ליעם בור גלאון ז''ל

קורות חיים

ליעם, בנם של שרית ודניאל בור גלאון, נולד בי"ב בסיוון תשנ"ז (17.06.1997) בדימונה. ילד שני במשפחה, אח לעילי ואיתן.

גדל והתחנך בדימונה. למד בתיכון "דרכא ליהמן". נער יפה תואר עם חיוך כובש, בעל חוש הומור, חן וקסם אישי. אוהב אדם וטבע, סקרן, חובב מוזיקה ומוקף בחברים.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך, "הלב הפועם של המשפחה", כדברי אימו שרית, שהוסיפה: "החבר הכי טוב שלי, היועץ הכי חכם שלי, יצירת מופת. ילד אוניברסלי. בשנים הראשונות הוא הרגיש בטוח לידי ובשנים האחרונות זה התהפך - הרגשתי בטוחה לידו. הוא העוגן שלנו".

אחרי לימודיו התגייס לצבא, וכשהשתחרר נסע לטיול הגדול לדרום אמריקה. יצא מהארץ עם חברים, נפגש והכיר נוספים. שם החלו יחד מסע חברות לחיים.

לאחר כשישה חודשי טיול נאלץ לחזור הביתה בטיסת חירום שחילצה את אחרוני הישראלים מפרו בעקבות התפרצות הקורונה בעולם. עובדה שאכזבה אותו, אך בד בבד הבטיח לעצמו לשוב לחקור את העולם הנפלא הגדול. ואכן, כך היה.

בשנים הבאות הספייק לטייל ביעדים שונים, בפסטיבלים מיוחדים בארץ ובעולם.

להודו החליט לטוס לבד בהחלטה של מסע אישי להרחבת אופקיו, לגבש החלטות לגבי בחירת מסלול התפתחותי לחיים. כבר בשדה התעופה הכיר אנשים והתחבר אליהם במהרה. מטיול שתוכנן לחודשיים הפך לשמונה חודשים, בהם אהב והיה נאהב, עשה מדיטציה, טייל ורקד בפסטיבלים. הודו הייתה טובה אליו, האנשים שפגש והחברויות המדהימות שרקם. התרבויות המגוונות שפגש היו לו בסיס לגיבוש תפיסת עולמו והחלטתו להתמקצע כמטפל במגע. שם נפלה ההחלטה להירשם ללימודים מקצועיים עם שובו לארץ.

טרם תחילת הסמסטר קיבל ליעם על עצמו לצאת עם אחיו איתן לטיול בר מצווה ליפן. טיול שנצרב בזיכרון, טיול שגיבש קשר של שלוש-עשרה שנים בין שני אחים, שחוו בו יחד רשמים עמוקים.

ליעם היה אדם רחב לב, אופטימי מלא שמחת חיים שידע לראות תמיד את הכוס המלאה והפיץ אור בכל מקום. הוא האמין בטוב שבאנשים ושכל אחד זקוק להבנה ולחיבור. עם חיוך תמידי ולב פתוח, הוא היה מקור נחמה וביטחון למשפחתו, לחבריו ולכל מכריו. סיפרה מיקה חברתו: "למדתי ממך שכדי לראות זריחה צריך להתמסר גם לשקיעות. למדתי ממך יושר, אמת וכנות. למדתי ממך פשטות. למדתי ממך לתת מנוחה לאגו... למדתי ממך סבלנות. למדתי ממך הכלה. למדתי ממך שקט, נחת ושלווה. תודה על כל השיעורים, תודה עליך ותודה עלינו".

אדם כריזמטי ואהוב על הבריות שהצליח לחבר בין אנשים בשקט, בצניעות ובאהבה. העניק מחמאות ופיזר אהבה, נתן לכל אדם את התחושה שאפשר לדבר איתו בחופשיות ולהיות מי שהוא. תמיד דאג לכולם לפני שדאג לעצמו. סיפרה אימו שרית: "אלכימאי של אנשים. אדם אוהב אדם. ליעם השאיר חותם בלב של כל מי שהכיר אותו".

