קורות חיים
תאיר, בתם של עדנה ואורי דוד, נולדה בי"ז באדר א' תש"ס (23.02.2000) בבית דגן. אחות צעירה לליזה, עדן והודיה.
"היא הייתה תינוקת בלונדינית כאפרוח", כתבה אחותה, "בהירה ממש, עם שיער קוצים שעומד למעלה. תינוקת חייכנית, ילדה יפהפיה, לב ענק שהלך וגדל עם השנים".
גדלה והתחנכה בבית דגן. למדה בבית ספר יסודי "שדות". ילדה חייכנית ויפת תואר, בעקבות אחותה אהבה לרקוד ג'אז ולשחק בחוג דרמה. בהמשך למדה ב"תיכון שש-שנתי מקווה ישראל" ונודעה כתלמידה הישגית וחרוצה. הצטרפה בגיל צעיר לתנועת הנוער "הצופים" בשבט בית דגן ובהמשך שימשה בתפקידי הדרכה וכראש גדוד.
תאיר הייתה בת מסורה להוריה, אחות תומכת ואוהבת ולימים דודה מפנקת לארבעת אחייניה – רועי, לני, איתי ואמה, שאותם אהבה עד עמקי נשמתה.
אחרי לימודיה התגייסה לצבא ושירתה במערך ההגנה אווירית בחיל האוויר. בתום ארבעה חודשי טירונות הוצבה כלוחמת בגדוד 137 של "כיפת ברזל" ועשתה שמירות ומשימות מבצעיות. כעבור זמן, יצאה לקורס מפקדים וחזרה לגדוד כמפקדת מחזור מרץ 2019. בתום המחזור, פיקדה על טירוניות בבית הספר להגנה אווירית (ביסל"א), ולקראת סיום שירותה חזרה לגדוד כמפקדת חמ"ל מבצעי.
כשהשתחררה, עבדה בעבודות מזדמנות כדי לחסוך לטיול הגדול. תחילה, נסעה לבדה לדרום אמריקה. הטיול תרם להתפתחותה האישית ובתקופה זו התבגרה ולמדה להיות נאמנה לעצמה ולרצונותיה. בהמשך הטיול, הצטרפה אליה אחותה הודיה והן טיילו יחד במספר מדינות. הקשר ביניהן התהדק, היו להן חברים משותפים והן אהבו לצאת יחד למסיבות ולבילויים.
כשחזרה מהטיול למדה עיצוב גבות והחלה לעסוק בתחום. בהמשך תכננה לצאת ללימודים גבוהים.
תאיר, כפי שהעיד שמה, הפיצה אור בכל מקום. נפש חופשיה ומאושרת שאי אפשר להתעלם מנוכחותה, "זריקת מוטיבציה" עבור הסובבים אותה. אישה מלאת שמחת חיים, בעלת חיוך גדול וקול מיוחד, שאהבה להשתטות ולצחוק.
בלטה כחברה טובה ונאמנה, נכונה להושיט עזרה. תמיד ידעה לתת עצה טובה, להקשיב, לחבק כשצריך, להפוך כל סיטואציה לקלילה. סיפרה נוי חברתה: "היית בשבילי עולם ומלואו. לקחת חלק כל כך גדול בחיים שלי ובחיים של הרבה אנשים".
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו סוף שבוע תאיר ואחותה הודיה נסעו עם חברים לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדו ושמחו.
עם הישמע האזעקות הן יצרו קשר עם נהג ההסעות וביקשו שיאסוף אותן, אך הוא לא הצליח להגיע לאזור המסיבה. הן עלו על הרכב של תומר סטרוסטה, מכר של תאיר, וחברו אלמוג ז'אן והחלו בנסיעה. ביציאה מחניון רעים, רכב שהיה מאחוריהם נפגע פגיעה ישירה מ-RPG והרכב שבו נסעו ספג רסיסים. ארבעתם יצאו מהרכב והתחילו לרוץ בשטח הפתוח. הודיה ותאיר דיברו עם אביהן אורי שביקש מהן לשכב על הרצפה ולהעמיד פני מתות. הן נשארו איתו על קו הטלפון במשך קרוב לארבעים דקות, כשברקע נשמעים קולות ירי כבדים, עד למילותיה האחרונות של תאיר שסיפרה שהיא שומעת מחבלים מתקרבים. לאחר מכן נותק עמן הקשר. תאיר ואחותה הגדולה הודיה הוגדרו נעדרות וכעבור שבעה ימים קיבלה משפחתן את הבשורה הקשה. חברן תומר נרצח ואלמוג נחטף.
בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.
תאיר דוד נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 23. הובאה למנוחות בבית העלמין בבית דגן. נטמנה לצד אחותה הודיה. הותירה אחריה הורים, אחות ואח.
על מצבתה כתבו אוהביה: "לכי עכשיו לזרוח, כמו שמש, יש לך כנפיים, תעופי רחוק...", ציטוט משירה של הודיה חיוט "יש לך אותך".
כתבה משפחתה: "אנחנו בוחרים להמשיך את הטוב שלה, את האנרגיות והשמחה שהיא פיזרה בעולם, כדי להנציח אותה".
רחלי חברתה כתבה: "איבדנו חברה יקרה ואהובה. כואבים את לכתך... עדיין מסרבים להאמין. רוצים להתעורר ולחשוב שרק חלמנו חלום רע. תודה על מי שהיית עבורנו!"
נוי אשר, חברתה של תאיר כתבה שיר לזכרה "אשמור אותך איתי" שהולחן והועלה ליוטיוב (לחן וביצוע – אריאל זורייב): "חיים שלי הכול טובה/ תמיד אמרת לי כשהייתי צריכה/ ומי ישמור עליי עכשיו כשהלב כואב/ אבל תגידי מי ישמור על שלך/ איך רקדנו והגיעה זריחה/ מאותו רגע העולם נעצר/ מאז אני יושבת ומחכה/ אולי תני לי סימן/ והלב רוצה ללכת/ אבל הראש שלי נשאר במקום/ מאותו רגע אין לי שקט/ הוא טבע עמוק בים של הדמעות/ אני עוד חיה אותך/ את הריח שלך/ תגידי ששומרים עלייך שם/ שאת רוקדת בלבן/ ושכחת שהשארת פה עולם/ אני אקח את זה עליי/ ואנשום אותך איתי לעולם/ נושמת אותך בכל דקה/ כל כך צעירה ויפה/ ואם היה אפשר לבקש אותך/ אני הייתי נותנת עולם/ והלב רוצה ללכת/ אבל הראש שלי נשאר במקום/ מאותו רגע אין לי שקט/ הוא טבע עמוק בים של הדמעות".
משפחתן של הודיה ותאיר וחבריהן הקימו דף אינסטגרם forever_hodaya_tair לזכרן עם תמונות מתחנות חייהן השונות.
הופקו פריטים שונים להנצחתן, בהם אלבום דיגיטלי, סווטשירטים, מדבקות ותיקים הנושאים את הכיתוב "בהודיה דרכך תאיר", שרשראות ונרות חנוכה.
מועצת בית דגן ערכה יום התרמת דם לזכר האחיות.