נדב ברטל ז''ל

קורות חיים

נדב, בנם של נטלי ודוד, נולד ביום י' בכסלו תש"ס (19.11.1999). אח ליובל, נועה ודניאל.

נדב היה ילד שמח ומלא קסם שגדל ביישוב בית אריה בדרום-מערב השומרון. הוא התחנך בבית הספר היסודי המקומי, היה תלמיד טוב וחברותי שבלט בזכות שמחת החיים שלו והאנרגיות החיוביות שפיזר סביבו. כשהיה בכיתה ד' הכיר את גל דנגורי ואופק רביע מהיישוב, והם הפכו במהרה להיות חבריו הטובים. השלושה עלו יחד לחטיבה ולתיכון וגם מאוחר יותר, כשבגרו, המשיכו להיות חברים טובים ובלתי נפרדים.

נדב היה בוגר תנועת "הצופים", התחיל כחניך בשבט "אתגר" וכעבור כמה שנים הדריך בתנועה, עם חבריו, גל ואופק. הוא היה דומיננטי וסחף אחריו אחרים, השקיע מזמנו וממרצו בחניכיו, והיה פעיל ב"צופים" במשך תשע שנים. למרות שעברו שנים מאז, הוא זכור לכולם כבחור ערכי, שמח ומלא בנתינה, שהשאיר את חותמו.

נדב היה ילד של בית ומשפחה שעזר להוריו בשמחה. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים החל להכיר מקרוב את העסק המשפחתי שבו עבד אביו, דוד, וסייע לו בעבודה.

ב-2017 התגייס לצבא והוצב בהנדסה קרבית. הוא שירת בפלוגה רובאית "דולב", בגדוד 605, שירות מלא ומשמעותי. במהלך שירותו הצבאי מילא כמה תפקידים - רס״פ, נהג חפ״ק, נהג סמג״ד. גם שם התחבר לאנשים בקלות, היה אהוב ומוערך בתפקידו.

בתום השירות הצבאי חזר לעבוד כשנתיים עם אביו, ובזמן הזה חסך כסף לטיול הגדול.

נדב היה בחור חייכן והפיץ סביבו שמחה ואהבה, משפחתו סיפרה שהיה בעל נוכחות שהייתה מורגשת בכל מקום שהגיע אליו, ושהבית השני שלו היה הים. הוא נהנה והתענג על מראות הטבע - שמיים כחולים, שקיעות וזריחות. נהנה לטייל טיולי ג'יפים במדבר, ואהב מאוד בעלי חיים, במיוחד כלבים. "חי את החיים מאפס למאה, אף פעם לא היה משעמם בקרבתו."

בשנת 2022, יצא עם חבריו מילדות לטיול הגדול בדרום אמריקה. במהלך הטיול שנמשך שבעה חודשים השלושה נשארו תמיד יחד, הצטלמו מחובקים ומאושרים, טיילו בנופים עוצרי נשימה ונהנו מחוויות בלתי נשכחות. החבורה השמחה מגנטה אליה את כל הסובבים אותם. נדב הכיר שם עשרות חברים חדשים שנכנסו אליו ללב, ונרקמו ביניהם קשרי חברות.

כשחזר לארץ, לא הפסיק לומר עד כמה כיף היה לו, ושהוא רוצה לחזור לשם שוב, סיפרה משפחתו. כששמע שבקרוב תהיה מסיבה בארץ עם הדיג'יי שפספס בברזיל, מייד קנו הוא והחברים כרטיסים וספרו את הימים עד לפסטיבל ה"סופרנובה".

ביום שבת לפנות בוקר, חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, נסע עם שני חבריו הטובים, גל ואופק, לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם הצטרפו ל-3,000 החוגגים.