ליעם היה אתלט ששם דגש על מציאת האיזון בין גוף לנפש כדרך חיים. חובב סרטי הרפתקאות, סדרות אנימה יפניות, מוזיקה מגוונת מקלאסית ועד טראנס. צייר, עסק במוזיקה והיה חובב אומנות הפוי - להטוטנות עם כדור מחובר בחוט, המשלבת בין תנועה, קצב ויצירתיות. ליעם היה איש ספר, שיח ומילה כתובה, סקרן וצמא להרחיב את אופקיו. הוא האמין כי ידע הוא כוח ולמידה היא כלי.

ליעם קעקע על גופו את פרשנות שמו - "לא ידע עוד מלחמה". זוהי תמצית הווייתו, אדם שוחר שלום, צדק ושוויון, תפיסת עולם שיישם בכל רגע של חייו.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

ליעם נסע באותו סוף שבוע עם חברים לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקד ושמח. עם תחילת המתקפה הגיעו עשרות מחבלים למתחם המסיבה והחלו לירות לכל עבר. ליעם טיפל בפצועים בשטח, וגם כשנפצע בעצמו דאג שחברתו הפצועה תחולץ ראשונה. בשעה 8:46, תחת ירי כבד, סיפר לאחיו עילי שהוא פצוע וזקוק לעזרה. לאחר מכן נותק עימו הקשר. ליעם הוגדר נעדר וכעבור מספר ימים קיבלה משפחתו את הבשורה הקשה שנרצח.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

ליעם בור גלאון נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" סמוך לקיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 26. ב-10.10.2023 הובא למנוחות בבית העלמין בדימונה. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "ליעם, לא ידע עוד מלחמה. בשמך תקווה לשלום, בהווייתך אדיבות, אהבה ואור. ליעם שלנו, השמחה שלך לנצח בליבנו. המסע שלך, לאורו נלך", וצוטט הפסוק: "כְּאַיָּל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך" (תהלים מ"ב, ב').

כתבה אימו שרית: "אהבת חיי, גאווה שלי, של כל מי שאהבת והכיר אותך. לא מוכנה לחיות עם החוסר שלך. לא מסוגלת לעכל, להבין מה עשו לך ולמה".

כתבה רחלי דודתו: "ליעמי, אחיין יקר שלי, ילד של אור, נתינה, קבלה ואהבת האדם באשר הוא. קשה הפרידה ממך. אתה מלווה אותי לאורך הימים והלילות".

כתבה בת דודתו ערגה: "ליעמי ילד של קסם ואהבה טהורה. ילד שרק הנוכחות שלך גרמה לי להרגיש הדבר הכי טוב ויפה שקיים בעולם. היכולת המופלאה שלך לגרום לאור שלך להאיר את האחר באופן נדיר וקסום! חסרונך לעולם יישאר חור ענק וכואב בלב שלי. אוהבת ומתגעגעת כל יום יותר".

כתבה אביה חברתו: "אהוב שלי, ליעמי שלי, המלאך שלי מהודו, הילד עם החיוך הכי יפה והעיניים הזוהרות. עברו כבר יותר מחודשיים והלב שלי עדיין מסרב להאמין שלא ארקוד איתך ואחבק אותך שוב... נשמה טהורה שאוהבת אדם וטבע. לעד אזכור אותך שמח, מלא בחיים".

ליעם היה איש של אנשים, כתבו אוהביו, השאיר חותם בכל אחד שפגש בו ואף לרגע. נכבשו בקיסמו והושפעו מתפיסת עולמו, להפיץ אור ואהבה בעולם. היה אוהב אדם חפץ חיים. אבדה בלתי נתפסת וקשה לעיכול. מי ייתן ולא ידע עוד מלחמה.

בינואר 2024 נערך בתל אביב ערב לזכרו של ליעם שבו שולבו העולמות שאהב - טיפול, פוי, קעקועים ואנימה, וברקע מוזיקה מגוונת מהקלאסי לטראנס. גם האנשים שבאו לכבד את זכרו היו מכל צבעי הקשת מתרבויות ו"צבעים" שונים.