לירון ברדה ז''ל

קורות חיים

לירון, בתם הבכורה של אסנת ואברהם ברדה, נולדה בכ"ז בחשוון תשנ"ז (09.11.1996) בשערי תקווה. אחות לעומר ואור.

גדלה והתחנכה ביישוב שערי תקווה שבשומרון. למדה בתיכון ברמת השרון. נערה יפת תואר, מלאת שמחת חיים ומוקפת בחברים.

בת מסורה שהעריצה את הוריה ורצתה שיהיו גאים בה. אחות אוהבת ותומכת שתמיד דאגה לשני אחיה הצעירים. "עמוד התווך של הבית", כדברי בני משפחתה.

אחרי לימודיה התגייסה לצבא, ואחרי שעברה קורס פיקוד שירתה כמפקדת כיתה. סיפר אריאל: "זכיתי להיות חייל שלך בטירונות 2018 בניצנים. מפקדת מדהימה ומקסימה".

לאחר השחרור, נסעה לטיולים ארוכים בחו"ל, צברה חוויות והכירה חברים.

כשחזרה לארץ, ארגנה מסיבות ואירועים ועבדה במסעדות, בהן "קפה אירופה" בתל אביב. בלטה כעובדת חרוצה ואהובה. סיפרה רותם שעבדה עימה: "לירון הייתה חברה שלי. אני ניהלתי את המסעדה והיא הגיעה לעבוד כאן קצת אחרי הקורונה ותוך זמן קצר נכנסה לעניינים, נתנה עבודה ועזרה בכל מקום שבו הייתה יכולה".

כעבור זמן, המשיכה ללימודים גבוהים וסיימה תואר ראשון במנהל עסקים ב"מכללה למינהל" בראשון לציון.

חברות הייתה עבורה ערך עליון. באישיותה הכובשת משכה אליהם חברים רבים. בלטה כחברה טובה ונאמנה, מלאת נתינה, תמיד נכונה להושיט יד לעזרה ולהטות אוזן קשבת. חבריה כינו אותה בחיבה – צרודי, או לולה ולעיתים לולי. סיפרה דורין: "הייתה טובה יותר מכולם, היפה ביותר, בלי איפור ומאמץ, החכמה עם הנתינה שלא נגמרת. זו שכל החברים רוצים שאני אסדר להם להתחתן איתה, הכובשת. אני הרגשתי הכי מיוחדת ואהובה אצלך בלב, ומסתבר שהצלחת לתת לכולם את אותה הרגשה". כתבה בר: "היא הייתה חברה ואחות וחיבור שלא מוצאים באמצע החיים שוב".

ילדה של חופש, אהבה וים, מלאת אופטימית ושמחת חיים ששאפה למצות כל רגע בחיים בהתאם למשפט שהדריך אותה - חיים רק פעם אחת.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לירון עבדה באותו סוף שבוע כמנהלת הברים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים. עם תחילת מתקפת המחבלים, חבריה קראו לה להימלט עימם מהמקום, אך לירון בחרה שלא לברוח ולהישאר להגיש עזרה ראשונה לפצועים. כל אותו הבוקר עמדה בקשר עם בני משפחתה שהפצירו בה שתברח, אך היא דבקה בהחלטתה. היא שמה חסמי עורקים, הכניסה עירויים ועשתה כל שביכולתה להציל אחרים, עד שנרצחה.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

לירון ברדה נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 26. הובאה למנוחות בבית העלמין באלקנה. הותירה אחריה הורים ושני אחים.

על מצבתה כתבו אוהביה: "נאהב, נזכור ונתגעגע".

כתבה אימה אסנת: "חצי שנה עברה ומרגיש שכל האסון הזה קרה לנו אתמול. לא באמת מצליחים לעכל את החיסרון שלך, מסרבים. חצי שנה יש לנו חור בלב בצורה שלך. חצי שנה יש לנו כאב עצום שלא מתרפא. חצי שנה ואין יום שעובר בלי לחשוב עלייך, לדמיין אותך. חצי שנה בלי העיניים והחיוך השובב. חצי שנה שכל שמחה היא לא באמת שלמה. חצי שנה של לילות שעוברים במקרה הטוב עם קצת שינה. חצי שנה שהבוקר פשוט לא אותו הדבר. חצי שנה שיוצאים ומנסים להרים לכבודך. חצי שנה שאת איתנו ולא איתנו. חצי שנה ועדיין מחכים להתעורר מהסיוט. אוהבים ומתגעגעים, לירון שלנו".

גל חברה כתב: "לירון היא אדם מדהים. יחידה ומיוחדת, הייתה חברת נפש שלי. האובדן שלה ריסק לי את הלב לרסיסים... לירון בלב שלנו לעד ואני אפעל להנציח את האדם שהיא הייתה בכל מקום".

כתב אליאב: "חברה שלי עם החיוך של האושר, ככה את כתובה אצלי בטלפון... לירוני, לנצח תישארי בלב שלנו".

דורין כתבה: "היית מלאך שהלך בינינו ועכשיו אני יודעת שאת יושבת בכיסא הכי גבוה ליד אלוהים, כי ככה מגיע לך. את באת לחלק לנו מהקסם שלך, להראות לנו דוגמה איך צריך לחיות ולהתנהג. אני מקווה שאת גאה בנו ואנחנו ממשיכים את מלאכתך... תודה שנתת לי את הזכות להיות חברה שלך לקבל ממך כמה שיעורים לחיים. מתגעגעת ואוהבת אותך לנצח".

במסגרת פרויקט "גיבורים" המספר סיפורי גבורה של ישראלים ב-7 באוקטובר, היוצר גלעד שגב כתב לזכרה של לירון את השיר "זו שנשארה": "כשהם הגיעו על מרכבות שנאה/ היא זו שנשארה/ זו שנשארה/ ללא נשק ללא כל הגנה/ רק כוח מרפא כוח אהבה/ והיא יכלה ולא ברחה/ היא יכלה ולא ברחה/ כי אש אולי תיקח חיים/ אבל היא לא תשרוף את הלהבה/ אש לא תפגע במי שהפכה להיות לאהבה/ הזמן יחלוף, הזמן יחזור/ והיא תהיה זו שנשארה/ זו נשארה/ וכשהם הגיעו מפלצות קנאה/ היא זו שבחרה/ זו שבחרה להציל חיים/ לגעת באנשים של אהבה/ שאהבה בעין הסערה". השיר זמין להאזנה ברשת.

לזכרה של לירון נפתח עמוד אינסטגרם remember_liron_barda ובו בני משפחה וחברים כותבים, מעלים תמונות ומעדכנים על פעולות שנערכות לזכרה, כגון חלוקת משלוחי מנות וטורניר פוצ'יוולי, כדורעף חופים, שהתקיים בחוף תל אביב.