אברהם גלעד טיברג ז''ל

קורות חיים

אברהם גלעד, בנם של ליאת ובנימין, נולד ביום כ"ו בסיוון תשנ"ט (10.06.1999) בפתח תקווה. אח לנדב יהודה, מרים ויהונתן.

אברהם היה ילד חייכן ובעל קסם אישי, שובב ואנרגטי. משפחתו כתבה כי "אהב לרוץ ולקפוץ , היה מטפס על כל דבר ולפעמים שבר עצם אחת או שתיים."

למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "דעת מבינים" בפתח תקווה ולאחריו עלה לישיבה התיכונית "ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל". היה נער חכם וחברותי שהשתלב היטב בכל מסגרת לימודית, עבר את המבחנים בקלות והצטיין בלימודים. אימו, ליאת, תיארה אותו: "הוא היה אחד כזה שפותר תרגילים במתמטיקה בלי בעיה, תוך כדי שכיבה במיטה, לא היה צריך להתאמץ בשביל להצליח. אברהם הכין לעצמו משימות וביצע אותן במדויק." על אף שהיה רציני בלימודים, היה בו גם צד קליל ומצחיק, ידע לקחת דברים בקלות והיה לפעמים "שטותניק". התכונות הללו שלו משכו אליו אנשים רבים שביקשו את חברתו.

במהלך התיכון היה חניך אהוב בתנועת "בני עקיבא".

כשסיים את לימודיו התיכוניים נרשם, בעקבות אחיו נדב, למכינה הקדם-צבאית הדתית "עצמונה" שבמושב נווה, סמוך לרצועת עזה. השנתיים שלמד שם היו משמעותיות עבורו. אלו היו שנים של חיפוש עצמי והכנה לשלב הבא בחיים. אברהם רכש חברים חדשים שהפכו לחלק בלתי נפרד ממנו וגם לאחר שסיימו את המכינה נשארו ביחסים קרובים. הוא זה שיזם את המפגשים והבילויים המשותפים והיה הדבק המאחד בין כולם.

אברהם התלבט האם להמשיך ללימודים בישיבה גבוהה או להתגייס. לבסוף החליט שהוא רוצה להתגייס לחטיבת "גולני" והיה נחוש להשיג את היעד.

עם גיוסו לצבא הוצב, כפי שרצה, בחטיבת "גולני". הוא שירת בתפקיד קרבי בסיירת גולני והיה לוחם עקשן ומלא אמביציה. את מסלול הסיירת עשה פעמיים - פעם כחייל ופעם כמפקד כיתה. היה מפקד אהוב ומוערך שידע להתנהל עם פקודיו, הוביל אותם במשימות וסייע להם בבעיות אישיות. החיילים העריצו אותו וראו בו חבר קרוב. אימו, ליאת, סיפרה כי לקראת סוף השירות בצה"ל אברהם והצוות שלו בסיירת נבחרו על ידי הצבא לקבל את ההכשרה ליחידה המובחרת של ה"אלפיניסטים", יחידת המילואים הייחודית ללחימה בחרמון בתנאי שלג קשים. אברהם סיים את שירותו כסמל ראשון ביחידת "ארז" – יחידת "האלפיניסטים", וכל המשפחה הייתה גאה בו מאוד.

לאחר שהשתחרר עבד במספר עבודות כדי לחסוך כסף לטיול שחלם עליו, ולאחר מכן יצא לטיול הגדול בדרום אמריקה. הוא הגיע לפנמה ואת השבועיים הראשונים של הטיול ניצל להתנדבות במסגרת עמותת "לוחמים ללא גבולות", שם עסק בפעילות הומניטרית למען האוכלוסייה המקומית. כמו בכל מקום, גם במסעו בדרום אמריקה יצר קשרים טובים עם אנשים ולאחר שחזר לארץ הקפיד לשמור איתם על קשר.

בתום שמונה חודשים חזר לארץ והחל לעבוד בתל אביב בהוסטל ״מקום אחר״, מרכז לנערים ולנערות בסיכון בגילי 18-12 השייך לעמותת "אותות". אברהם אהב את העבודה עם בני הנוער והיה מאושר מאוד. הוא ידע להכיל אותם ולסייע להם והשקיע בהם את כל כולו. במקום העבודה כולם החזירו לו אהבה והעריכו אותו, הן הצוות והן בני הנוער.

