מוטי (מרדכי) זוארמן ז''ל

קורות חיים

מוטי (מרדכי דוד), בנם של דבורה ושמואל זוארמן, נולד בחיפה ביום י"ח בטבת תש"י (07.01.1950). ילד בכור במשפחה, אח של משה וציקי.

הוא גדל בחיפה במשפחה דתית. בילדותו למד בחיפה בתלמוד תורה "תורת אמת" ובבגרותו למד בירושלים בישיבה התיכונית "מרום ציון". עם זאת, במשפחתו נהגו להתבדח שלמעשה, מכיתה ט' הוא למד ב"מגמת קולנוע", משום שהִרבה להתגנב לקולנוע, שם למד על העולם לא פחות מאשר בבית הספר.

לפני גיוסו לצבא מוטי בחר להיות חילוני, אבל המשיך כל חייו לצטט פסוקים מהתורה וסיפורים מהמורשת היהודית, אימץ תובנות רבות מהדת והעניק לה מקום של כבוד בנושאים שבין אדם לחברו ובין אדם לעצמו.

בצבא, שירת בחיל הצנחנים וסיים את שירותו כמדריך צניחה.

זמן קצר אחרי שחרורו מצה"ל הוא עבר לתל אביב, הכיר את אתי (לבית סטרוצובסקי) והקים איתה משפחה. נולדו להם בן בשם בן ובת בשם טל. מוטי היה אבא אוהב ונוכח. הוא נהג לקחת את ילדיו לסרטים, לטיולים ולמשחקי כדורגל. סיפרה בתו: "כל יציאה איתו הייתה חוויה יוצאת דופן כי תמיד אהב להיות ספונטני וחיפש הרפתקאות".

מוטי ואתי עסקו ביבוא אופנה ופתחו חנויות ברחוב דיזנגוף שנהפכו ל"מוסדות" בעיר - "פל נעליים" ו״פל ארנקים״, שהברנז'ה התל אביבית אהבה לפקוד. הם השקיעו בחיי חברה ותמיד תמכו בסביבתם.

בשנת 1996 התגרשו, ומוטי יצא למסע של חיפוש עצמי. בין היתר, ביקר בהודו, השתתף בסדנאות רבות, למד וחקר כשמטרתו להגיע לגילוי עצמי ולהשלמה עם עצמו. הוא למד באשרם של אושו בפונה שבהודו וקיבל על עצמו שם סניאסי – אבירו (סניאסי - מילה בשפת הסנסקריט שמשמעותה אדם שהחליט לנטוש את החיים החומריים ולהתמסר לטבע ולדברים הפשוטים).

במקביל למסעו הרוחני, מוטי אהב לבלות במסיבות ובפסטיבלים. הריקוד היה עבורו חוויה אנרגטית, מקום מדיטטיבי שבו התחבר לעצמו ללא מגננות והזדמנות להיכנס לתוך נשמתו ולתת לה ביטוי ודרור. הוא נהג לבלות במועדונים, בהם רקד במשך שעות. היה דמות מוכרת במועדונים – גבר מרשים, אומנם מבוגר מהממוצע שם, אבל עם אנרגיות בלתי נגמרות. הוא נודע בתור "האבא של רחבת הריקודים" ובחלק מהמסיבות היה מבלה לצד ילדיו שהיו אז מתבגרים. רבים התמגנטו לשמחת החיים שלו והתחברו לערכיו. הוא היטיב לנהל שיחות עומק על פילוסופיה ועל רוחניות והפך למורה דרך לאנשים שהיו מתייעצים איתו בסוגיות שאיתן התמודדו.

בשנת 2007 מוטי חלה בסרטן. אחרי טיפול החלים, אבל נאלץ לסגור את חנותו. מאז שינה את סדרי העדיפות שלו וקיים אורח חיים מינימליסטי שבו ויתר על קניין ועל חומריות. "הוא עשה הכול בתקציבים מאוד מצומצמים וחי חיים פשוטים כדי לאפשר לעצמו את התקציב לנסיעות ולחיים שבחר לעצמו", סיפר בנו בן. הוא התגורר על גג בשכונת פלורנטין בתל אביב, שם היו עולים אליו לרגל חברים והוא יעץ להם עצות, התפלסף איתם ותמך ברבים מהם.

כל חורף נהג לנסוע לחצי שנה לגואה שבהודו וכל קיץ היה מבלה חודשיים בפסטיבלי טרנס באירופה. במסעותיו החיצוניים והפנימיים מצא תשובות ותובנות שרק אדם שלא ידע פחד יכול היה להגיע אליהן. במקביל, הוא פיתח אמנה שבה ריכז תובנות שאסף בחייו. הוא הקים תנועה בשם "גו גלובל" (go global) שהמסר המרכזי שלה מתן תמיכה בסיסית לכל בני האדם בתחומים כמו חינוך, רפואה, מזון וקורת גג כדי שיוכלו לפתח את עצמם ולא ייאלצו לעסוק רק בהישרדות. הוא האמין כי הדרך לכך טמונה בחלוקה שונה של ההון העולמי ובאיחוד הדתות. המסר שלו היה "You Are OK" – כלומר, אתה בסדר, בסדר הנכון. מה שקורה לך אמור לקרות ברגע הזה כדי שתגיע אחר כך לרגע הבא.

