אבי דדון ז''ל

קורות חיים

אבי, בנם של עמליה ויוסף, נולד ביום כ' בכסלו תשל"ט (20.12.1978) ביפו. אח לטליה, אורלי ועמיחי.

אבי גדל ביפו בשכונה הסמוכה לבת ים. הוא למד בבית הספר היסודי "החשמונאים" ביפו, עלה לחטיבה "קריית חינוך - עירוני ז'", ומשם עבר לבית ספר "אנקורי" בתל אביב.

אבי היה חברותי ואהוב מאוד על הסובבים אותו. היה חבר אמת, נאמן, כזה שתמיד מתייצב כשצריכים אותו.

לאחר סיום לימודי התיכון, בגיל 18 התגייס לשירות בצה"ל. בצבא הכיר אנשים נוספים שהצטרפו למעגל החברים הרחב שלו.

לאחר השחרור עבד בעבודות שונות. כעבור מספר שנים נישא לבחירת ליבו, רויטל, ויחד עברו להתגורר בעפולה. השניים הקימו משפחה ונולדו להם ארבעה ילדים: נועה, ליאל, יהלי ואור.

אבי היה איש משפחה לתפארת, בעל ואבא מסור ואוהב, ובעל סבלנות רבה לילדים. "לא רק לילדים שלו", סיפרה אשתו רויטל, "אלא לכל ילד שפגש". הוא הבין ללב הילדים והם נתנו בו אמון מלא. משפחתו סיפרה כי הייתה לו נפש של ילד.

אבי - שיותר מכול אהב מים - בילה עם הילדים ולא החמיץ אף הזדמנות לשחות איתם בשבתות בבריכה ובים.

הוא התפרנס כמנהל לוגיסטיקה, ומשנת 2020 עבד בחברת "ארבל שטראוס" שביוקנעם כמנהל לוגיסטיקה. היה חרוץ ומוערך מאוד.

אבי היה אדם שהנתינה טבועה בו, הראשון להגיש עזרה למי שביקש. תמיד אופטימי ושמח בחלקו, נהג לומר: "החיים שלנו תותים". בכל זמן פנוי בילה עם המשפחה ועם החברים, נהנה לשמוע מוזיקה ולרקוד באירועים ובמסיבות.

ביום שישי בלילה, ערב שמחת תורה תשפ"ד (6.10.2023), נסע עם שני חברים ועם בת הזוג של אחד החברים לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שנערך בסמוך לקיבוץ רעים. הם הגיעו לשם בשעה 5:00 בבוקר והצטרפו ל-3,000 החוגגים שבילו במקום.

בשבת, כ"ב בתשרי שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור.

המחבלים החריבו בתים ביישובים רבים, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וחטפו לרצועת עזה מאות ישראלים ועובדים זרים.

למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו באותו יום, בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

במהלך האזעקות, בשעה 07:30 אבי התקשר לאשתו רויטל ועדכן שהמסיבה נפסקה. הוא אמר שהם מתארגנים לאט כי יש הרבה תנועה ביציאה מהמתחם. לאחר רבע שעה התקשר שוב ואמר שיורים עליהם, ואז, בתוך הכאוס ותוך כדי בריחה הוא נפרד מרויטל והילדים וביקש ממנה למסור להם שהוא אוהב אותם. אבי הצליח להסתתר ובאותם רגעים אף הציל את חייהן של שתי נשים, אך בשלב מסוים הוא התגלה למחבלים ונורה למוות.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.

במשך ימים של חוסר ודאות לא ידעה משפחתו של אבי מה עלה בגורלו, ולאחריהם נמסרה להם הבשורה הקשה כי נרצח.

אבי דדון נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן ארבעים וארבע בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בראשון לציון - גורדון. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ושני בנים, שתי אחיות ואח.

על מצבתו כתבו אוהביו: "טוהר אהבתך וצניעותך יאירו דרכינו לעד".

אלמנתו רויטל כתבה: "מה אני אמורה לעשות עם כל ערמות הכאב? ומי מלטף אותי כשהלב שלי נרמס ודואב? כל כך הרבה שאלות אני שואלת, ואני מנסה למצוא את התשובות. אבל ככל שאני מחפשת אותן יותר, הן פשוט לא נענות.

הבנתי שיש גורל שכבר כתוב, ולא משנה מה היינו עושים, נבחרת, ולצידך המוות...

אני מתפללת שיהיה סוף למציאות הזאת, ותופיע בחיינו מההתחלה. רק תדע שבינתיים בחלומות שלי, אני מחכה למשהו ממך.

אוהבים אותך, אבי, אהבה אדירה. זקוקים, זוכרים, אבל הכי הרבה מתגעגעים. יותר מדי. יותר מכל געגוע".

אחותו אורלי כתבה: "הלב שבור לרסיסים. חודשים של כאב בלתי פוסק, שרק גדל מיום ליום. השארת חור שלא ניתן למלא. ההיגיון והלב לא מאמינים ולעולם לא יחזרו להיות מה שהיה, שמחת חיים שנעלמה, עצבות ונר זיכרון שנותר.

רצית לרקוד וליהנות, והופקרת.

אח יקר שלי מאוד, מתגעגעת לשיחות איתך, לנוכחות שלך, לחיוך שהוא רק שלך, שהכול יהיה בסדר, למבט התמים בעיניך שגם הוא אומר שהכול יהיה בסדר ושנפסיק לדאוג. רצית אחדות משפחתית ושתמיד נהיה מאוחדים.

היו לך תוכניות לגבי העתיד שלך ושל אשתך וילדיך, רצית לטרוף את העולם, רצית את הכי טוב בשבילם תמיד. אהבתך אליהם הייתה אינסופית. התמלאת גאווה כשדיברת עליהם. לעולם לא נשכח איזה אבא היית. הכי מושלם בעולם. מלא חום ואהבה.

אח יקר שלי, משאלות ליבך חלקן יתגשמו. דברים שרצית כל כך קרו לצערי גם בלעדיך.

אח שלי הגדול והאהוב אתה חסר. תשמור עלינו מלמעלה ותתפלל על עם ישראל לאחדות".

חבריו משבט ה"נובה" כתבו: "אבי היה בן אדם עם נתינה אין-סופית, אהבה לזולת, חוש הומור אדם שמח, חבר טוב, איש משפחה ואבא מספר אחת".

חברו איציק כתב: "אבי אח יקר. היום היית אמור לחגוג יום הולדת, אך נקטפת על ידי בני עוולה. מקווה שאתה חוגג למעלה עם שאר החברים. מקווה שאתה רואה את התגובה של החיילים והלוחמים ואת הרצון של העם לתמוך ומאמין שזה לא קרה לשווא ואתה ממשיך לחייך גם שם. יהי זכרך ברוך".