גאיה חליפה ז''ל

קורות חיים

גאיה, בתם של סיגל ואבי חליפה, נולדה בקריית אונו ביום ט"ו בכסלו תש"ס (23.11.1999). ילדה אמצעית במשפחה, אחות קטנה לעידו, אחות גדולה לנגה.

גדלה והתחנכה בקריית אונו, למדה בבית הספר היסודי "עלומים" ובתיכון "בן צבי" בעיר. סיימה בהצטיינות את לימודיה בתיכון, במגמת אדריכלות.

הייתה ילדה טובת לב, ערכית ורגישה, אהובה על כל מי שזכה לפגוש אותה ומסורה למשפחתה. ידעה לתת כבוד לסובבים אותה ובעיקר לסבתא ולסבים שלה, אותם אהבה מאוד. הייתה ילדה מחושבת מאוד, קיבלה כל החלטה אחרי שבדקה וחקרה לעומק.

כנערה, השתייכה לתנועת הנוער "הצופים" והדריכה בתנועת הנוער "צבר". אהבה מאוד לרקוד ולעשות ספורט, השתתפה בחוגי ריקוד מודרני, היפ-הופ וטניס. יופייה הרב ואצילותה בלטו למרחוק, וכך גם צחוקה המתגלגל, שהדביק את כל הסובבים אותה. משפחתה מעידה שהייתה נסיכה אמיתית, וכונתה על ידם "פרינצ'יפרסה".

לאחר לימודיה, התקבלה לקורס חובשים קרביים ושובצה לשירות צבאי בחטיבת הקומנדו, יחידת "דובדבן". היא השלימה שירות מלא ושבעה חודשי שירות נוספים בקבע, והשתחררה בדרגת סמל ראשון.

מפקדה הישיר כתב עם שחרורה: "גאיה היא אדם ערכי, אשת צוות, מנוסה, מקצועית ונאמנה מאוד, שבמהלך היכרותנו היוותה מודל לחיקוי בעבור משרתים רבים ביחידה ואף לי באופן אישי. לא אגזים אם אומר כי גאיה מהווה בראייתי דוגמה לסטנדרט הטיפול הרפואי שמצופה שיקבל חייל בצה"ל".

אחרי השחרור, עבדה במשך כשנה כבודקת קורונה – נגיף שגרם למגפה עולמית בשנים 2020 עד 2021 - בנמל התעופה "בן גוריון". בדצמבר 2021 יצאה לטיול בדרום אמריקה, וגילתה עולם שלם של נופים, תרבויות ואנשים. בטיול גילתה גם את מוזיקת הטראנס ואת מסיבות הטראנס, אשר בהן הרגישה משוחררת ויכלה להביע את עצמה דרך הריקוד. תקופה זו הייתה מהמאושרות בחייה.

כשחזרה לארץ, החלה לעבוד במסעדת "פיטמאסטר" בפתח תקווה. גם שם, כמו בכל מקום, הכירה חברות וחברים רבים. חבריה ראו בה חברה אמיתית ונאמנה, בעלת יכולת נתינה אינסופית ועצות טובות בכל תחום, שידעה לתת לכל אחד את התחושה שהוא האדם היחיד בחייה.

בין היתר, אהבה לארח אותם בביתה וכאוהבת אפייה מושבעת, נהגה לכבד אותם במאפים ובעוגות שהכינה. ידועות במיוחד היו הפחזניות המדהימות שלה ועוגות השמרים שמילאה בסוגי שוקולד רבים. אין אחד שטעם ממעשה ידיה ולא ביקש עוד.

היא הייתה בשיא פריחתה, החלה לממש את עצמה ולחלום על העתיד, ותכננה להתחיל לימודי מנהל עסקים בהתמחות בנדל"ן, במכללה האקדמית "אונו".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

פחות משעתיים לפני תחילת המתקפה הגיעה גאיה עם חברתה, רומי גונן, לפסטיבל "נובה", סמוך לקיבוץ רעים, שם בילו כ-3,000 איש. כשהתברר שמחבלים חדרו לאזור, השתיים ברחו מהמתחם והסתתרו בשטח מספר שעות. גאיה שוחחה עם הוריה בטלפון, שמרה על קור רוח והרגיעה אותם.

בשלב מסוים גילתה שידיד שלה מהעבודה, בן שמעוני, שנכח גם הוא במסיבה, הצליח כבר פעמיים לחלץ מבלים מהמסיבה ולהביא אותם למקום מבטחים. על אף שהפצירה בו לא להגיע בשל התחדשות הירי באזור, בן חזר פעם נוספת ואסף אותה ואת רומי.

ב-10:04 שלחה הודעה לאביה וביקשה שיגיע לקחת אותן מאשדוד. אביה יצא מיד, וכשהיה בדרך קיבל ממנה שיחת טלפון. כל מה שהספיק לשמוע היה את גאיה צועקת שיורים עליהם, ואז השתררה דממה. היא נרצחה, כך גם בן שמעוני ואופיר צרפתי שהיו ברכב. רומי נפצעה בידה ונחטפה לעזה.

באותו הבוקר נרצחו על ידי מחבלים למעלה מ-380 ממשתתפי המסיבה ועשרות נוספים נחטפו.

גאיה חליפה נרצחה בדרכה מפסטיבל "נובה" לאשדוד, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). הייתה בת 23 ו-11 חודשים במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון בפתח תקווה. הותירה הורים, אח ואחות וחברים רבים ואוהבים.

על מצבתה, חקקה משפחתה את המילים "פרינצ'יפרסה שלנו, אצילה, יפה, חכמה עם לב ענק ואוהב. לעולם נזכור ונתגעגע!" לצד ציור של גרמופון עם לב, אותו קעקעה גאיה על גופה כסמל לאהבתה למוזיקה, ואותו קעקעו גם בני משפחתה לאחר מותה. בנוסף, נחקקו על המצבה המילים "כמה שהיא יפה, אור על פניה נח ורואים עליה שהיא באה מאהבה" מתוך השיר "באה מאהבה" (יענקל'ה רוטבליט).

נגה, אחותה הקטנה, ספדה לה: "אני לא חושבת שלעולם אני אוכל לספר לכם מי היא גאיה, איזה בנאדם היא, על הלב שלה, על הנתינה שלה, על האהבה, ההומור והיופי המהפנט, שכולם קינאו במי שאת ומה שאת, כולל אני. בתור אחות קטנה כל מה שרציתי להיות זאת את. דמות למופת והשאיפה הכי גדולה שלי... אני יודעת שלא חשוב מה אני אעשה את תמיד תלווי אותי ותמיד יהיה לי אותך. ועל זה אני אסירת תודה. על הזכות להתגאות בזה שגאיה חליפה היא אחותי הגדולה".

לזכרה של גאיה, ועל פי המתכון האישי שלה, אפתה קבוצת "מעגל נשים קריית אונו" 100 עוגות שמרים שוקולד שחולקו לחיילים המאושפזים בשיקום בבית החולים "שיבא", תל השומר.

משחק כדורסל של קבוצת הבוגרים של עיריית קריית אונו, בה שיחק בעבר אחיה, עידו, הוקדש לזכרה כשעל כל גופיות השחקנים הודפס שמה.

במסגרת פרויקט "לבכות לכם", של מפעל הפיס ו"ידיעות אחרונות", שרה הזמרת מירי מסיקה, בת עירה של גאיה, את השיר "יש לך אותך" לזכרה.