לאחר מספר שעות, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים - חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בשעה 7:00 נדב התקשר לאביו, דוד, ואמר לו "אבא, יורים עלינו, ירדנו מהרכב, אנחנו בשיחים ויש פה הרבה אנשים. אני לא יכול לדבר." בזמן שהסתתרו שלח להורים את מיקומם, והורי השלושה החליטו לצאת ולחלץ אותם. באותו הזמן החברים לא מצאו את הרכב של אופק, אך למרות זאת הצליחו להגיע ברכב אחר לקיבוץ מפלסים, כשמחבלים יורים לעברם כל העת. נדב וחבריו שלחו משם את המיקום האחרון שלהם, וביקשו עזרה בדחיפות. כעבור מספר שעות שהיו בדרכים, הגיעו הוריהם לשדה שבו הסתתרו, אך מצאו אותם ללא רוח חיים, מוטלים זה לצד זה.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.

נדב ברטל נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ושלוש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבבית אריה ונטמן לצד שני חבריו. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "חיוכך הכובש לא יישכח לעולם, נזכור ונאהב אותך לעד, אלוף העולם". והוסיפו מילות שיר: "ילד של אבא - רואה בך אותי, את הילד שהייתי בעצמי, ואבא כאן תמיד לחבק ולשמור אותך, עד סוף העולם אני לא עוזב אותך..." ("ילד של אבא", מילים: דני ניב).

כתבה המשפחה: "החוסר של נדב הותיר אותנו עם חור גדול ועמוק שלעולם לא יתמלא. השמחה, הצחוקים, החיוכים, הנוכחות של נדב - לעולם לא יחזרו, ויישארו לנצח כזיכרונות. נדב שלנו לא יחזור. הגעגועים לנדב עצומים ומתעצמים מיום ליום. לא נשכח את החיוך שלו, את הצחוק הממיס שלא ירד לו מהפנים. אוהבים לנצח."

עוד כתבו בני משפחה: ״גלגול, אופקי ונדבי, תודה שלימדתם אותנו לרקוד לשמוח וליהנות מהחיים. חברים הכי טובים שאפשר לבקש, האנשים הכי יפים ונכונים שתכירו... הגעגועים אין סופיים, ומה לא ניתן לעוד חיבוק אחד מגל, חיוך אחד של אופק, וריקוד מהלב עם נדב. אתם חסרים לנו, ורוקדים בליבנו לעד. אוהבים, המשפחות והחברים.״

חבריו כתבו:״ נדבי, ילד מלך, הכי גבר באזור תמיד. עם צחוק מתגלגל וחיוך שמאיר את החדר. היו לך 28 שעות ביממה, היית בכל מקום כל הזמן. האח הגדול הכי טוב שאפשר לבקש, והבן שכל הורה חולם עליו. אהבת את החיים והם אהבו אותך בחזרה. מלך המסיבה. מקווים שגם למעלה אתה רוקד ושמח, עושה את מה שאתה הכי אוהב.״

בנובמבר 2023 החל פרויקט מיוחד הנקרא "שבעה באוקטובר - זיכרון במרחב הציבורי" ובו הופצו בכל רחבי הארץ שלטי חוצות, סטיקרים ומדבקות עם שמותיהם ותמונותיהם של הנרצחים. גם תמונתם של נדב, גל ואופק הופיעה על מדבקה עם הכיתוב: "תרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, תחיה כאילו זה יומך האחרון", וכן מדבקה עם הכיתוב: "Smile and let the world wonder why"

במאי 2024 התקיים ערב "שרים לזכרם", ביישוב בית אריה. ביולי 2024 התקיים טורניר כדורגל לזכר נדב, אופק וגל במושב חדיד.

להנצחת שלושת בני היישוב נבנתה על הר באזור בית אריה פינת חמד ומרגוע, הנקראת - "מצפה הבנים".

שלושה ימים לפני שנרצח, שינה נדב את הסטטוס שלו וזה המשפט האחרון שמלווה את משפחתו וחבריו - ״אם זה שייך לך זה ימצא את הדרך אליך ואם לא זה כנראה לא שלך״."אהוב שלנו", כתבו בני המשפחה, "אתה חסר לנו בכל דקה ביום. מתגעגעים, נזכור אותך לנצח. לא נשכח לא נסלח."