בן מנשה מזרחי ז''ל

קורות חיים

בן מנשה, בנם הבכור של דקלה ואיציק מזרחי, נולד בכ"ב בכסלו תשס"א (19.12.2000) בניו יורק, ארצות הברית. אח בכור לניב, מאיה ודן.

גדל והתחנך בוונקובר, קנדה. למד בבית ספר יסודי "האקדמיה לעברית בוונקובר" – VHA. ילד חייכן, חברותי וטוב לב. בהמשך למד בתיכון "קינג דיויד". כנער אהב ספורט ונבחר להיות קפטן קבוצת הכדורסל של התיכון בשל כישורי המנהיגות שלו. היה חניך בתנועת הנוער NCSY – National Conference of Synagogue Youth, ובמסגרתה הגיע מספר פעמים למחנות קיץ בישראל. בכיתה י"ב שימש כנשיא משותף של התנועה בעירו, יזם והוביל פעילויות בנושאי ישראל ויהדות. מכאן התפתחה אצלו תחושת השליחות, הציונות ואהבת הארץ.

בשנת 2018, כשהיה בן שמונה-עשרה, עלה לישראל. למד במכינה הקדם-צבאית הדתית לבנים "חמדת יהודה" שבבקעת הירדן, שבביקור קודם שלו בארץ בחר בה כמקום שבו ילמד. עד מהרה השתלב ויצר חברויות וקשרים לחיים. במהלך המכינה הרבה להתארח בקבוצת יבנה ואצל משפחת כהן המאמצת שלו. הקיבוץ והמשפחה הפכו עבורו לבית אוהב ותומך. סיפרה רונה: "הוא מאוד אהב לבשל ולפנק אותנו ולהכין לנו אוכל - הוא היה מכין פויקה טעים... הוא אהב מאוד לשבת ביחד, ואם היה ערב פנוי, יזם והזמין את כולם לשבת. תמיד היה אכפת לו שכולם בסדר, מאוד אהב את הביחד שלנו".

באוגוסט 2019 התגייס לצבא ושירת כחובש קרבי בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים, חטיבה שאליה הגיע בעקבות אביו. בחודש מאי 2021 הוא השתתף במבצע" שומר חומות", והיה גאה מאוד בתפקודו ובתרומתו.

בן היה חייל בודד, אבל נהג לומר כי הוא החייל הבודד הכי לא בודד בארץ, וכי בארץ למד מהי חברות אמת. היה גאה בשירותו הצבאי המשמעותי שלו. פינק את חברי הצוות בשטח בארוחות מעשה ידיו, והם מצידם נהגו לכנותו בחיבה "הסבתא".

אחרי השחרור, נשאר בקבוצת יבנה ועבד בגד"ש (גידולי שדה). בן אהב את עבודת האדמה והתחבר לאנשי הקיבוץ הוותיקים. כעבור חצי שנה נסע לבקר את הוריו בקנדה והמשיך לטיול הגדול בדרום אמריקה. בטיול אסף חוויות וחברים רבים.

"היה לו טיול מדהים", סיפרו הוריו, "הוא התחיל את הטיול עם חבר אחד מהצבא שהיה איתו לאורך כל הטיול, זה מעיד על הגמישות שלו, על נעימות ההליכות שלו. מאוד נהנה בטיולים ובטבע - אבל תמיד אמר שהיופי של הרוקיז, לאורם גדל, היה מרהיב במיוחד".

עם שובו לארץ, התחיל לעבוד בחברת הבנייה של דודו ותכנן ללמוד באוניברסיטה הנדסת בניין.

היה בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך באחיותיו. שתי אחיותיו עלו בעקבותיו לארץ, ושלושתם גרו בדירה כפר יונה. בן דאג לאחיותיו, הכין להן אוכל ונתן להן הרגשה של בית. הקשר ביניהם היה הדוק וקרוב.

אדם טוב לב, נעים הליכות, מלא שמחת חיים, נדיבות ונתינה. בלט כחבר טוב ונאמן. סיפרה מישל: "הוא אהב מאוד לעזור לאנשים, ליהנות ולעשות חיים. היו לו הרבה מאוד חברים מכל מיני תחנות בחייו".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום בן נסע עם חברים לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדו ושמחו.

עם תחילת מתקפת המחבלים הוא וחבריו ניסו להימלט ברכב, אך הבחינו בפצועים. הם עצרו את הרכב ויצאו להושיט עזרה, לקחו תיק עזרה ראשונה מאמבולנס והחלו לפנות פצועים ולטפל בהם. בן פינה פצועים לאוהל שהוקם במתחם ונשא אלונקה תוך כדי ירי בלתי פוסק. הוא הצליח לשלוח הודעה לחבר מהקיבוץ וסיפר שיורים עליהם. כעבור זמן נודע שהוא נורה למוות.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

בן מנשה מזרחי נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 22. הובא למנוחות בבית העלמין בקבוצת יבנה. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.

כתבו בני המשפחה: "בן פתח לכל המשפחה את הדלת לחזור לארץ, לעשות עלייה והמשפחה כולה חוזרת לארץ בקרוב. הוא חיכה להורים הרבה זמן שיעשו את זה ועכשיו זה קורה.

אמנם ההורים לא רצו להיות כאלה, אבל הם הורים של גיבור. כי ברגעיו האחרונים בן החליט לא לברוח ולהישאר ולעשות מה שהוא האמין בו - להציל נפש בישראל, כאילו הציל עולם ומלואו".

כתב רועי: "בן, לעולם לא נשכח אותך. מבטיח להמשיך להפיץ את האור שלך בעולם".

כתב רמי: "ילד יקר שהעלה חיוך ומבטי הערצה על פני כל מי שפגש. עד הרגע האחרון נתן ונשאר מאחור להציל חיים ולתרום".

חברי הקהילה בוונקובר קנדה כתבו: "בן נודע בטוב ליבו ונועם הליכותיו. הוא נגע ברבים מאנשי הקהילה. מותו הטראגי הותיר חלל גדול שיהיה קשה למלא... אבדה כבדה לקהילה".