רון יהודאי ז''ל

קורות חיים

רון, בנם של סיגל ויורם יהודאי, נולד בי"ד באייר תשנ"ט (30.04.1999) ביהוד. אחיהם הצעיר של עדי ונועם.

גדל והתחנך ביהוד מונוסון. ילד מלא בשמחת חיים, "קפיץ של אנרגיה", בעל חוש הומור, כריזמטי שגילה כישורי מנהיגות והיה מוקף בחברים. סיפרה יערית, מורתו מבית הספר היסודי: "זוכרת אותך כילד, עם חיוך מבויש, ילד מלא שמחת חיים, צוחק ומצחיק את כולם. אהוב מאוד על חבריך, תמיד נמצא במרכז העניינים... ילד חכם, בעל קליטה מהירה, ילד שיודע בדיוק מה הוא רוצה". בהמשך, למד בתיכון ש.פ.י. ביהוד.

בגיל צעיר התגלה כשחקן כדורגל מוכשר ושיחק בליגה עד גיל 18, עת החליט שברצונו להמשיך לשירות צבאי בעל ערך.

בן מסור להוריו ואח אוהב לאחותו ולאחיו. עם אימו סיגל היה לו קשר קרוב ומיוחד. רון תמיד ידע כיצד לעודד אותה, גם ברגעים קשים. סיפרה סיגל: "רון היה מחבק אותי ואומר לי 'ממי, אני אוהב אותך', איזה בחור בן 24 אומר לאימא שלו אני אוהב אותך?" היה אהוב על בני משפחתו המורחבת. מספרת דודתו ריקי: "כשהיית ילד, נכנסת ללב של כולנו ושלי בפרט. אני זוכרת שבמפגשים המשפחתיים היית הילד הכי קטן והכי מחבר בין כל בני הדודים, בידרת והצחקת אותם".

אחרי לימודיו התגייס לצבא ושירת כנהג מבצעים בחטיבה מרחבית שומרון. בעת שירותו בגזרת שכם רכבו הוצת על ידי בקבוק תבערה, רון לא איבד את העשתונות ובקור רוח דהר החוצה משכם והציל את יושבי הרכב. סיפר רון, מהיחידה: "חבר שהיה הרבה יותר מזה, שותף לדרך שעבר איתי כמעט כל חוויה אפשרית בצבא, ממצבים מסכני חיים ועד לילות ללא שינה. רון היה ילד שתמיד חייך לא משנה מה היה המצב, תמיד ידע להסתכל על הצד האופטימי ותמיד ידע גם לעודד ולהרים את המצב רוח".

אחרי השחרור, נסע לטיול הגדול בדרום אמריקה למשך חצי שנה וצבר חוויות וחברים לחיים. סיפרה גל: "אין מישהו שלא התאהב באור העצום הזה שנקרא רונצ׳ו... רונצ׳ו הצליח לגרום לשישה אידיוטים עצלנים לעלות על הר בארבע בבוקר רק כדי להדליק את גוואטמלה בזיקוקים שמשאירים את החותמת של רונצ׳ו. תמיד היה חוזר עם שקית ענקית מפוצצת זיקוקים בכל המינים והסוגים, כמו שקית ממתקים, מתפאר בהם ומתרגש... רון לימד אותי כמה חשוב לחיות את החיים ולהתעסק במי ובמה שעושה לך טוב... כמה כיף היה לדבר איתו וכמה מרים היה לרקוד איתו ברחבה".

בשנת 2023, עם חזרתו מהטיול הגדול, החל לעבוד כנציג שירות לקוחות במוקד "צ'מפיון מוטורס" בבני ברק, לצד אימו. סיפר טל: "היה לי העונג לעבוד איתך במוקד. כל הצחוקים שלנו ביחד בעבודה, בחדר אוכל. בן אדם שמח, ישר, מצחיק, אהוב על כולם".

