קורות חיים
בן, בנם של נירית וערן, נולד ביום ח' בשבט תש"ס, (04.02.2000) בעפולה. אח בכור לרביד וללירון.
בן היה ילד עטוף באהבה. בשנותיו הראשונות התגורר עם הוריו בשכונת הר יונה שבנצרת עילית (כיום – נוף הגליל). באותן שנים בילה מדי בוקר זמן איכות עם אביו, ערן, ובשעות אחר הצוהריים נהנה להיות עם אימו, נירית. ערן, אביו סיפר כי היה ילד מקסים, ילד נעים ונוח מזג, ש"נולד לבית של קראטה, וכבר מגיל שנה התחיל ללמוד את התנועות ולהרגיש בבית בדוג'ו..."
כשהיה בן שנתיים, נולד אחיו, רביד, והשניים גדלו זה לצד זה בחברות מיוחדת של אחים הקרובים בגיל.
כשהיה בן שלוש התחנך בגן הילדים בעיר ובגיל חמש הצטרף בשמחה למועדון הקראטה של אביו, סנסאיי ערן ברנשטיין, העומד בראש אגודת "קוניבה קאי ישראל" של המרכז הגלילי ללימודי קראטה והגנה עצמית. "בן היה דור שלישי למשפחת לוחמי קראטה", סיפר אביו בגאווה.
הקראטה היה מאוד נוכח ומשמעותי בבית המשפחה, ובחייו של בן בפרט, והמשיך ללוות אותו גם בהמשך.
כשעלה לכיתה א' למד בבית ספר בעיר מגוריו ולקראת העלייה לכיתה ב', עברה המשפחה למושב ציפורי שבגליל התחתון.
בן החל ללמוד בבית הספר היסודי האזורי בגבעת אלה, מול נופי עמק יזרעאל, ולאט לאט השתלב בסביבה החדשה. הוא אהב את החיים במושב, היו לו מרחבים וחופש לנוע, לרכוב על אופניים, נהנה לשחות בבריכה המקומית. כשהכיר את ילדי המושב, התחבר אליהם מייד ושיחק איתם בשעות אחר הצוהריים. בן נרשם לחוג תופים שממנו נהנה מאוד ובמקביל, המשיך והתקדם באימוני הקראטה.
כשהיה בן תשע נולדה אחותו הצעירה, לירון. בן היה מאושר שנולדה לו אחות ונקשר אליה מאוד.
עם השנים השתתף בסמינרים, סדנאות, מחנות ותחרויות של קראטה. בכיתה ו', כשכבר התאמן שש שנים ברציפות, הרגיש צורך להרחיב את מעגליו החברתיים ופיתח קשרים גם עם ילדים מיישובים אחרים בעמק. כך הכיר את אור זיו, מהיישוב עדי, שהפך בהמשך לחברו הטוב.
בן עלה לחטיבת הביניים במושב נהלל. באותה שנה נבחן וקיבל חגורה חומה בקראטה (דרגה אחת לפני חגורה שחורה) ונכנס לקבוצת הבכירים שבה האימונים אינטנסיביים במיוחד ונמשכים 4-3 שנים. בנוסף, טס ליפן עם אביו לחודש של אימונים מיוחדים והיכרות עם התרבות וההיסטוריה של הקראטה.
כשעלה לתיכון קיבל את החגורה השחורה המיוחלת – דאן 1, לאחר כ-11 שנים של אימונים מפרכים, והמשיך באימונים דו-שבועיים. אחיו, רביד ולירון, הלכו בעקבותיו וגם הם הגיעו להישגים יפים בקראטה.
במקביל החל בן להתאמן באדיקות גם בחדר הכושר, והפך לנער חזק, פיזית ונפשית, ובעל חיי חברה עשירים. הוא עבד בעבודות שונות, לרוב במסעדות. היה עובד שקט וחרוץ "שלא מדבר הרבה אבל עושה המון", סיפר האב.
עם סיום התיכון התכונן לגיוס לצבא. לאחר שנקבע הפרופיל הצבאי שלו ביקש להעלות פרופיל כדי לשרת בתפקיד קרבי, ולא ויתר עד שהצליח להשיג את מבוקשו.