במקביל נרשם ללימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב. בתחילת אוקטובר 2023 עבר לגור בתל אביב והמתין בהתרגשות לפתיחת שנת הלימודים האקדמית.

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסע אברהם עם חברתו הטובה, גילי אדר, לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם לפנות בוקר הם רקדו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים.

בשעה שש וחצי בבוקר שבת פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחל הירי ניסו אברהם וגילי לברוח מהמקום, אך שוטרים ביקשו מהם לחזור פנימה למתחם הפסטיבל. הם התחבאו בקרבת הבר. הקשר האחרון עם גילי ואברהם היה בשעה 9:15 כשגילי עדכנה את אמה שהיא ואברהם מתחבאים בבר ואיתם שוטרת חמושה שמגנה עליהם. מאז נותק עימם הקשר.

אברהם נחשב כנעדר במשך שבוע ולאחריו נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח, יחד עם חברתו גילי.

המחבלים רצחו באותו בוקר כ-400 מבאי המסיבה.

אברהם גלעד טיברג נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים וארבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין סגולה, פתח תקוה. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.

על מצבתו כתבו אוהביו משפט שהיה אופייני לו ונלקח מהמשפט של יחידת ה"אלפיניסטים": "רק הנושם אבק דרכים, יזכה לשאוף אוויר פסגות."

אחותו מרים (מימי) ספדה: "הערצתי כמו שאחות קטנה מעריצה את אחיה הגדול. הייתי מספרת עליך בגאווה... חיכית להתחיל ללמוד, קנית מחשב ונעליים חדשות. כל כך חיכית רק להתחיל...

אחרי שחזרת מדרום אמריקה מהטיול הגדול לא הבנתי כמה היית חסר לי עד שהגעת. ראיתי אותך והתחלתי לבכות מהתרגשות וישר אמרת: 'מה את בוכה?' עניתי: 'אני לא בוכה, אני מזיעה מהעיניים.' אהבתי כל כך לשמוע אותך מדבר ומספר חוויות בהתרגשות כל כך גדולה. הלוואי שהיה לי את האומץ שלך. כל כך קינאתי בך, שיש בך הכול - הכי חתיך במשפחה, חכם, חברותי, נדיב, רגוע ובשלן. תמיד אני אומרת שאנחנו החברים הכי טובים, אתה הבן אדם שאני מתייעצת איתו, מתווכחת איתו, אבל בסוף הכי דואגת לו... כנראה מעכשיו אני אדאג לך מלמטה, ואתה תדאג לי מלמעלה, לנצח!"

משפחתו כתבה: "כל מי שאברהם פגש בימי חייו והשאיר בו את חותמו - יזכור אותו לעד. משפחתו וחבריו יזכרו אותו וממשיכים וימשיכו את מורשתו כך שרוחו תישאר איתנו לעולמים. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן."

להנצחתו, אחותו מרים (מימי) ושלושה חברים כתבו והלחינו את השיר "אחי הגדול", ששרה הזמרת נועה שעבון. להאזנה ביוטיוב: https://youtu.be/oWnJHD0bbOk

ממילות השיר: "אח גדול תמיד שומר. רקדת את החיים ברגליים יחפות כאילו אין חוקים / תמיד אמרת לא להישבר אם נכשלים, להסתפק במה שיש, להאמין / אחריך הם הלכו בגאווה. כל מי שהכיר אותך רצה בעצתך / החיילים מהצבא, החברים מהשכונה, תמיד רצו קרוב, אפילו לדקה / תמיד מוצא את השביל הנכון, גם כשכולם כבר איבדו ת׳צפון. //

ומי ימחה את הדמעות, מי יזכיר לא לוותר / מלמטה אפשר לראות, אח גדול תמיד שומר / הלב אולי יפסיק לדמם / אבל הוא לעולם לא יחזור להיות שלם / הנוכחות שלך צבעה את כל הבית באור / עכשיו הכול שחור..."