץ רעים וכלל כ-3,000 משתתפים.

כשהחל מטח הרקטות, הייתה עם חברים באחת מרחבות הריקודים במתחם. גל, בן דודה שבא איתן למסיבה, הגיע אליה מיד כי ידע שהמצב עלול להיות רגיש עבורה. הוא חיבק אותה, הרגיע אותה ועזר לה לחזור לנשום, ויחד חברו לנורל, עמית וחברה נוספת בשם נעה והצליחו להגיע לרכב.

סיגל, אמה של רויה, שתיארה לעצמה שהסיטואציה קשה לה במיוחד, שלחה לה הודעות מרגיעות והזכירה לה להתרכז בנשימות. רויה עדכנה אותה שהם ברכב והרגיעה אותה בחזרה. כשהחלו בנסיעה חזרה הביתה והגיעו לכביש 232, נכלאו במקטע שבין היציאה משטח המסיבה לכניסה לקיבוץ רעים ולא התאפשר להם להמשיך בנסיעה. הם עצרו את הרכב סמוך לקיבוץ רעים ונכנסו לתפוס מחסה במיגונית הנוף בכניסה לקיבוץ.

בסביבות 7:50 בבוקר, החלו לשמוע ירי מסיבי מחוץ למיגונית ובדיעבד התברר שמחבלים תקפו את המיגונית שמעבר לכביש, שגם בה הסתתרו מבלים מהמסיבה. רויה והאחרים שמעו את כל התופת שהתרחשה מחוץ למיגונית, אך היו כלואים ללא יכולת לנוס על נפשם. לרגע השתרר שקט מקפיא, ומיד אחר כך הגיעו המחבלים למיגונית שלהם, יורים פנימה צרורות ומשליכים רימונים. עמית בן זוגה של נורל נרצח ראשון, רויה ונורל נרצחו אחריו.

מאות ממשתתפי הפסטיבל נרצחו במתקפה, ועשרות נחטפו.

רויה מנצורי נרצחה במיגונית הנוף סמוך לקיבוץ רעים ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), כשניסתה להימלט מפסטיבל "סופרנובה". בת 22 הייתה בהירצחה. לאחר חמישה ימים בהם הייתה נעדרת הובאה למנוחות ב-12/10/2023 בבית העלמין "נווה הדר" בהוד השרון, כאשר נשמר מקום לנורל אחותה להיטמן יחד איתה. רויה הותירה אחריה הורים, אח, סבים וסבתות וחברים רבים ואוהבים.

על מצבת האחיות חקקה המשפחה את המילים: "השמיים קדרו, השמש שקעה ובלב נחרט זיכרון מלא אור ואהבה. נורל ורויה בחייהן ובמותן לא נפרדו". עוד נחקק על המצבה משפט באנגלית שפירושו: "לאור שלכן אין סוף".

אמה, סיגל, כתבה: "רויה שלי, נסיכה מהאגדות שלי... הגעגוע שורף את הגוף מבפנים, מרסק את הלב שוב ושוב. חיים שלמים לסבול בלעדייך. את חסרה לי בכל נשימה שאני נושמת, בכל לגימת יין וכל שיר שאני שומעת. רויה שלי". ועוד כתבה: "רויה נהגה להשתמש במשפט מתוך השיר 'טיול' של להקת 'הפיל הכחול': 'בדרך הביתה צריך לעצור מול הים...' ואנו ממשיכים לעצור בים בדרך הביתה".

"תמיד התגאיתי שאני זו שנתתי את השם 'רויה'", כתבה דודתה, ליאור. "שם פרסי עתיק עם צליל חדשני שאני אוהבת, הפירוש שלו הוא כיסופים, ערגה, כמו משאלה וחלום... מאז עברו 22 שנה, רויה בצבע זהב, כמו שהבת שלי מתארת אותה, צמחה וגדלה, ולא פגשנו אף אחת בשם הזה...

"אתמול בלילה חלמתי על שתי דמויות, האחת מסרקת את השנייה שמחזיקה מראה שמשתקפת בה בת צחוק שלא דומה לאף אחד... רק במהלך היום הבנתי שחלמתי על נורלי ורויה... הגעגועים והערגה אליהן הפכו כמו השם שלה, לממשי בין שמיים לארץ".

"כשהיא נכנסת לחדר, אתה מרגיש שהכול מואר... היה בה רק טוב, היא תמיד ידעה להגיד את הדבר הנכון, תמיד הייתה שמחה וחיובית עם חיוך", סיפר יואב הופמייסטר, חבר קרוב ושחקן קבוצת הכדורגל הפולנית "קורונה קיילצה". למשחק הראשון בו השתתף לאחר השביעי באוקטובר, לבש חולצה שעליה נכתב באנגלית: "רויה, החיוך שלך יישאר לנצח".

לזכר רויה, נורל ועמית נערך מרוץ בהוד השרון.

הורי האחיות החליטו להקדיש את חייהם להנצחת בנותיהם ולהגשמת חלומותיהן. בין היתר, הקימו מיזם בשם "נורו" (שילוב ההברות הראשונות של שמותיהן), הכולל סדנת סטיילינג לנערות בסיכון. המיזם מתוכנן להתרחב לבית פתוח שיכלול פעילויות מעולמות התוכן של רויה, נורל ועמית, וייתן מענה רגשי ונפשי למבקרים.