קורות חיים
עומרי יעקב, בנם של חגית ויצחק לביא, נולד בצפת ביום כ"ה באדר תשנ"ח (23.3.1998). ילד אמצעי במשפחה, אח קטן לברק, אח גדול לנועה.
גדל והתחנך בצפת, למד בבית הספר היסודי "בית החינוך ממלכתי ב' רמת רזים" ובבית הספר התיכון הרב תחומי "עמל בגין". במגמת הקולנוע, בה למד בתיכון, הגיש כפרויקט גמר סרט שאותו צילם וערך בכישרון רב, וזכה במקום השני.
עומרי היה ילד מקסים וברוך כישרונות שהצטיין בכל מה שעשה, בלי הרבה מאמץ ובלי לעשות מזה עניין. כילד וכנער, אהב מאוד לצייר, בעיקר על קירות, ועשה גרפיטי בכל מקום שרק היה אפשר. הוא נהנה לשחק משחקי מחשב ולא השאיר לאף אחד סיכוי לנצח אותו, אהד את מכבי תל אביב בכדורגל והתנסה במגוון ענפי ספורט בעצמו – אומנויות לחימה, כדורסל, סנובורד, סקייטבורד ועוד.
ב-2016 התגייס לצה"ל, לשירות קרבי ב"גולני", שם שירת בגדוד 13. הוא סיים טירונות כחייל מצטיין, לאחר מכן יצא לקורס מ"כים, פיקד על טירונים והחדיר בהם את ערכי צה"ל והחיל.
מילד ונער הוא הפך לגבר צעיר ויפה תואר, עם חיוך ממיס, נשמה כובשת וקסם מיוחד ששבה את כל מי שפגש בו. לצד חוש הומור חד ומשובח ושמחת חיים מדבקת, עומרי היה אדם מלא אהבה, והקפיד להעניק אותה בנדיבות לכל בני משפחתו וחבריו הרבים, ולתת לכל אדם את ההרגשה שהוא הכי מיוחד ואהוב מבחינתו. קשר מיוחד ומרגש היה לו עם הוריו, עם סבו וסבתותיו שאהבו אותו אהבת נפש ועם אחיו, ברק ונועה, אשר עשו עמו קעקוע משותף, של שני אריות ולביאה.
אחיו הגדול, ברק, סיפר: "ככל שגדלת תמיד התמלאתי בכל כך הרבה גאווה שאתה אח שלי, שהפכת להיות הגבר הכי חתיך והכי מדהים והכי מוצלח בעולם, הלוחם הכי טוב שיש, שחקן משחקי המחשב הכי טוב שיש, ותכל'ס בכל מה שנגעת תמיד היית הכי טוב. כזה אתה, פשוט הווינר הכי גדול שהעולם הזה הכיר".
לאחר שהשתחרר מהצבא, עומרי עבד כמאבטח בבית החולים "זיו" בצפת. בהמשך, עבר להתגורר עם חברים ברמת גן ועבד כברמן, עד שבדצמבר 2022 נסע לטיול בדרום אמריקה. במהלך הטיול שמע יחד עם חבריו על פסטיבל מוזיקה בשם "סופרנובה", אשר תוכנן להיערך בחג הסוכות בדרום הארץ, והחל להתרגש לקראתו כבר אז.
עומרי חזר מהטיול, שכר דירה ברמת גן, החל לעבוד כמנהל תיקי לקוחות בבית ההשקעות "מיטב" ואף למד לנגן בתופים. הוא היה שאפתן, ממוקד מטרה וחיכה לטרוף את העולם, אך הספיק ליהנות מהעבודה ומהדירה החדשה במשך כחודשיים בלבד.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים, החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
עומרי, שהגיע ערב קודם לפסטיבל "נובה", המסיבה לה חיכה במשך שבועות ארוכים, רקד ובילה עם חבריו הטובים ועם כ-3,000 חוגגים עד שהחל מטח הרקטות. בשעה 6:54, כשעוד לא היה ידוע שמחבלים כבר מציפים את האזור, ענה לשיחת טלפון מאביו ועדכן אותו שהמשטרה מפנה אותם מאזור המסיבה ושהוא בדרך לרכב. בדקות הבאות דיבר גם עם אימו ועם בת זוגו ענבר, ונשמע רגוע, שליו ומרגיע. הוא ביקש לנתק את השיחה עם אימו כדי להפעיל WAZE ולהבין איך לצאת מהמקום, אך לפני שהספיק לעשות זאת נורה על ידי מחבלים ברכבו, לצד חברו הטוב מילדות, גיל אבני. בשעה 7:15, כשמשפחתו של עומרי ניסתה שוב להשיג אותו, הוא כבר לא ענה לטלפון.
