מרגריטה גוסק ז''ל

קורות חיים

מרגריטה (ריטה), בתה של ולנטינה, נולדה ביום י"ח באלול תשס"ב, (26.08.2002) ברוסיה.

ריטה הייתה ילדה יפהפייה ורגישה שכבר מגיל צעיר בלטה בכישרונותיה הרבים. היא חוותה ילדות מאושרת בעיר סנט-פטרבורג, עם אימה ולנטינה ועם סביה האהובים. כבר בגיל ארבע החלה לצייר, ומאז לא הפסיקה.

כשהייתה בת עשר עלתה משפחתה לארץ והתמקמה בגן יבנה. אימה של ריטה נישאה ליגאל וולודרסקי, שמאז היה שותף מלא בגידול ריטה והיה לה אב מסור ואוהב.

ריטה השתלבה בבית הספר היסודי ביישוב והייתה תלמידה למופת, אהובה מאוד ומקובלת. היא המשיכה לפתח את כישרון הציור הניכר שלה, ובשעות אחר הצוהריים למדה פיסול קרמי וציור אצל מורים פרטיים.

ריטה עלתה לחטיבת הביניים ולתיכון "אורט רבין". גם שם הצטיינה בלימודים וזכתה להערכה רבה. בנוסף להישגיה הלימודיים התבלטה גם בתחום הרובוטיקה בבית הספר והייתה שחקנית כדורעף מחוננת. היא לקחה חלק פעיל בפעילות התרבות הבית-ספרית, אהבה לרקוד, אהבה מסיבות ואירועים והתנדבה לסייע בארגון ובהכנת התפאורה.

ריטה הייתה נערה סקרנית שתמיד חיפשה לדעת יותר והעשירה את עולמה בידע בתחומים שונים. בין השאר התעניינה במחקרים בביולוגיה, בשפה ובתרבות היפנית, אך חלומה הגדול היה לעסוק בעתיד ברפואה, כמו הוריה. בשנות הלימודים בחטיבת הביניים התנדבה במד"א. בכך טיפחה את חלומה העתידי להציל חיים. צוות המורים נפעם מיכולותיה הרבות ויוצאות הדופן וניבאו לה עתיד מזהיר.

בתיכון בלטה בעיקר כאומנית. היא ציירה ופיסלה בכישרון רב ובסגנונות מגוונים. ביצירותיה ניכרת השפעת אומנים רבים - מרמברנדט וקראוואג'ו ועד לאנימציה יפנית. ריטה הרבתה לצייר את הקרובים אליה, למשל את אחיה האהוב או את החתול שלה, ותמיד שאפה לשלמות בתוצרי עבודתה. חברתה סיפרה שיצירותיה הייחודיות שיקפו את נפשה הרגישה והעמוקה, ואת האהבה הגדולה שלה לאומנות וליופי. "הייתה אומנית בנשמה ואדם יוצא דופן", סיפרו בני המשפחה.

ב-2020 התגייסה לצבא ושירתה בחיל האוויר. התפקיד היה מאתגר ומאוד משמעותי עבורה. במהלך השירות הכירה את סיימון ויגדרגאוז מראשון לציון, ובין השניים התפתח קשר יפה של אהבה אמיתית.

לאחר שהשתחררו שניהם מהצבא, טסו יחד לחו"ל וטיילו במקומות רומנטיים וקסומים. הם ביקרו במוזיאונים רבים, בהם ריטה נהנתה מכל רגע.

כבר במהלך השירות הצבאי ריטה למדה בקורס פסיכומטרי לקראת הבחינה הנדרשת לקבלה ללימודים בפקולטה לרפואה. היא רצתה להתקבל לאוניברסיטה העברית בירושלים, והשקיעה בקורס מאמצים רבים. לאחר שסיימה אותו בהצלחה, נבחנה במבחן הפסיכומטרי והמתינה לקבלת הציון.

ריטה וסיימון תכננו בהתרגשות את עתידם המשותף. בשעות הפנאי נהנו לבלות יחד בטיולים ובמסיבות.

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, נסעו השניים לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שנערך בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו למקום הם בילו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים.

למוחרת, ביום שבת, חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחל מטח הטילים, בני הזוג החליטו לצאת מהמתחם במהירות. הם נסעו ברכבם, כשכל העת שמעו סביבם יריות. ריטה החלה לתעד את המתרחש בטלפון הסלולרי שלה, עד לרגע שבו שניהם נורו למוות על ידי מחבלים, שירו על כלי הרכב העוברים בכביש.

במשך שבוע ריטה וסיימון היו בגדר נעדרים, ולאחריו נמסרה למשפחותיהם ההודעה הקשה שנרצחו.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.

מרגריטה (ריטה) גוסק נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים ואחת. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת ברנר. הותירה אחריה הורים ואח.

על מצבתה כתבו אוהביה מילים מהמקורות, מקינת דוד: ״הצבי, ישראל, על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים, אל תגידו בגת... פן-תשמחנה בנות פלישתים, פן-תעלוזנה..." (שמואל ב, א, יט).

חברי המשפחה כתבו: "הלב נשבר, עוד ועוד. הבשורה, שקיווינו כבר שאולי תהיה אחרת, הגיעה. ריטה האהובה, ילדה יפהפייה, ציירת מחוננת, סופר אינטליגנטית יצאה לרקוד עם החבר שלה סיימון ולא תשוב עוד. יהי זכרה ברוך."

חבריה כתבו: "ריטה הייתה בת ואחות מסורה, חברה נפלאה עם לב ענק שתמיד גרמה לכולם להרגיש אהובים וטובים כמו שהם."; "הכרתי אותך כשהיית ילדה...היית מוכשרת בצורה בלתי רגילה, יפה כמו מלאך וחכמה. כזאת תישארי בזיכרון לתמיד. את התמונה שציירת לי בגיל 11 אני רואה כל יום. ציפור לבנה, שמיים כחולים וים אינסופי כמו שהכישרון שלך היה אינסופי."; "החברה הכי טובה שלי לעולמי עולמים, לא אפסיק לאהוב אותך ולהתגעגע אלייך אף פעם."; "תודה על הטוב והאור שהפצת, הבעדניקיות והרצון תמיד לעשות עוד ולדחוף קדימה, מצטיינת בכל תחום שנגעת בו. תיזכרי בלב שלנו לנצח."

באפריל 2024 רשת החינוך "אורט רבין" בגן יבנה הקימה פרויקט לעילוי נשמת בוגריה שנרצחו בשבעה באוקטובר, בהם מרגריטה, ובמסגרתו חילקו סלי מזון לנזקקים לקראת חג הפסח.

ב-26 באוגוסט 2024, תאריך הולדתה של ריטה, נפתחה תערוכה מיצירותיה בשם "נולדתי כדי לחיות" בגלריה שבקיבוץ חצור. "בתערוכה מוצגות יצירותיה המרהיבות של ריטה המנציחות את חייה הקצרים אך המלאים באהבה, יצירה, והצטיינות," כתבה חברתה הטובה. והוסיפה נורית מלמד מ"הגלריה הלבנה": "האוטופורטרט שלה ניבט אלינו מהמודעה לתערוכה והיא כה חיה... הוריה מציגים לנו בתערוכה זו את ריטה כמו שהיא חיה, כמו שנולדה לחיות."