עמית לוי ז''ל

קורות חיים

עמית לוי, בתם של דנה וליאור, נולדה ביום י"ז בניסן תשס"א, (10.04.2001) בחולון.

עמית נולדה מספר דקות לפני אחותה התאומה, שני. הבנות החלו את חייהן בפגייה של בית החולים ולאחר חודש השתחררו הביתה.

כשהייתה בת שנה חלתה אימה, דנה, במחלה קשה, ולאחר שנה וחצי האם נפטרה. המשפחה עברה תקופה קשה ומטלטלת והבנות גדלו עם אביהן שהיה כל עולמן.

כשהייתה בת שש, הכיר אביה, ליאור, את חנה, עמיתה לעבודה, והם הפכו לזוג. כעבור זמן חנה ובנה עברו לגור עם משפחתה של עמית, ובהרבה חום ואהבה טיפחה את הבנות והייתה להם כאם. בשנת 2008 נולד לליאור ולחנה הבן עומרי-דויד, אחיהן למחצה של התאומות.

עמית גדלה והפכה לילדה יפה ועדינה שהייתה קשורה בקשר מיוחד לאחותה, שני. התחנכה בעיר מגוריה, חולון. למדה בגן "רימון" שצמוד לבית הספר היסודי "ניצנים", בנפרד מאחותה התאומה, ושם התגלתה כילדה שובבה ובעלת שמחת חיים מדבקת. שני, אחותה כתבה: "בתור אחותה התאומה, בכל הפסקה הייתי הולכת לגן שלה ורואה את כל הילדים מסתובבים סביבה וצוחקים." גם בהמשך, כשעלו לכיתה א', למדו בכיתות נפרדות, אך נפגשו כל יום בצהרון המשותף וחזרו יחד הביתה. עמית האנרגטית אהבה את כל סוגי הספורט, אהבה לרוץ, הייתה בקבוצת הכדורסל הבית-ספרית והשתתפה בתחרויות רבות. כמו כן השתתפה בחוג כדור-יד ובחוג דרבוקות. תמיד אהבה לנסות דברים חדשים ויצירתיים בקלילות האופיינית לה.

כשסיימה את לימודיה היסודיים עלתה לחטיבת הביניים "יגאל אלון" ומשם המשיכה לתיכון "קריית שרת". הייתה תלמידה אהובה ומקובלת, מוקפת חברות וחברים, והתבלטה בזכות חיוכה והאנרגיות הטובות שהביאה איתה, ובזכות הרגישות שלה.

עמית סיימה את התיכון וטסה עם חברותיה לטיול לפני צבא ליוון, שם נהנתה מכל רגע.

מאז ומתמיד חלמה לעשות שירות משמעותי בצבא ושאפה להיות לוחמת.

ב-2019, עם גיוסה לצבא הוצבה, יחד עם שני אחותה, בגדוד המעורב "לביאי הבקעה", גדוד חי"ר הפועל בדרום הבקעה ובמרחב יריחו. לאחר טירונות של ארבעה חודשים בבסיס סיירים המשיכה לארבעה חודשים נוספים באימון מתקדם. הייתה "פייטרית אמיתית" ומוערכת מאוד, וסיימה את המסלול עם סיכת לוחם ותעודת הצטיינות. לאחר מכן יצאה לפיקודית - קורס הכנה לקורס מ"כים, ולאחריו עברה קורס מ"כים בהצלחה. עמית עלתה עם חייליה לקו המבצעי ולאחר זמן מה הפכה להיות הסמלת שלהם. אחותה, שני, כתבה: "החיילות שלה העריצו אותה, היא הייתה מחזקת ומעוררת השראה לסובבים אותה. עצם הנוכחות שלה פשוט הייתה מרגיעה."

במהלך השירות הכירה עמית המון אנשים חדשים שנכנסו לה ללב והפכו לחבריה הקרובים. ובמקביל, הקשר עם אחותה, שני, היה חזק מתמיד. הן נהגו לשוחח על הכול, שיחות נפש עמוקות.

זמן קצר לאחר השחרור התגייסו עמית ושני למילואים ו"החזיקו קו" מבצעי יחד.

