שלו גל ז''ל

קורות חיים

שלו, בנם של ליזט וצביקה, נולד ביום כ"ד באב תשנ"ח (16.08.1998). אח תאום לאסף.

כשהיה בן שנה וחצי עברה משפחתו ליישוב הקהילתי אחוזת ברק שבעמק יזרעאל, שם הוא גדל והתחנך.

שלו היה ילד שמח, חברותי ומלא אהבה. הוא אהב להתפנק בחיק הוריו בכל הזדמנות.

למד בבית הספר היסודי "עמק יזרעאל" שבקיבוץ גניגר ולאחר מכן עלה עם חבריו לבית הספר האזורי "העמק המערבי" שבקיבוץ יפעת. בשעות אחר הצוהריים היה פעיל בתנועת הנוער "בני המושבים", ובהמשך גם הדריך בתנועה. הייתה בו רגישות גדולה וחיבור מיוחד לחניכים, ובאותו האופן הייתה לו גישה סבלנית אל הילדים הצעירים במשפחתו.

כנער אהב בעיקר לבלות עם חברים ולצאת למסיבות, והיה כל הזמן בתנועה. הוא אהב להתלבש יפה והקפיד תמיד על הופעתו. "היה ילד מאוד מדוגם, היה הולך כל שבוע להסתפר ותמיד לבש מותגים", סיפרה אימו ליזט.

בגיל 16 התגלתה אצלו מחלת האפילפסיה ושלֵו התמודד עימה באומץ. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים החליט שיתגייס לצבא בכל מחיר.

בגיל 18 התגייס לצבא ושירת בחיל המודיעין במשך חמישה חודשים. אולם לאחריהם נאלץ להשתחרר מסיבות בריאותיות.

לאחר שחרורו עבד בעבודות מזדמנות ולמד היטב את השפה הספרדית, כי תכנן טיול גדול לדרום אמריקה ורצה להגיע מוכן עד כמה שאפשר.

כעבור תקופה מסוימת, כשהמצב הבריאותי שלו התייצב, טס לקולומביה עם חבר טוב, טיול חלומי שנמשך ארבעה חודשים.

שלו היה בן מסור ואוהב ששמר תמיד על קשר חם עם הוריו ועם אחיו. גם כשהיה בקולומביה דאג להרגיע ולעדכן את אימו ליזט שהוא לוקח את התרופות ושהוא בסדר.

מעט לאחר שחזר ארצה כבר רצה לנסוע שוב לקולומביה והבטיח להורים שכשיחזור, יתחיל לחשוב ברצינות על לימודים. למרות שתכנן בהתחלה לנסוע לבד, הוא שכנע את כל חבריו להצטרף ולבסוף הם נסעו יחד, שבעה חברים.

אחרי שחזר מהטיול השני, נרשם ללימודי ניהול פרויקטים ב"מכללת עמק יזרעאל". במקביל עבד בחברת "מרעום דולפין" - חברה ישראלית המתמחה בפיתוח וייצור ציוד טקטי וציוד לחימה עבור הצבא וכוחות הביטחון. שלו שימש כעובד ייצור למשך שנה וארבעה חודשים. הוא אהב את מקום העבודה שלו, שהיה עוטף ותומך, נהנה מהעבודה עצמה ומהאנשים סביבו.

כמו בנעוריו, המשיך לצאת בזמנו הפנוי למסיבות ונהנה מכל רגע. הוא נהג להתקשר להורים מהדרך כדי לעדכן שהוא בדרך חזרה ושאימא יכולה כבר להתחיל לטגן את השניצלים.

ביום שישי, ערב שמחת תורה תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסע עם חברי הילדות שלו - גידי ונועה חיאל, לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. בדרך אספו עוד חברה, וכשהגיעו לשם הצטרפו ל-3,000 החוגגים.

למוחרת, בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור.

המחבלים החריבו בתים ביישובים רבים, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וחטפו לרצועת עזה מאות ישראלים ועובדים זרים. בהמשך התברר שחטפו גם גופות, וחלק מהחטופים נרצחו בהיותם ברצועת עזה.

למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו באותו יום, בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בשעה 6:50 התקשר שלו אל אימו ליזט ועדכן שהם תחת מתקפת טילים. לאחר מספר דקות הוא עדכן שהוא עם חבריו ברכב בדרך חזרה הביתה. בשיחה הוא שידר רוגע ולא הראה שום סימני לחץ, אך זו למעשה הייתה השיחה האחרונה ביניהם. שלו וחבריו נסעו על כביש 232, כשהם מנסים כל העת לחמוק ממחבלים, אולם סמוך לקיבוץ מפלסים נורו בידי מחבלי חמאס ונהרגו.

רק כעבור עשרה ימים של חרדה ואי-ודאות נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה כי נרצח.

למעלו מ-380 מבאי המסיבה נרצחו באותו בוקר, ועשרות נחטפו לרצועת עזה.

שלו גל נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן עשרים וחמש בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באחוזת ברק. הותיר אחריו הורים ואח.

על מצבתו כתבו אוהביו ציטוט מהשיר "הנסיך הקטן" שכתב יהונתן גפן וציטוט מ"אולי בעולם אחר" שכתב נועם חורב, ומילות פרידה על פי אותיות השם שלו: "שלו לעולם ועד".

חבריו כתבו: ״שלו היה האור שלנו, תמיד שמח, תמיד רוקד. אהב את החיים, אהב לצחוק וליהנות. איפה שהיה נמצא - לא היה אפשר לפספס אותו. תמיד הקסים את כולם עם האישיות המיוחדת שלו. שלו היה רגיש והכניס כל בן אדם ללב הרחב שלו.

מלאך טהור עם טוב לב הכי גדול שיש. ה׳ יקום דמו".

מי שהייתה הגננת שלו כתבה: "שלו אהוב יקר, פרח יפה שנגדע בדמי ימיו. לעולם לא אשכח את הילד החביב המהמם שהיה אצלי בגן. יהי זכרו ברוך. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".

במסיבת הנובה נרצחו עוד שישה צעירים תושבי אחוזת ברק: נועה חיאל, גידי חיאל, שי שלו, איתן שניר, שוהם בר ודין בר. בנובמבר 2023 החל פרויקט מיוחד הנקרא "שבעה באוקטובר – זיכרון במרחב הציבורי" ובו הופצו בכל רחבי הארץ שלטי חוצות, סטיקרים ומדבקות עם שמותיהם ותמונותיהם של הנרצחים. גם תמונתם המשותפת של שלו עם שישה חבריו הופיעה על סטיקרים עם הכיתוב "האנשים שאהבנו לא הולכים לאיבוד – הם ממש שם איתנו בכל יום שעובר".

בינואר 2024 נערך ביישוב ערב "שרים לזכרם". באירוע נכחו בני משפחותיהם, תושבי היישוב, ראש המועצה ונציגי ההנהלה. במהלך הערב המשפחות סיפרו על יקיריהם ועל תחושותיהם ושזרו את זיכרונותיהם בשירים.

משפחתו של שלו פועלת להנצחת כלל הנופלים של היישוב, בפינת הנצחה משותפת שגם מדגישה את ייחודו של כל אחד מהם, וכן ממשיכה במסורת ארוחת השניצלים של יום שישי בצוהריים עם חבריו.