גל דנגורי ז''ל

קורות חיים

גל דנגורי, בנם של איבון ויניב, נולד ביישוב הקהילתי בית אריה שבדרום-מערב השומרון ביום י' בניסן תש"ס, (14.04.2000). אח בכור לנעם.

גדל והתחנך בבית אריה.

מגיל צעיר אהד את "מכבי תל אביב" בכדורגל, והקפיד ללכת למשחקיה של הקבוצה. סיפרה אימו איבון: "האהבה הגדולה של גל היא 'מכבי תל אביב' בכדורגל. אהבה שינק מגיל אפס מאבא יניב ודוד חנן. זה היה הבילוי שלו עם אבא, זמן אבא-בן... היינו מסיעים אותו לבלומפילד ואפילו לנתניה ולקריית שלום להכין שלטים למשחקים, עד שהוציא רישיון והתחיל לנסוע עם אביו או לבד. כמה צחקנו שכמעט בכל משחק הוא צולם בין האוהדים. אין אירוע משפחתי שהמיקרופון לא היה אצלו, ותמיד הוא היה שר שירי מכבי והופך את הערב לחגיגה אמיתית".

כשגל היה בן 16 הוא הכיר את קורל, השניים התאהבו וקיימו זוגיות יפה ואוהבת.

לאחר שסיים לימודיו התיכוניים, התגייס לצבא ושירת בגדוד 51 של חטיבת גולני.

בתום שירותו הצבאי, עברה קורל לגור עם גל, ויחד הם גידלו את כלבתם – קיקה.

גל היה מטר תשעים ושניים של לב ענק וכריזמה בלתי נשכחת. הוא לקח דברים בקלות, ידע ליהנות מכל רגע, היה בעל חוש הומור נהדר ושמחת חיים מדבקת. אוהביו סיפרו שהיה בעל חוש צדק מפותח, וצידד תמיד במשפט "חיה ותן לחיות".

בנובמבר 2022 נסע לטיול אחרי צבא עם נדב ואופק, חבריו הטובים מילדות, בדרום אמריקה, ונהנה מכל רגע.

כשחזר ארצה לאחר ארבעה חודשים, החל לעבוד כנציג בחטיבת ביטוחי הבריאות בחברת הביטוח "הראל". עמיתיו לעבודה, שהעריכו את אופיו הנעים ואת מקצועיותו, סיפרו שהיה מסור, חרוץ, חכם ואופטימי, עם נשמה טהורה ולב רחב. התעניינותו הרבה בתחום, הביאה אותו להירשם ללימודים לתואר ראשון בביטוח.

סיפרה אימו איבון: "גל היה ילד מקסים ואהוב וגדל להיות גבר-גבר, כריזמטי, חייכן, אדיב, נדיב, לב זהב. האור היה נדלק כשנכנס לחדר, אי אפשר היה להתעלם ממנו ומהנוכחות שלו, גבר שמגנט אליו את כל מי שנקרה בדרכו, אסף ושמר על חברים לאורך כל הדרך - חברי ילדות, מהצבא, מהכדורגל מהעבודה".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בלילה שקדם למתקפה, הגיע גל עם חבריו נדב ברטל ואופק רביע לפסטיבל הטבע "נובה" הסמוך לקיבוץ רעים. הם הצטרפו לכ-3,000 החוגגים ורקדו עד לשעות הבוקר המוקדמות. עם הישמע הדיווחים הראשונים על ירי הטילים, נכנסו השלושה לרכב, אך במנוסתם, נתקלו במחבלים שירו לעברם, ולכן יצאו מהרכב, והסתתרו. הם הספיקו לשלוח למשפחותיהם מידע על מיקומם בשדות הסמוכים לקיבוץ מפלסים, אך זמן קצר אחר כך נורו למוות על ידי המחבלים.

כשנותק עמם הקשר, החליטו איבון, אימו של גל, ודידי, אביו של נדב, לנסוע לכיוונם כדי לנסות ולחלצם מהתופת, אך כשהגיעו לשדות שליד קיבוץ מפלסים, הם מצאו את גל, נדב ואופק כשהם ירויים וללא רוח חיים והעבירו אותם למרכז רפואי.

המחבלים רצחו כ-380 איש באזור הפסטיבל, וחטפו לרצועת עזה כמה עשרות מבלים.

גל דנגורי נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בפסטיבל "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבבית אריה והוא בן 23. הותיר הורים ואח.

על מצבתו נכתב: "נוח בשלום אהוב ליבנו. תודה על 23 שנות אושר ואהבה. היית לנו עולם ומלואו. אתה בליבנו לעד".

גל נקבר לצד חבריו הטובים נדב ברטל ואופק רביע.

ספדה דודתו עינת: "גלגול שלנו, כל כך הרבה שנים חיכינו לך שתגיע אלינו, ומאז שהגעת, החיוך שלך האיר את כל החדר. תמיד עם פרצוף צוחק ומצחיק. יצאת לחגוג עם החברים שלך, לשמוח וליהנות מהחיים ובני עוולה קטפו לנו אותך. 'זה בית של חאפלות', אבא שלך אומר, 'לא של לוויות'. איך קרה אסון כזה? מה עבר עליך שם בתופת? כמה פחדת גיבור שלנו? במקום שנארגן את החתונה שלך, מסדרים בבית שלך כיבוד לשבעה, איזה מן עולם זה?! גלגול שלנו, אני בטוחה שאתה כבר צוחק עם כולם שם למעלה, מספר מור"קים (מורשות קרבות), מכיר את כולם ומוסר ד"ש חמה מכולנו. תשמור עלינו שם למעלה ילד, כי מכאן הכול שחור ואנחנו לא יודעים איך להמשיך בלעדיך. אנחנו אוהבים אותך גלגול שלנו".

בחודש מאי 2024 נחנך בבית אריה "מצפה הבנים" שהוקם להנצחתם של גל, נדב ואופק. המצפה הוקם על צלע הר שמשקיף על נחל שילה - אחד מיובליו הראשיים של נחל הירקון.

בחודש יוני 2024 התקיים בבית אריה טקס סיום קורס מגישי עזרה ראשונה, הטקס הוקדש לזכר גל ושני חבריו וצוות שסיים את הקורס נקרא "צוות גל".