קורות חיים
מאי, בתם של שרון ויחזקאל, נולדה ביום ה' בסיוון תשנ"ח (30.05.1998). בת זקונים, אחות לעדן.
גדלה והתחנכה בהוד השרון. ילדה חכמה, מוכשרת, טהורת לב ויפהפייה, עם חיוך כובש ומתוק וקשר חם ומיוחד עם משפחתה.
מצעירותה הייתה חביבה על כל סובביה, מוקפת במשפחה ובחברים אוהבים המתארים אותה כילדת אהבה ושלום, אצילת נפש שקיבלה וכיבדה את כל באי העולם ותמיד שמחה לעזור.
מנהיגה מלידה, אישיות חזקה ודומיננטית, מלאת שנינות וחוש הומור, בעלת חלומות גדולים לטייל בעולם ולכבוש אותו. מדינת ישראל הייתה תמיד הבית עבורה, אך היא לא רצתה להסתפק בנתח קטן מהעולם אלא לטרוף את כולו.
אימה, שרון, מספרת שאמרה: "העולם מטורף ביופיו! ישראל נחמדה והכול, אבל היא כל כך קטנה ואני לא נולדתי לקטן, נולדתי לגדול, ושם הכול גדול. שם רואים הכול, תרבויות, אנשים מכל הצבעים, ערים שלא נחות, דתות, שם בעולם אתה מרגיש קטן ומיוחד וזה מה שאני רוצה להרגיש".
ב-2017 הלך אביה לעולמו, אך למרות הכאב העמוק, לא נשברה רוחה. היא המשיכה לדבוק בעשייה, האמינה שתשיג את חלומותיה באמצעות התמדה ועבודה קשה, והצטיינה בכל שבחרה לעשות.
כשהייתה בת 20 החלה למלצר בבר ה"Beer Garden" בהוד השרון ושנתיים לאחר מכן, בגיל 22 בלבד, הפכה למנהלת האירועים של הבר. חבריה לעבודה תיארו אותה כחייכנית, טובת לב, אהובה, תמיד עוזרת ונרתמת.
במקביל לעבודתה, התחילה ללמוד באופן עצמאי את תחום מדעי המחשב, ונהגה לשבת עם המחשב הנייד בבית קפה, לשתות קפה הפוך וללמוד. "המוח הזה יצליח בגדול", אמרה, "לא יודעת איך, אבל תוך כדי תנועה".
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
את השעות שלפני תחילת המתקפה בילתה מאי בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שנערך סמוך לקיבוץ רעים, וכלל כ-3,000 משתתפים.
ב-6:30 בבוקר, עם מטח הרקטות הראשון, דיברה עם משפחתה ואמרה שהיא יוצאת מהמסיבה. ב-9:30, כששוחחו שוב, אמרה שהיא תקועה בפקק. מרגע זה, הקשר עמה נותק.
במשך ימים ארוכים לא ידעה המשפחה מה עלה בגורלה. חברים שהיו עמה במסיבה סיפרו ששיירת המכוניות הותקפה על ידי מחבלים, עדויות נוספות הצביעו על כך שמאי וחברתה התחבאו בתוך אחד המקררים במתחם הבר. שישה ימים לאחר המתקפה התקבלה ההודעה על הירצחה.
מאות ממשתתפי הפסטיבל נרצחו באותו יום ועשרות רבות נחטפו.
מאי (מאייקי) יצחקי נרצחה בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", סמוך לקיבוץ רעים, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת 25 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין נווה הדר בהוד השרון. הותירה אחריה אם, אחות, סבים וסבתות וחברים רבים ואוהבים.
על מצבתה חקקה המשפחה את המילים: "אצילות נפשך היוותה מקור השראה לסובבים אותך, גם לאלו שלא זכו להיות חלק מחייך. טוהר ליבך וצניעותך יאירו דרכנו לעד".
אימה כתבה: "מאי, מהיותך תינוקת את חברה שלי. שעות היינו מטיילות לבד, את ואני, והלב מתפוצץ מנחת. מאי, את חלום של כל אימא... כל יופיו של העולם זו את. זכיתי מאי שבאת להתגורר איתי בחודשים האחרונים, נהגת לשבת במרפסת אחרי העבודה, בשעות הקטנות של הלילה, ואני איתך, מתעוררת להצטרף אלייך, גומעת כל מילה וסיפור... אחות טובה לעדן שלי אשר אהבת אותה אהבת נפש וזה היה שלושתנו יחד, מתעדות את רגעי החיים בקבוצה הפרטית שלנו שנקראת 'עדן ומאי שלי'...
יום ועוד יום עובר, אני מחכה לך שתפתחי את הדלת ונשב יחד, תנעימי את זמני, נצא לבתי קפה, זה היה הדייט שלנו. תספרי לי את הסודות שלך ובגאון תובילי לשיחות ממוקדות וענייניות ותאמרי לי 'אימא, אל תחפרי...' ואני מקשיבה מרותקת למורה הטובה בעולם. תמיד חושבת צעד אחד קדימה. ממוקדת מטרה. גאה בך כל כך אוצר שלי, האישיות העוצמתית שלך משולבת בחוכמה, החיוך המתוק משולב בחוש ההומור, השנינות משולבת עם המתיקות, אצילות נפשך ואהבת כל חי מקנות לך את התואר מלכת הלבבות...
תודה לך על כל רגעי הנחת שהענקת לי. תודה על מי שאת. זכות הייתה לי לחיות לצידך, ללמוד ממך! מעריצה אותך, את אדם גדול מהחיים ותודה לך על הכול!"