קורות חיים
רחל דב, בתם של פולינה ויוסף, נולדה בקריית ים ביום ו' בתמוז תשנ"ח (30.06.1998).
הוריה נפרדו כשהייתה בת שבע. כשהייתה בת ארבע-עשרה וחצי התייתמה מאביה. אימה ובן זוגה של האם גידלו אותה, וקשריה של רחל עם מייק, בן הזוג של אימה, היו הדוקים.
גדלה בקריית ים, ולמדה בכיתת מופת לתלמידים מצטיינים בתיכון השש-שנתי ע"ש יצחק רבין בעיר. הייתה חרוצה, חכמה, חברותית ומלאה בשמחת חיים.
סיפרה אביבה, מנהלת התיכון שבו למדה: "רחל הייתה נערה מיוחדת, תלמידה רצינית, חרוצה וחייכנית. חברה אכפתית, נערה שאהבה את החיים, אהבה לשמוח ולרקוד. הייתה מקסימה, עדינה, מלאת שמחת חיים". בספר המחזור רשמו חבריה לתיכון: "מכל דבר צוחקת ובפלאפון כל היום מדברת, בעזרת חיוכה המדהים מוקפת בחברים טובים".
לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים התגייסה לצבא.
בתום השירות הצבאי טסה לחו"ל ועבדה שנה בארצות הברית. רחל חזרה לישראל בתחילת תקופת מגפת הקורונה (ראשית שנת 2020), עברה לגור בתל אביב והחלה לעבוד כסייעת לרופא שיניים. אחרי כמה חודשים הצליחה להשיג כרטיס טיסה והמריאה למיאמי, בה גרה כמה חודשים.
כעבור זמן מה שבה לישראל. היא הכירה את אליעד שמש והם היו לזוג.
אוהביה, שנהגו לכנותה רייצ'ל, סיפרו שהייתה כריזמטית, מיוחדת ואנרגטית, אופטימית בכל מצב, עדינה ואצילית, חברה טובה וקשובה שידעה למצוא פתרון לכל בעיה.
רחל מאוד אהבה לטייל והספיקה לבקר במדינות רבות בעולם. נסעה לפסטיבלים ברחבי העולם, והמוטו שלה היה: החוויות הן הדבר היחידי שאתה קונה בכסף והן שעושות אותך עשיר. תמיד אמרה שבמרכז עולמה החוויות שהיא מצליחה לצבור בנסיעותיה.
לקראת שנת הלימודים האקדמית תשפ"ד, שתחילתה בסוף אוקטובר 2023, נרשמה לתואר ראשון במדעי המחשב ומערכות מידע, וציפתה בקוצר רוח לתחילת הלימודים. סיפרה אימה פולינה: "רייצ'ל שאפה למצוינות בכל תחום. תחילה חלמה ללימוד רפואה, אך לבסוף גילתה תשוקה למדעי המחשב ומערכות מידע. היא נרשמה ללימודים אלו מלאת התלהבות לקראת העתיד שציפה לה". תכנון השנה שלה היה מפורט, ובפברואר 2024, בחופשה בין סימסטרים, תכננה לטוס עם אליעד לתאילנד.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
מספר שעות לפני עלות השחר הגיעה רחל עם בן זוגה אליעד לפסטיבל "נובה" שבשדות קיבוץ רעים. הם הצטרפו לכ-3,000 החוגגים. זמן קצר לאחר שהחלה מתקפת הטילים, נכנסו השניים לרכבם ואיתם חברם לירוי, והחלו לנוס דרך השדות. בסמוך לכיסופים נתקלו במחבלים שירו לעברם. רחל נורתה למוות. אליעד לא נפגע ולירוי נפצע. השלושה פונו מהרכב רק לאחר כשמונה שעות.
המחבלים רצחו כ-380 איש באזור הפסטיבל, וחטפו לרצועת עזה כמה עשרות מבלים.
רחל דב נרצחה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בפסטיבל "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. הובאה למנוחת עולמים ב"תל רגב" שבכפר חסידים סמוך לחיפה, והיא בת 25. הותירה אם.
ספדה חברתה לינור: "רחלי האהובה שלנו, אין מילים היכולות לתאר את הגעגועים העזים. אין יום שעובר בלי מחשבה עלייך. את היית האור של כולם. כמה אהבת את החיים ונהנית מהם, אפילו ביומך האחרון רקדת ושמחת, ועשית את הדבר שאת הכי אוהבת לעשות. נוחי על משכבך מלאכית".
הזמרים אוריאל שי ואליאור איצקוביץ ששמעו על סיפורה של רחל, החליטו לשיר לזכרה את גרסתם לשיר "דמעות" שכתב זאב נחמה. סיפרו השניים: "הסיפור הזה טלטל אותנו. החלטנו לשיר לכבוד רייצ'ל את השיר 'דמעות' שמתאר את שמונה השעות הנצחיות שלה ושל אליעד יחד ברכב: 'פני קטיפה שראיתי, רוך ותמימות של פורקן נעורים, בך לגעת רציתי, ולא היו בך חיים'". השיר ניתן לצפייה ברשת.