קורות חיים
עמית יצחק דוד, בנם של לימור ויגאל, נולד בבית שמש ביום כ"ג בכסלו תש"ס (02.12.1999). אח בכור לעידו ועפרי.
גדל בבית שמש ולמד בבית ספר היסודי ע"ש מנחם בגין בעיר. בתום שש שנות לימוד, עבר לגור וללמוד בפנימיית בויאר בירושלים, במסגרתה סיים לימודי תיכון.
סיפר עודד שהדריך אותו בפנימייה: "עמית היה שותף משמעותי לאיחוד הקבוצה, ולהנהגתה לערכים, חיוביות וקבלה של האחר. הוא ידע להפיץ את אורו ואת נועם דרכו בכל סיטואציה חברתית, להושיט יד למי שזקוק, להכיל ולשמח את כולם".
בשעות הפנאי נהג עמית ללכת למשחקים של קבוצת "בית"ר ירושלים" בכדורגל, אותה אהד מגיל צעיר. דור, בן דודתו, סיפר: "עמית היה האוהד היפה של בית"ר ירושלים. ילד נעים הליכות ומלא בנימוסים ואהבת האחר. מעולם לא עבר על החוק ותמיד הלך בדרך המלך... כשהיו מדברים איתי על כמה הקהל שלנו הוא רע, הייתי נלחם ומתווכח, כי ידעתי שבתוך הקהל שלנו יש אוהדים כמו עמית. הוא היה דוגמה ומופת לאיך אוהד של קבוצה צריך להתנהל".
בשנת 2018 התגייס לצבא, שירת כלוחם בהנדסה קרבית ואחר כך כמפקד כיתה בגדוד 603 בחיל.
עמית אהב ספורט אתגרי, נהנה לרכוב על טרקטורונים בטבע, לצאת עם משפחתו לנופשים, לבלות במסיבות ובפסטיבלים, לטייל ולצבור חוויות בארץ ובעולם. הוא היה צעיר מסור ותומך בסובביו, אופטימי, שמח וחייכן, בעל קסם אישי וצחוק מדבק. אדם רגיש וצנוע, נעים הליכות ותמיד מוקף בחברים. סיפרה אימו: "כל אחד מכיר את עמית עם החיוך הענק והצחוק המתגלגל. תמיד רצה להיות עם אנשים טובים ואוהבים, חיוביים ומפרגנים. תמיד רצה להיות בשמחה, ולמרות שהחיים זימנו לו אתגרים וקשיים, הוא פרץ את הגבולות וצמח מהם גבוה. עמית נבדל מרבים מאיתנו באופן בו שמחת החיים שלו ואהבתו לחגוג לא דעכו לרגע... הוא אף פעם לא התלונן, כל הזמן היה עם חיוך על הפנים, ותמיד מצא פנאי לחברים ולמשפחה".
בתום שירותו הצבאי, עמית עבר לגור באילת, ועבד כקצין ביטחון בעיר במשך תשעה חודשים. לאחר שחסך מספיק כסף בעבודתו, נסע לטייל במשך ארבעה חודשים בדרום אמריקה, ונהנה מכל רגע.
כשחזר ארצה, החל ללמוד יזמות, תיווך וייעוץ בנדל"ן ומשכנתאות, וכשסיים את לימודיו, העתיק את מגוריו לבאר שבע, הצטרף לחבריו שפתחו משרד תיווך, והחל לעבוד בתחום הנדל"ן.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בשעות הבוקר המוקדמות הגיע עמית עם בן דודתו וחברים נוספים לפסטיבל הטבע "נובה" הסמוך לקיבוץ רעים. הם הצטרפו לכ-3,000 החוגגים.
עם הישמע הדיווחים הראשונים על ירי הטילים, נכנסו לרכב והחלו במנוסה, אך זמן קצר אחר כך, בעת נסיעתם אל מחוץ לאזור, נורו על ידי המחבלים. עמית נפצע קשה מאוד, והספיק להתקשר לאימו ולומר לה שהוא אוהב אותה, אך הניסיונות של חבריו להצילו, בסיוע טלפוני של מד"א, לא צלחו והוא מת מפצעיו.
בתום חיפוש של שלושה ימים, קיבלה משפחתו את הבשורה המרה שגופתו נמצאה.
המחבלים רצחו למעלה מ-380 איש שבילו ב"נובה", וחטפו רבים לרצועת עזה.
עמית יצחק דוד נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בפסטיבל "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בבית שמש, והוא בן 23. הותיר הורים, אח ואחות.