למעלה מ-380 ממשתתפי המסיבה נרצחו בהתקפת המחבלים באותו בוקר.
עומרי יעקב לביא נרצח בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), כשהוא בן 25 בלבד. הובא למנוחות בעיר בה נולד וגדל, צפת. הותיר הורים, אח, אחות ובת זוג.
על מצבתו, חקקה משפחתו של עומרי את המילים "שפניו שוחקות ושיער לו זהב", מתוך השיר "הנסיך הקטן" (יהונתן גפן).
ספד לעומרי אביו: "עומרי שלנו, איך מדברים עליך בלשון עבר? הרי בטח תיכף תחזור מהטיול שבו אתה נמצא והכול יחזור להיות כפי שהיה בעבר...
כל כך רצית לטרוף את החיים וכך אף פעלת, נראה כאילו הרגשת שאין לך מספיק זמן ולכן אתה חייב להספיק עוד ועוד. לא היה חשוב לך לנוח אחרי יום עבודה, רצית להספיק הכול, להתאמן, לתופף על תופים, לצייר גרפיטי, לשחק משחקי מחשב, לאסוף כל מיני בובות אנימה קטנות ועוד ועוד...
חיינו השתנו ללא הכר, אנחנו מתחילים את מסע חיינו החדש כשאתה לא נוכח פיזית אבל רוחך והווייתך איתנו פה לעד, אמנם רק 25 שנים חיית אך הטבעת בכולנו את חותמך הכה מיוחד. בכל צעד בחיינו תמשיך להיות נוכח, אבל אנחנו מתחייבים להמשיך בחיים שכן זה בדיוק מה שאתה היית מצפה מאיתנו לעשות".
אחיו ברק ספד: "אח שלי אהוב, החבר הכי טוב שלי, התאום שלי, אני לא מאמין שאני עומד פה כדי להיפרד ממך בפעם האחרונה. בלילה של יום שישי בשעה ארבע לפנות בוקר התעוררתי להודעה ממך שרשמת לי. אחשלי אני אוהב אותך ואני זכיתי להגיד לך באותו רגע בפעם האחרונה כמה אני אוהב אותך ואיזה כיף לי שאתה שמח, רוקד ומאושר...
אני נשבע לך שאתה תהיה איתי בכל יום בחיים האלו וכולם יידעו כמה היית הכי חזק, הכי יפה והכי גבר בעולם הזה! אני אגשים ביחד איתך את כל החלומות שרק דיברנו עליהם, אהיה איתך בכל המקומות שחלמת להיות בהם ואנציח אותך בכל רגע בחיים שלי... אתה תהיה איתי ולצידי לנצח!"
"אין אדם שלא אהב אותך", ספדה לו אחותו הקטנה, נועה. "אין אדם שלא העריך אותך, שלא העריץ אותך. אתה פשוט היית מלאך שהתהלך בארץ 25 שנה והחליט שהגיע הזמן שלו לחזור למעלה ולהיות המלאך השומר שלנו מעכשיו... אהוב שלי, אני מקווה שתבקר אותי בחלומות ושאזכה לראות אותך שם מחייך. היית האור במשפחה הזאת ואני מבטיחה לך שאנחנו נלך לפי האור הזה מהרגע הזה, ולא נחיה בעצב".
"השבוע מצאתי התכתבויות שלי ושלך מ-2008, כשהיית בן 10", ספדה לו דודתו, שרית. "היום זה לא נתפס כמה חכם ומלא אהבה היית כבר אז. התעקשת שאכתוב באנגלית ופענחת הכול לבדך. ילד סקרן שיודע כל כך הרבה על העולם, ותמיד רוצה לדעת עוד. איך ידעת להביע רגשות בצורה הכי מדויקת ומלאת הומור, כמו שרק אתה יכול. אני לא מאמינה שאני מדברת עליך בלשון עבר... בכל מקום שהגעת אליו התאהבו בך, ואני בטוחה שגם שם למעלה כבר מצאת חברים. כל כך הרבה נשמות טהורות עלו איתך. תחבור אליהם וביחד תאירו לנו מלמעלה את העולם. אנחנו מבטיחים להילחם בחושך שכאן ולהביס אותו".
מכבי תל אביב בכדורגל, קבוצתו האהובה, הנציחה את זכרו בעמוד האינטרנט של הקבוצה.
עומרי הונצח במהדורה מיוחדת של יינות רוזה מתוצרת יקב נטופה, אשר קיבלו את השם "אִנְתַ עוֹמְרִי". על התווית, לצד איור דמותו, הוטבעו המילים "trust your vibes", אותן הוא קעקע על גופו ועל פיהן פעל.