קרין ורניקוב ז''ל

קורות חיים

קרין, בתם של לובה ולאוניד, נולדה ביום י"א בתמוז תשס"א (02.07.2001). בת זקונים, אחות קטנה למריה.

גדלה והתחנכה בראשון לציון. למדה בתיכון מקיף ט' בעיר וסיימה את לימודיה בהצלחה יתרה.

ילדה של אור, אהבה, שמחה ותשוקה לחיים, עם עיניים כחולות יפהפיות וחיוך תמידי.

לקראת הגיוס לצה"ל כתבה: "הגיע היום לו כל כך חששתי ופחדתי שיגיע. היום בו עוברים משגרה של לעשות מה שעולה בראשך לקבלת פקודות מאנשים שגדולים ממך בכמה ימים או אפילו בגילך. מהיום מתחילה הספירה של עשרים וארבעה חודשים של למידה עצמית, התמודדות עם קשיים, הכרת תודה והכי חשוב התבגרות.

"אני מבטיחה לעצמי שאתן את ה-100% שלי בלי לזלזל לרגע כאילו הדברים מובנים מאליהם. להגיד תודה על הזכות להכיר את עצמי ואת הקשיים שלי ואת החוזקות שלי לעומק... תהיי את כי זה הכי יפה לך. בהצלחה".

את השירות מילאה בחיל השלישות וביצעה את תפקידה בהצטיינות. ההישגיות שכל כך אפיינה אותה והיכולת שלה להשיג כל מטרה שהציבה לעצמה, באו לידי ביטוי גם אחרי השחרור, כאשר תוך חודש בלבד הגיעה למקום הראשון במכירות במקום העבודה שלה.

אחרי שעבדה וחסכה מספר חודשים, יצאה לטיול גדול בדרום אמריקה. היא הכירה שם חברים חדשים, צברה חוויות בלתי נשכחות ואף מצאה אהבה כשהכירה בברזיל את בן זוגה, דוד אזרד. באביב 2023, שלושה חודשים לפני מותה, סיימה את הטיול וחזרה לארץ. תכננה להירשם ללימודים ובהמשך להגשים את חלומה הגדול ולהפוך למפיקת אירועים.

הייתה לה תשוקה גדולה לעיצוב ולאסתטיקה וכן לבישול ולאפייה. היא הצטיינה בהכנת מאכלים רבים, אך המאכל המזוהה ביותר עמה היה עוגת השוקולד שאותה הכינה בכל יום שישי, והביאה עמה לכל אירוע שאליו הוזמנה.

כמו שכתבה לעצמה לפני הגיוס, תמיד הקפידה להישאר מי שהיא, לפעול על פי הקצב שלה ולא להשתנות בשביל אף אחד. יחד עם זאת, ידעה להיות חברת אמת, בעלת יכולת הכלה והקשבה, אהבה לעזור ולתת עצות ומעולם לא שפטה אחרים על סמך רושם ראשוני.

חבריה ובני משפחתה נהגו להגדיר אותה כ-"חמישים גוונים של קרין" – סוערת, מרתקת, צבעונית ומלאת נוכחות, לרגע לא משעממת וחיה את החיים במלואם.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

קרין בילתה את הלילה שלפני המתקפה בפסטיבל "סופרנובה", שנערך סמוך לקיבוץ רעים. למקום הגיעה עם חברים שהכירה בטיול לדרום אמריקה, ויחד איתם השתתפו בפסטיבל כ-3,000 מבלים.

כשהוריה התעוררו בבוקר לקול האזעקות, הם התקשרו אליה מיד. קרין ביקשה שלא ידאגו וסיפרה שהיא כבר בדרך חזרה. בהמשך, שלחה להוריה את המיקום שלה, ליד קיבוץ עלומים, וסיפרה שנטשה את הרכב. מספר דקות אחרי שבע בבוקר אימה התקשרה שוב. קרין ענתה וצעקה: "אימא, יש הרבה מחבלים, תעזרי לי". זה היה הקשר האחרון איתה.

במשך שבוע שלם לא ידעה המשפחה מה עלה בגורלה, עד שהגיעה ההודעה על הירצחה. "חיפשתי בכל בתי החולים, בין ההרוגים, אפילו קיווינו שהיא נחטפה", אמרה אימה, לובה, "ואז הודיעו לנו שחברה שלה נרצחה והבנתי. קרין היא לא אדם שיעזוב מישהו".

מאות ממשתתפי הפסטיבל נרצחו באותו יום על ידי מחבלי החמאס, ועשרות נחטפו.

קרין ורניקוב נרצחה סמוך לקיבוץ עלומים, ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בעודה מנסה להימלט מהטבח בפסטיבל "סופרנובה". בת 22 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין "גני אסתר" בראשון לציון. הותירה אחריה הורים, אחות, אחיין וחברים רבים ואוהבים.

"יקרה שלי, אהובה שלי, חיים שלי, את כל עולמי", כתבה אימה, "כל כך כואבת, סובלת ומתגעגעת לחיבוק שלך, לנשיקה שלך, לעיניים היפות שלך, לשטויות שאת עושה, לצחוקך המתגלגל... איך אני ממשיכה?"

"אהובה שלי, אין לי מושג איך בכלל להתחיל לחיות בלעדייך", כתבה אחותה, מריה. "מה עושים כשלוקחים חצי ממך? קרינוש את לנצח תישארי איתי ועם ליאמי ועם ההורים שלנו, כפי שהיית תמיד מהממת, יפהפייה, עם שמחת חיים עצומה וחוזק אלוהי, חיוך תמידי שלעולם לא יורד מהפנים, אני בכלל לא יודעת איך להסביר לך כמה אני אוהבת אותך".

בן זוגה, דוד, כתב: "את היית הכול בשבילי... הבטחתי לעצמי שבטיול אני לא אוהב בחורה, ואת בסוף באת לי ושינית לי את הדעה הזאת... שבוע אחרי שנפרדנו בברזיל כבר גרמת לי להתגעגע אלייך מאוד וכבר לחזור אלייך ולטוס אלייך למדינה זרה בלי החברים שלי... את היית האור שלי, אני אוהב אותך ברמה שאני לא יכול לתאר".

"תמיד ידעתי שאת דומיננטית בחיים שלי אבל עד עכשיו לא באמת הבנתי כמה", כתבה קורן, חברתה. "הכול תמיד סבב סביבך, היית אוהבת להשתלט ולתכנן הכול לבד, כל שנה היינו חוגגות ביחד יום הולדת בתאריך שלך או יותר נכון את היית מכריחה אותי לעשות כל מה שרצית.

"איך היית אומרת? 'אם לא בא לך אז לא נחגוג ביחד', ובסוף תמיד עשינו את זה בדרך שלך וזה מה שכולנו אהבנו בך. היית הכול מהכול, החברה הכי טובה, רגישה, שמחה, משוגעת, זאת שלוקחת אותנו לכל מקום ומצד שני היית משגעת את כולנו... שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר".

קרין הונצחה בפרויקט "מתכון עם זיכרון" עם מתכון לעוגת השוקולד שלה.

טקס לזכרה נערך בתיכון מקיף ט' בראשון לציון, שבו למדה.

יפית גולדין, בת דודתה, כתבה וביצעה את השיר "תשובי הביתה" לזכרה. ניתן להאזין לשיר ברשת, ביוטיוב.

באינסטגרם נפתח עמוד הנצחה בשם remember_karin.