בראש מצבתו ביקשה משפחתו לחקוק את המשפט "החבר הכי טוב שלי" מתוך תקווה שכך יחוש כל מי שיפקוד את הקבר. כמו כן, כתבו אוהביו על המצבה: "טוהר אהבתך, מסירותך וצניעותך יאירו דרכנו", וציטטו משפט שהיה שגור בפיו של עמית: "תחייכו, תהיו טובים, תאהבו אחד את השני".
ספד אביו יגאל: "עמית שלי, חיים שלי, כל יום שעובר פוצע לי את הלב יותר ויותר. לא יודע איך ממשיכים לחיות כך. לא הכינו אותי לזה. קשה לי מאוד. הגעגועים אליך הורגים אותי. מדמיין שאתה חוזר לבית, ואני מחבק ומנשק אותך, ולא עוזב אותך לשנייה. עמית שלי, תחזור לבית, אני מחכה לך".
ספדה דודתו סיגי: "נסיך של דודה, איך נפרדים בכלל? אף אחד לא הכין אותנו לגרוע מכול, אף אחד לא הכין אותנו להתמודד עם הכאב העצום ועם התחושה הנוראית והוודאית הזו שלקחה מאיתנו אותך, את החיוך הנצחי, האהבה האין סופית... מבטיחה לך שנישאר צמודים לאמא, לאבא, עפרי ועידו, שנשתדל להתקדם הלאה, שנזכור אותך בכל שניה, דקה ושעה שתלווה אותנו לעולמי עד".
ענבר בת דודתו ספדה: "עמיתי, עמוד התווך שחיבר בין כולנו, בין כל הגילים. כשנולדת נכנס אושר למשפחה. כולנו התאהבנו בעיניים המחפשות והחיוך הטהור והתמים. מיד הבנו שאנחנו מתבוננים בבן אדם מיוחד שאי אפשר להתעלם ממנו. כשנפרדים מבן אדם מספרים עליו דברים טובים, אבל כשמדובר בעמית, כל הדברים נאמרו עליו גם בעודו כאן איתנו בחיים... כל מה שאספר לא יצליח לתאר את עמיתי שלי, אהובי. השבת השחורה הותירה אותנו עם חור בלב ושינתה את חיינו לעד. עם זאת, ברור לי שעמית הותיר לנו צוואה – לחיות את החיים כפי שהוא חי אותם, ליהנות מכל רגע, להיות חברים של כולם (גם של מי ששונה מאיתנו), לאהוב מכל הלב ולהזכיר זאת ליקירים שלנו בכל יום, בדיוק כמו שעמית היה נוהג, ולרקוד לנצח".
ספד חברו חן: "אתה מלאך בצורת אדם, והמאפיינים שלך העיקריים הם נתינה, אהבה וחיוך מפוצץ שיניים של כורדיסטן, כזה עם צחוק מתגלגל שאי אפשר לעמוד בפניו... תודה על כל מה שנתת לנו, היית נקודת אור בחיים שלי. אוהב אותך נסיך שלי יותר ממה שאפשר לתאר".
בחג השבועות תשפ"ד קיימו שני גני ילדים בבית שמש טקס להכנסת ספר תורה לארון קודש שהוכן במיוחד לזכרו של עמית. בטקס אמרו הוריו: "הרגשנו שעמית איתנו, ושהזיכרון שלו חי וקיים".
על שם עמית נקרא גן הילדים ״גן עמית״. כמו כן, על מנת להמשיך ולהפיץ את האור, השמחה, הנתינה ואהבת החינם שהוא העניק לכל מי שהיה סביבו, ומתוך הרצון להנציח אותו ואת הערך שהעניק לעולם, החליטו משפחתו וחבריו על הקמת מיזם חברתי - "קפה עמית": "עגלת הקפה תוקם בפינה מוקפת טבע באזור בית שמש ועמק האלה", כתבו, "בקפה נוכל אנחנו, יחד עם אורחים מכל הארץ, להיפגש, ליהנות, להתחבר, והכול למען מטרה טובה - כל הרווחים של המיזם יוקדשו להענקת מלגות לחניכות וחניכי פנימייה. 'קפה עמית' נרשמה כעמותה, ואת העגלה יפעילו בהתנדבות בני משפחתו וחבריו של עמית, אנשים מכל תחנות חייו שינסו להעביר את האור והחיוך שלו אל כל מי שיבוא ליהנות מקפה ואוכל טעימים. אנו מזמינים אתכם להגיע ולהשפיע טוב בחברה - ברוח דרכו של עמית שלנו".