מיכאל וקנין ז''ל

קורות חיים

מיכאל, בנה של רחל, נולד בירושלים ביום ו' באב תשמ"ח (20.07.1988). אח קטן לאניטה, רותי ויפעת, אח תאום לאושרי (אושר).

גדל והתחנך בשכונת "קריית היובל" בירושלים.

מגיל צעיר היה אוהד של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים", ואף שיחק בקבוצת הנוער של המועדון.

כשגדל, הפך יחד עם אחיו, אושרי, לאחת הדמויות המוכרות והאהובות בעיר. כולם הכירו את התאומים הזהים, החברים הכי טובים, שהיו תמיד יחד והביאו עמם לכל מקום אנרגיה חיובית, עליזות ושמחת חיים.

השניים, שרק הקרובים אליהם ביותר הצליחו להבדיל ביניהם, היו בעלי לב ענק ורצון בלתי נגמר לעשות טוב ולעזור לכל מי שרק אפשר. אחת השכנות של אימם סיפרה: "תמיד הוא היה עוזר לי עם הקניות, לא יודעת מי מהם, לא הבדלתי".

אחת האהבות המשותפות הגדולות ביותר שלהם הייתה למוזיקה, ומגיל צעיר נהגו לצאת יחד למסיבות. בשנות העשרים המוקדמות לחייהם החליטו להפוך מבליינים ליזמים ולהפיץ את הטוב שהמוזיקה מעניקה להם. "המטרה הייתה לגרום לאנשים לשמוח, לרקוד ולחגוג את חירותם וכל זה דרך המוזיקה", אמר ברק, חבר ילדות.

יחד עם חברים נוספים, הקימו את "Mushroom Project" והתחילו לארגן מסיבות חברים, בהן גם תיקלטו יחד תחת השם "Double Trouble". המסיבות, שנודעו בזכות התפאורה המושקעת, איכות הסאונד, המיקומים בהם נערכו (בעיקר בהרי ירושלים) והאומנים שניגנו בהן, החלו לצבור תאוצה, ומיכאל ואושרי, שהיו מחלוצי סצנת הטראנס בארץ, הפכו לגורמים מרכזיים ומשמעותיים בה, והשפיעו רבות על עיצובה.

הקהילה שנוצרה סביבם הלכה וגדלה, המסיבות התרחבו לכל רחבי הארץ וכללו אומני טראנס נחשבים מהארץ ומהעולם. במקביל, מיכאל ואושרי הקפידו לתת במה לאומנים לא מוכרים, ואף הקימו את "Mushroom Music", הזרוע המוזיקלית של בית ההפקות "Mushroom Project", שעסקה בהוצאת מוזיקה חדשה ובקידום אומנים מהארץ ומחו"ל.

"על החלק שלכם בתרומה לתרבות הטראנס בישראל עוד ידובר רבות", אמר מושיקו, חבר ושותף למיזם. "למעלה מ-15 שנים של עשייה מעומק הלב... מה שהניע אתכם זה לא הכסף, אלא הריגוש בלשמח ולהרקיד אנשים מכל גווני הקשת. ללכד את כולנו למסע של אושר טהור, לחבר ולאחד ללא הבדל.

"הקמתם שבט ענק לתפארת, עיצבתם ולקחתם חלק בהולדת סגנון מוזיקה חדש ושונה בישראל. קידמתם אומנים לא מוכרים שנהפכו לשם דבר בסצנת הטראנס בארץ ובעולם. הייתם אחראים על הגעה והבאה של אומנים ייחודיים בפעם הראשונה לישראל. חיבורים בלעדיים שאלמלא אתם, תאומים יקרים, לא היו קורים בחיים".

לקראת שמחת תורה תשפ"ד, עבדו השניים על שיתוף פעולה חדש עם הפקת פסטיבל המוזיקה "סופרנובה", במסגרתו היו אחראים על במת ה"דארק טראנס". "הם כל כך התרגשו", סיפר ברק, חברם. "הרגישו שזה היה בשבילם פריצת דרך בחיים על כך שהצליחו להגיע לכמות קהל כל כך נרחבת".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

עם מטח הרקטות הראשון הופסקה המסיבה, על 3,000 המבלים שהשתתפו בה. חלקם המתינו לרגיעה, חלקם חיפשו מרחב מוגן ואחרים החליטו לעזוב ולחזור הביתה. באותו הזמן, עשרות מחבלים כבר כיתרו את המתחם והחלו להתקדם לשטח המסיבה, תוך שהם יורים בכל מי שנקרה בדרכם. על פי עדויות של מבלים שניצלו, מיכאל ואושרי הגנו על אנשים בגופם.

ב-9:00 בבוקר מיכאל התקשר לאימו. הוא דיבר איתה בלחש, ככל הנראה ממקום מסתור כלשהו, ואמר לה שהוא בסדר ושהצליח לברוח. כששאלה אותו מה עם אושרי, השיחה התנתקה. יומיים וחצי לאחר מכן נמסרה למשפחה ההודעה כי אושרי נרצח.

במשך מספר ימים הייתה למשפחה ולחברים תקווה שגורלו של מיכאל יהיה שונה, אך גם חשש גדול שהשניים, שלא נפרדו בחייהם, מצאו יחד גם את מותם. כעבור שלושה ימים אוששו חששותיהם וההודעה על הירצחו של מיכאל נמסרה למשפחה האבלה.

"אי אפשר היה למצוא אותם לבד. תמיד ביחד", אמר מכר של המשפחה. "לכן, כשאמרו שאושר נרצח, היה ברור שזה גם הגורל של מיכאל. איכשהו אני בטוח שהם הגנו אחד על השני, היו שם ביחד ברגעים האחרונים".

מאות ממשתתפי המסיבה נרצחו באותו יום ועשרות נחטפו.

מיכאל וקנין נרצח בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", סמוך לקיבוץ רעים, ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן 35 היה בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין גבעת שאול בירושלים ונטמן לצד אחיו. הותיר אחריו אם, שלוש אחיות וחברים רבים ואוהבים.

"הייתה לי תקווה כל כך גדולה שתחזור אלינו, שתביא איתך קצת אור בתוך כל הסיוט הזה", כתבה שירלי, חברתו. "רק לפני רגע רקדנו ביחד, צחקנו, התחבקנו... לא מעכלת שאני לא אראה אותך יותר, שאני לא אשמע אותך אומר 'וואי וואי', שלא תשגע אותי יותר שאפרסם את המסיבות שלך... תודה על רגעים של אושר שחרוטים אצלי עמוק, לעולם לא אשכח אותך".

"היית כוכב פה על פני האדמה, ועכשיו אתה כוכב בעולם הבא", כתב אחד מחבריו. "תודה על כל החוויות הנפלאות שדאגתם תמיד שיהיה טוב, אנשים חמים ואוהבי חיים... התאומים הירושלמים עם הלב הכי ענק".

בבית הכנסת "אבן העזר" בקרית היובל, ירושלים, בו השתתפו מיכאל ואושרי בשיעורי תורה, הוחלט להקדיש מדי שבוע שיעור לזכרם.

באירוע לשורדי הנובה כלל התפריט מנות עם פטריות (Mushroom), כהנצחה לפרויקט שהקימו ולפועלם.

עיריית ירושלים קיימה טורניר כדורגל לנוער לזכרם, בשיתוף קבוצת בית"ר ירושלים.