עמית כבר תכננה את עתידה. היא רצתה לטייל בעולם, ללמוד תקליטנות ולהיות דיג'יי מצליחה. היא החלה לעבוד כמאבטחת טיולים וחסכה כסף לטיול הגדול לברזיל ולדרום אמריקה. היא ושני קנו כרטיסי טיסה ל-17 בדצמבר 2023.

עמית אהבה מאוד את סצנת הטראנס ואת המסיבות, אהבה את הפשטות שבטבע ואת היציאה לטיולי שטח. היא בילתה עם החברים במסיבות ובטיולים, והמתינה בהתרגשות ובציפייה לנסוע לפסטיבל ה"סופרנובה".

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6.10.2023, נסעו עמית, שני וחבריהן לפסטיבל ה"סופרנובה" שנערך בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו למקום הן בילו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים.

למוחרת, ביום שבת, חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחל מטח הטילים עמית הייתה רגועה והרגיעה את חברותיה. הן החליטו להישאר בשטח המסיבה עד שיסתיימו האזעקות ועד שישתחרר פקק התנועה שביציאה. בשעה 07:30 הן נכנסו לרכב במטרה לצאת משם, ובמקביל קיבלו דיווחים על חדירת מחבלים. בשעה 08:10 נתקלו במחבלים שירו לעברן בכביש, הבנות ירדו מהרכב ורצו רגלית חזרה לאזור הפסטיבל, כשהירי עליהן ממשיך. בדרך ראו מכולת אשפה צהובה ונכנסו אליה לתפוס מחסה. לאחר כשלוש שעות המחבלים התקרבו למכולה וירו בכל מי שהיה בתוכה. הם רצחו עשרה אנשים, בהם עמית. אחותה שני נפצעה מירי.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.

עמית לוי נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים ושתיים. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בחולון. הותירה אחריה אב, אחות ואח.

על מצבתה כתבו אוהביה: "יש מספיק פרחים לאלו שרוצים לראות אותם" והוסיפו: "אנחנו עדיין לובשים את החיוך שנתת לנו."

משפחתה ספדה: "עמית הייתה הבן אדם הכי אופטימי שיכול להיות. תמיד העדיפה להסתכל על חצי הכוס המלאה. וגם את השירות הצבאי שלה עשתה בראש מורם מההתחלה ועד הסוף, לא משנה כמה קשיים היו בדרך, לעולם לא נתנה לפחד או לחששות לשחק תפקיד. כולם ראו וידעו שעמית לוחמת בכל רמ"ח אבריה. וכך הייתה עד אותה שבת ארורה. גם ברגעים האחרונים שלה, שהיו בלתי ניתנים לתפיסה, היא בחרה להגיד 'מה שצריך לקרות קורה, הכול מכתוב'.

תודה לך על שיעור חשוב באמונה.

תודה ששמרת עלינו בכל מחיר.

תודה על 22 שנים של אור ענק בעולם הזה."

שני, אחותה, כתבה: "אחותי התאומה, החברה הכי טובה שלי, הילדה הכי מתחשבת, הכי כריזמטית, הכי עדינה. רק טוב הבאת לעולם הזה, מלאכית שלי. ילדה מהממת שמרחוק מזהים את היופי המיוחד שלה ואת החיוך הענק ושמחת החיים שלנצח ילכו איתי. היית טובה מדי לעולם הזה. זכיתי להיות אחותך התאומה, זכיתי לעבור איתך הכול מהכול, רק אחים תאומים יבינו את הקשר המטורף הזה. אני בוחרת להאמין שטוב לך ושאת ואימא ביחד, משלימות פערים במקום הכי גבוה בגן עדן. אני אוהבת אותך. תנוחי על משכבך בשלום. בקרוב ניפגש".

חברתה, תרין, כתבה: "לימדת אותי כל כך הרבה ערכים, לימדת אותי דרך ארץ מהי, אהבת הארץ מהי, חברות מהי ונאמנות מהי. שינית לי את החיים מא׳ ועד ת׳. כל שיחה בצבא, כל ירידה לצורך עלייה, בכל דבר יש מוסר השכל חבוי, היית כל כך חכמה וטהורה. מי ייתן וכולנו נשכיל לראות הכול לטובה, כפי שאת ראית, נזכה באהבת חינם, בהפצת חיוכים ובאהבה. אני כ"כ אוהבת אותך."

משפחתה של עמית החליטה על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתה.