קורות חיים
ניר, בנם של רות ויהוא מדמון, נולד בט"ו באדר תש"ס (22.03.2000) בבאר שבע. אח צעיר לחן ונוי.
גדל והתחנך במושב פדויים שבצפון הנגב. ילד יפה תואר עם עיניים שחורות גדולות, חיוך כובש וגומות. למד בבית ספר יסודי "מרחבים" ובהמשך בתיכון מקיף אזורי "מרחבים".
בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך באחיותיו. כבן זקונים כונה בבית "ניר הנסיך".
אחרי לימודיו התגייס לצבא ושירת בבית הספר להגנה אווירית (ביסל"א). עסק בעיקר בתקשורת בין גופים שונים של חיל האוויר ובין מטוסים.
עם שחרורו מהצבא עבר לגור בתל אביב ועבד במשך שנתיים בבר מסעדה 2C במגדל עזריאלי. ניר ניהל את בר המסעדה ובלט כעובד מוערך וחרוץ. הוא תכנן להמשיך ללימודים גבוהים, ללמוד הנדסת בניין וחלם להקים עסק משלו.
את בת זוגו שהם פגש במהלך עבודתו במסעדה ומאז הפכו בלתי נפרדים. אהבו לחגוג את החיים, לצחוק, לרקוד ולשמוח.
אדם מלא שמחת חיים ואנרגיה שלגם את החיים בגמיעות גדולות. אהב ספורט אתגרי ונהג לצאת עם חבריו לטיולי שטח. חבריו מספרים שהמוטו שלו לחיים היה "מי שלא חי על הקצה, סתם תופס מקום".
ניר היה אהוב על הבריות ומוקף בחברים. אדם מלא נתינה ונכון להושיט עזרה, יפה מבחוץ ובעל נפש יפה מבפנים. תמיד התעניין בזולת וניחן ביכולת לראות כל אדם באשר הוא. אהב לעזור גם אם לא הכיר את מי שנזקק לעזרה ונתן לאנשים להרגיש אהובים וחשובים.
בסוף סוכות תשפ"ד ניר נסע עם בת זוגו שהם תורג'מן ועם חברותיהם עדן אבדולאייב ושני בן-עמי לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים, ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדו ושמחו.
עם תחילת מתקפת המחבלים, דיבר עם אביו ואחותו וסיפר שיורים עליהם מכל עבר. השיחה נותקה וכעבור זמן קצר ניר, שהם ושתי חברותיהם נורו למוות. הוא הוגדר נעדר במשך מספר ימים עד שמשפחתו קיבלה את הבשורה הקשה.
בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.
ניר מדמון נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 23. הובא למנוחות בבית העלמין במושב פדויים. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
על מצבתו כתבו אוהביו: "הרוגי מלכות, אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. הותרת אותנו כואבים ודואבים. חור ענק נפער בליבנו. ניר, אתה תחסר לנו לעד. לנצח נישא את הגעגוע והאהבה אליך בליבנו ובמחשבותינו", והוסיפו את הפסוק: "כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך" (מלכים א', ג', י"ב) וציטוט מ"שיר לניר" שכתב טל יוספאן: "בשדה חרוש נבטו חייך, כמו חיטה זקופת קומה. השבילים שליוו את חייך, לאן אותך הם מובילים? כאדמה קשה וקשוחה הלכת, לא היו לי סימנים. האורות כבו בעיניך, וחדלו מלהאיר".
כתבה חן אחותו: "נירוש, אחי הקטן, אהוב ליבי - העולם הפסיד נשמה גדולה וטובה שאין שנייה לה! אני אוהבת אותך לנצח. נוח על משכבך בשלום".
כתבה נוי אחותו: "אח שלי, אחי הקטן שאהבתי כל כך, עזב אותי. מתנה כל כך יפה בחיים שלי לזמן כל כך קצר. תהיה בלב שלי לנצח!"
סמדר דודתו כתבה: "הלב מרוסק, מסרב להאמין. ניר שלנו, עם הנשמה הכי טובה וטהורה שיש, כבר לא איתנו... לעולם לא נשכח אותך!"
שרונה דודתו כתבה: "אחיין אהוב שלנו, החיוך, הפנים והעיניים הטובות שלך יישארו איתנו לנצח".
להנצחת ניר והערכים בהם האמין - אהבת האדם, חברות, שמחת חיים ועזרה לזולת - מוקם ביישוב מגוריו "מפגש ניר", בית שיהווה מקום מפגש וחיבור בין אנשים.