בין לבין, מוטי הקפיד לבקר את ילדיו בן וטל והשקיע בנכדיו האהובים. הוא היה סבא מיוחד, עם בגדים צבעוניים ואנרגיות כמו של ילד. אהב לנהל עם נכדותיו הבוגרות שיר ויובל שיחות עומק על חייהן והביא להן מהודו תכשיטים ומתנות מיוחדות. עם הנכדים עידן וזוהר שיחק כדורגל בכל הזדמנות, חקר איתם את תחומי העניין שלהם.

עוד מבית אביו היה אוהד של קבוצת מכבי חיפה בכדורגל והעביר את החיידק לבנו ולנכדו עידן. בשבוע האחרון לחייו הגיע בפעם הראשונה לאצטדיון סמי עופר בחיפה, עם בנו ונכדו, למשחק של מכבי מול הקבוצה היוונית פנתינאיקוס.

ב-6 באוקטובר 2023 בלילה מוטי הגיע אל בית בתו כדי לשאול ממנה את מכוניתה, ונסע למסיבת ה"נובה" סמוך לקיבוץ רעים, בה חגגו כ-3,000 איש.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כל אותו הזמן, גם אחרי ירי הטילים וחדירת המחבלים, מוטי לא תִקשר עם בני משפחתו המודאגים. ילדיו לא ידעו לאיזו מסיבה נסע, וכאשר לא ענה להם כשהתקשרו אליו התחילו לחפשו. כעבור יומיים המשפחה נקראה לזהות את גופתו של מוטי. הם זיהו אותו לפי הקעקוע הענק בבטנו. בטלפון שלו גילו את התמונה האחרונה שצילם, בשבעה באוקטובר, בשעה 6:41, במגרש החניה של הפסטיבל – יירוטי טילים בשמיים.

למשפחה לא ניתנו פרטים על נסיבות מותו, אבל חודשים אחר כך גילו כי מוטי הצליח להימלט מהמסיבה והגיע עם רכבו עד לצומת שער הנגב, כ-20 קילומטרים ממתחם המסיבה, שם ארבו לו מחבלים ורצחו אותו. מאוחר יותר גילתה המשפחה כי איתו ברכב נרצח אדם נוסף - קשת קסרוטי כלפה, בחור כבן 21 שנפצע קשה ומוטי וניסה להביאו לבית החולים. המשפחה מאמינה שלא משנה כמה קשה ונוראית הייתה הנסיעה, שניהם המשיכו להיות אופטימיים, ושהחיבור ביניהם הוא בעל השפעה קוסמית - שני אנשי אור גדולים אשר ממשיכים לחבר ולאחד לבבות גם אחרי מותם.

במסיבת ה"נובה" ליד קיבוץ רעים נרצחו למעלה מ-380 איש.

מוטי (מרדכי דוד) זוארמן נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן שבעים ושלוש בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה. הותיר אחריו בת ובן, נכדים ואחים. על מצבתו כתבו אוהביו: "אהב את החיים ורדף אחרי האושר והאישור הפנימי. I Did It My Way. With Love ".

כתב בנו: "יש משהו מנחם בעובדה שאבא שמח בשעות האחרונות לחייו. עצוב לנו מאוד שאבא נרצח בצורה אכזרית, אבל לפחות אנחנו יודעים שהוא היה במקום שרצה להיות – שמח ורקד וחי חיים שלמים ומלאים. אבא חי כל יום עד הקצה, כאילו זה יומו האחרון".

הספידה אותו חברתו הקרובה, העיתונאית אביה בן דוד: "כל מי שהכיר את מוטי מצא דרך להתחבר אליו – צעירים או מבוגרים, היפים או בוהמיינים, בבנגלדש או בפלורנטין. הקסם שלו הילך על כולם. הוא גדל בבית דתי, הפך לאושיה תל אביבית, משם המשיך לעולם הרוח, לחופש ולמסיבות, אבל מעולם לא שרף גשרים, רק בנה עוד ועוד ערוצים ונע ביניהם. יצא לי להיות לצדו כמעט בכל התחנות, וכל אחת מהן הייתה שיעור לחיים. כמה אומץ צריך כדי לעזוב עולם של נוחות, מותרות ומעמד כדי לצאת לחיפוש עצמי, הכי רחוק, הכי עמוק, ולמצוא את התכלית שלך, המשמעות. הוא לא ויתר אף פעם על האפשרות לדעת יותר וללמוד, עד שהפך למורה בעצמו. עד שניפגש, מוטי, תמשיך לרקוד ולהיות כזה יפה".

מוטי מונצח באתר של מועדון הכדורגל מכבי חיפה.