כפי שהעיד שמו, רון היה אדם מלא שמחת חיים, חיוכים ואופטימיות. תמיד ידע להסתכל על חצי הכוס המלאה והאמין שיש להגשים חלומות מבלי לדחות אותם ולחכות לרגע המתאים. שמחת החיים שלו הייתה מדבקת, כזו שנגעה וסחפה אחרים. נפש חופשיה שהכניסה אור גדול ושמחה לחייהם של בני משפחתו, חבריו ומכריו.

אדם אהוב על הבריות ומוקף בחברים שאסף בתחנות חייו השונות. בלט כחבר טוב ונאמן שתמיד ידע לחזק ולסייע לזולת להתאושש ממצבים קשים. סיפר חברו יעקב: "אדם עם שמחת החיים הגדולה והטהורה ביותר שיצא לי להכיר. תמיד לצידך, תמיד מפרגן לך, תמיד יהיה שם בשבילך, ותמיד איכשהו בלי לעשות הרבה יעלה לך חיוך על הפנים".

רון היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים", שהיה מוכן לחצות יבשות עבור משחק חשוב של הקבוצה.

בשעות הפנאי אהב להאזין למוזיקה, לבלות במסיבות ולרקוד. רון אהב קעקועים ואף קעקע עשרות על גופו, בהתאם לסיטואציות ולחוויות שעבר במקומות שונים בעולם.

בין החלומות של רון בלטו רצונו ללמוד לקעקע ולפתוח סטודיו משלו, ללמוד מוזיקה ולתקלט במסיבות, והתכנון לעשות טיול נוסף להודו יחד עם אחותו נועם.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כ1200 אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

רון נסע באותו סוף שבוע עם עוד שבעה חברים לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקד ושמח. עם תחילת מתקפת המחבלים חיפש מקום מסתור עד שהגיע למכולת אשפה שבה התחבאו מבלים נוספים. הוא הסתתר במכולה במשך חמש וחצי שעות במהלכן התכתב עם הוריו ושני אחיו. בשעה 11:39 שלח הודעה אחרונה "יהיה בסדר, אוהב, לב צהוב, אעדכן". סמוך לשעה 12 בצהריים, מחבל נכנס לתוך המכולה והחל לירות במבלים ששהו בתוכה. רון נורה למוות. הוא הוגדר נעדר במשך מספר ימים עד שמשפחתו קיבלה את הבשורה הקשה.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

רון יהודאי נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 24. הובא למנוחות בבית העלמין ביהוד. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.

על מצבתו כתבו אוהביו: "אוהב אדם, חפץ חיים, מקרין שמחה. לנצח ננצור זכרך בליבנו ונזכור את שלימדת אותנו. YOU ONLY LIVE ONCE, אם אתה חי אז כבר תחיה. אין ממה לפחד".

כתבה אימו סיגל: "רונצ'וק שלנו, אנחנו מסרבים להאמין שאתה לא איתנו. ילד אהוב שלנו, עם חיוך שלא נגמר... תודה שהיית שלנו למשך 24 שנים. אין לי ספק שלימדת לא מעט אנשים כמה החיים קצרים, וצריך ליהנות ועכשיו. מתגעגעים ואוהבים אבא, אמא, עדי ונועם".

כתבה שולי דודתו: "רון אהוב ליבי, אתה שאהבת את החיים וניצלת כל רגע לחיות בכיף, איך לדבר עליך בלשון עבר? לא, לא נקלט. עוד חושבת שאלי תחזור. האחיין הכי צעיר שלי, אנחנו נמשיך לחיות ואתה תישאר צעיר לנצח. נוח על משכבך בשלום".

כתבה יערית: "הצער הוא גדול, הכאב עמוק ומפלח את הלב. נוכחותך תחסר לכולם. חיית כמו שרצית וזוהי אולי נחמה קטנה. גם ברגעיך האחרונים שמחת, שרת, רקדת בדיוק כמו שאהבת".

קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" העניקה כמחווה למשפחתו של רון את גביע המדינה למשך שבוע, כדי שיעמוד בחדרו ביום הולדתו באפריל 2024.

משפחתו של רון החליטה להפוך את חדרו לסטודיו לקעקועים לזכרו.