קורות חיים
יוליה, בתה של סבטלנה מרציאנו (דידנקו), נולדה ביום י"ב בטבת תשנ"ב (19.12.1991) בגרמניה.
בגיל שנתיים עברה יוליה עם אימה לרוסיה, לעיר סרטוב.
יוליה למדה בבית ספר יסודי בעיר סרטוב עד גיל תשע. ילדה יפהפייה עם שיער חום גולש, שהפיצה סביבה אהבה, שמחה וצחוק.
ב-9.8.2001, כשהייתה בת תשע, עלתה עם אימה, סבטלנה, לארץ. השתיים התגוררו בתל אביב, יוליה המשיכה את לימודיה בבית הספר היסודי "החייל" ובתיכון "הגימנסיה העברית הרצליה" בעיר.
אחרי שעות הלימודים הייתה חניכה בתנועת הנוער "הצופים" ובהמשך שימשה גם כמדריכה בתנועה.
עם סיום לימודיה בתיכון התגייסה לצה"ל, שירתה כמש"קית קישור וגיוס בחטיבת הצנחנים והוצבה במחנה ביל"ו, סמוך לרחובות.
אחרי השחרור יוליה נסעה לארצות הברית לטיול של חצי שנה. לאחר מכן חזרה ארצה ועבדה בעבודות שונות, בין היתר בחברת שירותי התעופה "קבוצת לאופר".
כעבור זמן מה טסה לעבודה של שנה וחצי בקנדה. לאחר חזרתה ארצה, התגוררה בראשון לציון.
יוליה הייתה חברותית מאוד, מוקפת חברים וחברות ואהובה על כולם, מלאה בשמחת חיים מדבקת, חוש הומור, שובבות ורוח שטות. קרוביה מספרים: "היה לה צחוק מדבק שיכל להאיר ימים אפלים וחיוך שיכל להאיר חדר שלם".
היא הייתה חכמה, הרפתקנית, אופטימית ואכפתית, אוהבת אדם ומלאה בנתינה. תמיד הייתה שם עבור סובביה כדי להושיט יד לעזרה או להציע תמיכה, ללא שיפוט.
חייה היו חגיגה של ריקודים, חוויות, חיבוקים והנאות. בעיקר נהנתה לצאת למסיבות, לבלות בים ובטבע ואהבה מאוד את הכלב שלה, טוי.
יוליה הייתה שאפתנית וחרוצה ורקמה תוכניות רבות לעתיד. היא התחילה ללמוד לתואר ראשון במשפטים במכללה למינהל בראשון לציון, ושאפה להגיע רחוק בתחום.
בערב שמחת תורה תשפ"ד, יום שישי, 6 באוקטובר 2023, נסעה עם חבריה לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בנגב המערבי, סמוך לקיבוץ רעים. יחד איתם רקדה, נהנתה וחגגה לצד אלפי מבלים נוספים.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
עם תחילת מטח הרקטות המסיבה הופסקה. יוליה וחבריה נכנסו לרכב והחלו לנסוע דרומה, בניסיון להימלט מחוליות המחבלים שארבו על הכביש מצפון. במהלך הנסיעה, התקשרה יוליה לאימה וגם בשיחה זו, למרות הפחד שחוותה, שמרה על אופטימיות. "עד לרגע האחרון היא המשיכה לראות את הטוב, לא משנה מה בא לפתחה", סיפרו קרוביה.
לאחר נסיעה קצרה, סמוך לצומת גמה שעל כביש 232, נתקלו בחוליית מחבלים. יוליה נרצחה במקום.
מעל 3,000 מבלים השתתפו בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה". מאות מהם נרצחו על ידי מחבלי החמאס ועשרות נוספים נחטפו לרצועת עזה.
יוליה דידנקו (למאי) נרצחה על ידי מחבלי חמאס כשבילה בפסטיבל מוזיקה ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת 31 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין החדש של אריאל. הותירה אחריה אם.
על מצבתה חקקו אוהביה את המילים: "אצילת נפש, אהובה ואוהבת אדם. נאהב, נתגעגע ונזכור לעד" והוסיפו את הפסוק: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה" (משלי ל"א פסוק כ"ט).
חברתה, קורל, כתבה: "יולי שלנו הייתה מלאה באהבה ואושר, תמיד דאגה שכולם סביבה ישמחו ויצחקו. היא הייתה מלאכית גם בעודה בחיים, תמיד אהבה לצאת, לרקוד ולהנות מהחיים, מי היה מאמין שככה היא גם תלך... אפילו ברגעים האחרונים שלה, בשיחה האחרונה שלי איתה, רגעים לפני הרצח האכזרי, היא צחקה איתי אם הייתי מאמינה שהיא שוב שברה את הפלאפון... הרגיש לי שהיא ידעה שאלו הרגעים האחרונים שלה ובחרה לצחוק ולחייך כי זו יוליה, לא משנה מה היא תמיד תצחק ותיקח את החיים בקלילות".
"יוליה, כמה תהיי חסרה לי", כתבה חברה נוספת, "מתגעגעת, אוהבת אותך מלא. רק מי שמכיר אותך יודע כמה אהבה ושמחה הכנסת לחיים, איזה לב טוב יש לך, איזה אישה טובה את... היית מכניסה בכולם צחוק ואושר, כיף חיים היה לנו יחד, לא מאמינה שהלכת לי ככה".
יוליה מונצחת באתר עמותת "קהילת שבט הנובה", הפועלת לתמיכה בשורדי הפסטיבל ולהנצחת הנרצחים.
עמוד הנצחה ליוליה נפתח באינסטגרם תחת השם remember_yulia_didenko. בעמוד תמונות, הספדים וסרטונים, וקישור לעמוד נחיתה שיצרו המשפחה והחברים לזכרה.
עמוד לזכרה נפתח באתר memoriz.plus.