מיכאל יואב ז''ל

קורות חיים

מיכאל (מישל), בנם של שולה ואלי, נולד ביום י"ד באלול תשל"ז (28.08.1977) בירושלים. אח בכור למיטל, אסתר ויואב.

גדל והתחנך בירושלים, והיה בוגר התיכון "רנה קסין". אחיו סיפרו כי מגיל צעיר, מאז שאביהם נהרג בתאונת דרכים, הוא שימש להם כאבא ולקח חלק מרכזי מאוד בגידולם, דאג לפתור כל בעיה שעלתה.

לאחר התיכון התגייס לצבא. בתחילה שירת כמפקד כיתה בנח"ל ובהמשך קיבל תפקיד במנהלה והשתחרר בדרגת סמל ראשון.

מיכאל היה אדם חרוץ, מיד בתום השירות הצבאי עבד במגוון עבודות ולמד מקצוע – טכנאי גז. מאוחר יותר פתח את העסק שלו של שירותי מיזוג אוויר.

בגיל 22 הכיר את אינס ושנה לאחר מכן נישאו בירושלים. אינס סיפרה: "אהבנו לטייל ביחד, נופשים, טיולים, היינו מרבים ללכת להופעות, הייתה לנו שגרת חיים זוגית מבורכת. מיכאל אהב מוזיקה, אהב מסיבות ריקודים ואהבת חייו הייתה לצאת למסיבות, מאוד אהב מוזיקת טכנו ובעצם נרצח כשהוא עושה את הדבר הכי אהוב עליו, לרקוד."

לבני הזוג נולדו בן ובת, אליהו (אלי) ושיר. המשפחה גרה בגבעת זאב. הוא היה אבא נפלא לילדיו, קשוב ומסור, חם ואוהב. תיארה רעייתו: "תמיד היה לוקח את הילדים לפעילויות, היה עושה להם ימי כיף, לוקח אותם לרכיבה, לקטיף, לבילויים." ילדיו היו קשורים אליו והעריצו אותו מאוד.

מיכאל היה אדם רב כישרונות והיו לו תחביבים רבים שאחד מהם היה בישול. הוא אהב מאוד לארח את המשפחה המורחבת ולבשל בהנאה עבור כולם. אינס סיפרה כי "היה מעולה בכל סוג בישול שהייתי מבקשת. הייתי יכולה לתת לו שניים-שלושה מצרכים והוא היה מפיק מזה ארוחת מלכים." הוא ניצל כל הזדמנות לארח את המשפחה והיה אחראי על החגיגות והאירועים. כל חג או אירוע היו "סיבה למסיבה" עבורו. הוא זה שקירב בין שתי המשפחות, שלו ושל אינס. האחווה משפחתית ואחדות המשפחה היו חשובות לו מכול.

כראש המשפחה, כשאימו חלתה הוא זה שלקח את המושכות לידיו, דאג לכל הטיפולים שלה, להחלטות בין האחים.

ביום שישי 06.10.2023 בערב, לאחר ארוחת חג שמחת תורה, מיכאל נסע עם חברו, שהיה גם שכנו, אוריאל ברוך, לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" – מסיבת טבע שהתקיימה ליד קיבוץ רעים. הם רקדו ונהנו כל הלילה במסיבה עם עוד אלפי אנשים.

למוחרת, בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחל מטח הטילים התקשר מיכאל לאשתו והודיע שהוא בדרך הביתה. היא שמעה את אוריאל ברקע צוחק ואומר ש"לא צריך להעיר את אינס בשבת בבוקר". לאחר מספר דקות של נסיעה התקשר שוב ועדכן שהמצב מסוכן. במהלך השיחה צעק לאוריאל שייסע מהר יותר, ומאותו רגע ניתק עימם הקשר. שישה ימים הוגדר כנעדר, ולאחריהם דווח כי נרצח בכביש 232 ושחברו אוריאל נחטף.

מיכאל יואב נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן ארבעים ושש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במודיעין. הותיר אחריו אישה ושני ילדים, אם, שתי אחיות ואח.

בשל מחלתה, האם שולה כלל לא ידעה על רצח בנה. יום לאחר שקמו מהשבעה, היא נפטרה.

על מצבתו כתבו אוהביו: "כמוך לא היה, לפניך ואחריך לא יקום כמוך" (על פי מלכים א', ג' י"ב).

משפחתו סיפרה שהיה אדם יחיד ומיוחד ונוכחותו הייתה משמעותית לאין ערוך. כתבה אינס: "לאורך הימים התקווה תמיד הייתה שם, איתנה לצידנו. האמנו בכל ליבנו שהוא יימצא בחדר האוכל או אולי באחד המטעים, הרי הוא שורד אמיתי, אין סיכוי שהוא לא הצליח לעשות להם איזה טריק. אבל טעינו! מיכאל השאיר אחריו אותי, את ילדיו – אלי ושיר ושלושה אחים שהיה להם כאב. אף אחד לא הכין אותנו לרגע הזה שנהפוך למשפחה שכולה. אף אחד לא הכין אותנו לעובדה שחסרונו יורגש בטרם עת. הגעגועים חונקים, הפחד הקיומי כשהוא אינו לצידנו, ממש כאן."

בנו אלי כתב: "אני אוהב אותך ואזכור אותך תמיד. בכל שאלה ובכל דבר שאצטרך את העצה שלך אני ארים את הראש למעלה ואשאל אותך מה לעשות ואיך. תמיד אמרת לי שאתה רוצה לחיות עד גיל 70, שזה מספיק לך... החיים לצערי לקחו אותך 24 שנה מוקדם יותר והיה לך עוד הרבה להספיק... אני אמשיך את המורשת שלך, וכל מי שיהיה צריך משהו – אני אהיה שם בשבילו."

שלושת אחיו של מיכאל נפרדו ממנו בכאב גדול וסיפרו על אדם משכמו ומעלה, שתמיד ידע להיות אוזן קשבת לכל סובביו.

אחותו מיטל כתבה: "אחינו הגדול והאהוב, תמיד דאגת לאחדות ביננו. כשהיה צריך לכעוס – כעסת אבל בעיקר אהבת ודאגת... אנחנו נדאג להמשיך את מה שלימדת אותנו, תמיד נהיה מאוחדים ואחד בשביל השני... היית ותמיד תישאר פטריוט אמיתי שנרצח למען קידוש הארץ וקידוש ה'. תודה שהיית שם ברגעים הטובים וברגעים הקשים, תודה על צחוק מכל הלב, על שמחת חיים, אהבת חינם, תמיכה תמידית, עידוד אין סופי, על שנכחת, על שהיית ושתישאר תמיד אחי אהובי!"

כתבה אחותו אסתר: "הצחוק המתגלגל שלך, הנוכחות שלך, זה שרק אתה יכול להופיע לי בכל מקום פתאום מתי שתרצה. זה רק אתה שיכול לריב איתי ולצאת איתי לחופשה, זה רק אתה שתמיד חשוב לו שיחת אחים... מי שמכיר את החיים שלי יודע שאתה חלק בלתי נפרד מהם."

כתב אחיו יואב: "אני מוכן לספוג הכול ממך, את הצעקות, את הבדיחות הלא מצחיקות, את אותם סיפורים על הצבא והניווטים ששמענו כבר אלף פעמים ועדיין היינו משחקים אותה צוחקים... אני מוכן להכול עכשיו, הדבר היחיד שלא הייתי מוכן אליו זה שאתה לא כאן."