שליו מדמוני ז''ל

קורות חיים

שליו (שלווה), בתם של אילנית ופרץ מדמוני, נולדה בפתח תקווה ביום ט"ו באלול תשנ"ט (27.08.1999). אחות של אושר, שקד ושי.

"שליו כשמה כן היא - שלווה וטובת לב, דואגת לכולם ומשכינה שלום בין חברים. ילדה יפה, חכמה ונעימה עם דרך ארץ ואהבת אדם, אהובה על בני משפחתה ועל חבריה ומצליחה בכל מעשיה", סיפרה אמא שלה.

"ילדה של בית", הוסיפו קרובי משפחתה, "עדינה ושקטה, תמיד כיבדה את הוריה".

היא גדלה והתחנכה בראש העין, בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "רמב"ם" ובתיכון "בגין" – שם למדה במגמת תיאטרון ובלטה בכישרונות המשחק והשירה שלה.

לאחר סיום לימודיה התגייסה לצבא ושירתה בעיר הבה"דים בדרום כמפקדת טירונים וכמדריכת קורס סאפ (מערכות פתרונות מיחשוב).

במהלך שירותה הצבאי היא הכירה את בן זוגה, גיא גבריאל לוי, שהיה המפקד שלה. בחמש שנות חברותם פרחה אהבתם. הם זכו לחוות זוגיות מאושרת, תומכת ומכילה והתקדמו שלב נוסף בחייהם המשותפים כאשר התכוננו לגור ביחד ביחידת דיור, שגיא בנה בה את המטבח. הספורט המועדף עליהם היה פוצ'יוולי, והם אהבו לבלות ולרקוד במסיבות.

כאשר שליו טיילה בחו"ל במסגרת "הטיול הגדול", כמה חודשים לפני אוקטובר 2023, היא כבר קנתה מראש כרטיסים לפסטיבל ה"נובה" וציפתה לרקוד שם עם חברים ותיקים וחדשים.

בשעה שתיים בלילה של ה-7 באוקטובר 2023, היא וגיא הגיעו למתחם המסיבה, סמוך לקיבוץ רעים, שבה חגגו כ-3,000 איש. שליו, אחראית כהרגלה, שלחה לאמא שלה הודעה על הגעתם. הייתה זו ההודעה האחרונה ממנה למשפחתה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כאשר התחיל מטח הטילים, שליו וגיא הצליחו לעזוב את אזור הפסטיבל ונסעו אחרי רכב של חברים שלהם. בניגוד לחבריהם שהצליחו להימלט לראש העין, שליו וגיא החליטו לנסוע לחברים אחרים ביישוב תלמי יוסף שבקרבת המקום כדי לנוח לפני נסיעתם הביתה. בשעה 07:11 החברים מתלמי יוסף שלחו לשליו הודעת אזהרה מפני המחבלים, אבל היא וגיא כבר לא היו זמינים. ככל הנראה, באותו זמן הם נרצחו בהיתקלות עם חוליית מחבלים שארבה להם בדרכם.

מאוחר יותר נמצא הרכב שלהם באזור ניר יצחק ירוי ושרוף בחלקו האחורי. שליו הוגדרה כנעדרת במשך עשרה ימים עד שנמצאה גופתה וזוהתה, כמה ימים אחרי שזוהתה גופתו של גיא.

במסיבת ה"נובה" ליד קיבוץ רעים נרצחו למעלה מ-380 איש.

שליו מדמוני נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בת עשרים וארבע בהירצחה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בראש העין. הותירה אחריה הורים, שני אחים ואחות, ואת סביה וסבתותיה. על מצבתה כתבו אוהביה את הפסוק: "יהי שלום בחילך, שלווה בארמנותייך" (תהילים קכ"ב, ז') והוסיפו: "אהובתנו היקרה, לנצח תישארי בליבנו".

אילנית, אמא של שליו, כתבה: "המסר ששליו השאירה לפני לכתה הוא שהחיים לא מובנים מאליהם וצריך לזכור להגיד תודה על כל דבר בחיים כי אין לדעת מה צופן לנו העתיד. אז תהיו טובים יותר ואל תשכחו להגיד תודה, כי זה מה ששליו רצתה".

דודתה איילה אמרה: "שליו הייתה בחורה שלווה כמו השם שלה. היו לה את החוכמה והבינה להגיע ליעדים שרצתה ולמטרות שהציבה בשקט שלה ובלי הרבה דיבורים".

לזכרה של שליו, עורכת משפחתה אירועי הנצחה, בהם גם טורנירים בפוצי'וולי.

השיר "כיסא של מלאכים" נכתב לזכר שליו וגיא (מילים, לחן וביצוע: רון סעדי), ובו נכתב בין השאר: "כלום כבר לא שליו מאז שאת לא כאן / החדר שבלב שלנו יישמר רק לך / איך נקטפת ברגע אהובה קטנה / ילדה של אהבה, שמחה של אושר ושלווה / רוצים רק לקוות שטוב לך שם למעלה / שגיא איתך והוא שומר אותך הכי קרוב / השאלה איך ממשיכים מכאן והלאה / כשהכאב בתוך הלב ממשיך לצרוב". השיר ניתן לצפייה ביוטיוב.