ב-2018 התגייס לצבא והוצב בחיל השריון כלוחם בחטיבה 7 -" עוצבת סער מגולן" בגדוד 82, שם שירת כשנתיים וחצי בזירות שונות, והשיג הישגים מבצעיים עם חבריו לטנק. לקראת סיום שירותו התמנה לתפקיד הרס"פ (רב סמל פלוגתי) ביחידה, והשתחרר בתום שירות מלא ומשמעותי.
זמן קצר לאחר השחרור הכיר את ליאל דרך חברים משותפים. הקשר בין השניים התפתח והפך לקשר יפה של חברות ואהבה וליאל הפכה לחלק אינטגרלי מהמשפחה. הם עברו לגור יחד באילת והחלו לעבוד בעיר. בן מצא עבודה מועדפת כקב"ט במלון "הרודס" היוקרתי, וליאל מצאה עבודה במסעדה. זו הייתה תקופה מאושרת עבור בני הזוג, הם החלו את חייהם העצמאיים, צברו חוויות משותפות, צמחו והתפתחו יחד.
ב-2023 חזר לגור בעמק יזרעאל, הוא ליאל שכרו דירה בקיבוץ חנתון, ובן החל לעבוד בחברת שיווק כסוכן מכירות. אהב את העבודה, הרגיש מוערך מאוד, והיה מרוצה מחייו האישיים ומהצלחותיו המקצועיות.
בן היה קשור מאוד למשפחתו, והמשיך בקשר חם וקרוב עם שני אחיו ובפרט עם אחיו רביד. עם השנים התחזק הקשר ביניהם והפך לקשר חברות עמוק. השניים בילו בסביבות חברתיות דומות, ועסקו בפעילויות שהיו אהובות על שניהם.
בזמנו הפנוי המשיך בן לתופף, כפי שעשה מאז שהיה ילד, בילה עם ליאל ועם החברים, יצא למסיבות, נסע עם המשפחה לטיולים ואהב מאוד לאכול, בעיקר בשר.
ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, לאחר ששהה עם ליאל אצל הוריו לארוחת ערב מוקדמת, נסע בן עם ארבעה חברי ילדות לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם, הם הצטרפו ל-3,000 החוגגים.
למוחרת, בשבת, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלו היריות לעבר המבלים, בן וחבריו רצו וחיפשו מקום מסתור. בשלב מסוים הם התפצלו ובן הסתתר בפרדס שהיה באזור. בשעה 8:30 עדכן את משפחתו במתרחש. כעבור דקות, מחבלים שהגיעו לשם ירו בו מטווח קצר.
במשך ימים ארוכים נחשב בן לנעדר ולאחריהם נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח. עימו נרצח אור זיו, חברו.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.
בן ברנשטיין נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ושלוש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בציפורי. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.
על מצבתו כתבו אוהביו: "גם אם אשתה את כל הים הוא לא ירווה את צימאוני לעוד יום קרוב אליך, לעוד יום בזרועותיך." (מתוך השיר "מי נהר", מילים ולחן: עידן רייכל).
אביו ערן ספד: "הוא היה לוחם במלוא מובן המילה, והקראטה עזר לזה, נתן לו כלים להתמודד עם הקשיים. גם במהלך העבודה המועדפת שלו כקב"ט, הסביבה המאתגרת והאלימה שספג, נותבה באמצעות כלים של הקראטה. נהניתי מאוד לבלות את השעות יחד בדוג'ו, זה מאוד קירב בינינו. בבית –אבא לכל דבר, ובדוג'ו – סנסאיי, עם כל המשתמע. למרות המשמעת וההבדלה, אין ספק שבין מאות התלמידים בדוג'ו בן אהב להיות 'הבן של', אבל זה לא מנע ממנו להיות הכי טוב שאפשר."
לזכרו של בן הוקדש פרק בפודקאסט "הדקה ה-90". בפודקאסט התארח נתן לוי, אתלט בליגת UFC (אומנות לחימה) שדיבר על ספורט ועסקים בהקשר לקראטה ולאנטישמיות.