קורות חיים
דן אלון בנימין, בנם של מוריאל ושמואל בן חמו, נולד בכ' בחשוון תשנ"ו (13.11.1995) במרסיי שבצרפת. ילד שני במשפחה. אח ליוהן, איתן ואוריאן.
בהיותו בן ארבעה חודשים עלתה המשפחה לישראל. הם הגיעו למרכז קליטה באשקלון, שם זכה עד מהרה לכינוי "תינוק זהב". בהמשך עברו לרעננה.
גדל והתחנך ברעננה. "תינוק הזהב" גדל והיה לצעיר בעל לב זהב, בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך באחיו. נער יפה תואר וחייכן עם עיניים כחולות עמוקות, חבריו מספרים על נער שקט, חד, שנון ואהוב על הבריות.
בגיל צעיר החל לעבוד בחברת עיצוב המשקפיים "קרולינה למקה" ובלט כעובד רציני ומסור. כעבור זמן קודם לדרגת מנהל ובהמשך אף התקדם לתפקיד מנהל אזור ירושלים והשפלה. עובדיו מספרים על מנהל מקצועי וקשוב שמעצים ומטפח את עובדיו ודואג להם כמו אח. סיפר פלג: "האמנת בי, השקעת בי ולקחת אותי יד ביד מהרגע הראשון עד הרגע האחרון שלי בעבודה איתך. היית מנהל מדהים שלא יכולתי לבקש טוב ממנו. במהלך העבודה יחד למדנו להכיר אחד את השני, ואתה כמו שאתה, קודם כול בן אדם. בן אדם חכם עם לב טוב שאף פעם לא מנסה לשמור דיסטנס, רק רוצה להכיר את כולם באמת ותמיד מנסה לעשות הכול כדי שיהיה טוב לכולם".
אדם שאפתן וחדור מוטיבציה שהציב לעצמו מטרות ופעל להגשימן. היו לו הרבה חלומות לגבי עתידו המקצועי, והיה לו חלום להקים משפחה ולהביא ילדים.
דן האמין בכל ליבו בפתגם "אין דבר העומד בפני הרצון". הוא חלם להיות מנכ"ל וכחלק מתוכניתו להגשים את מטרותיו החל ללמוד תואר ראשון במנהל עסקים ב"אוניברסיטה הפתוחה". בכל מקום ובכל עת בלט בכוח הרצון שלו וביכולתו להגשים כל מה שביקש לעצמו. המשפט שאפיין אותו, סיפרו אוהביו, היה: "אין 'לא יכול'... יש 'לא רוצה מספיק'".
אדם רחב לב ומלא נתינה. בלט כחבר טוב נאמן שאפשר לסמוך עליו, יודע לתת עצה טובה ומטה אוזן קשבת. חבריו סיפרו: "לא נשכח את הלב הענק שלך, הנתינה האינסופית, הדאגה לאחר והנאמנות הנדירה שלך. חברות הייתה בשבילך מעל לכול. לא נשכח את הצחוקים והכיף שעשינו ביחד".
מוזיקה הייתה עבורו מקום מפלט. בשעות הפנאי האזין למגוון סגנונות, ממוזיקה מזרחית, רית'ם אנד בלוז, טראנס ועד היפ הופ.
חובב ספורט ואלוף במשחקי פיפ״א. אהב לבלות עם חברים ולרקוד ובמסיבות.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
דן נסע באותו סוף שבוע עם חבריו תומר שגב, אנטוניו מסיאס ואיבון פטריסיה רוביו לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדו ושמחו.
לאחר מתקפת המחבלים, הוא הוגדר כנעדר וכעבור זמן מה התברר שנרצח. שלושת חבריו נרצחו גם הם באותו בוקר.
בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.
דן אלון בנימין בן חמו נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 27. הובא למנוחות בבית העלמין ברעננה. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.
על מצבתו כתבו אוהביו: "בן, אח וחבר אהוב. היית מלא בחסד ושמחה, נזכור אותך לעד". והוסיפו "אין דבר העומד בפני הרצון" ואת הפסוק "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים. עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לבנות. עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד" (קהלת ג', א-ד).
חבריו ספדו לו: "חבר יקר ואהוב שלנו, אנחנו לא מעכלים את הבשורה. הלב נשבר לרסיסים, הנשמה נשרפת, הנפש מדממת. היית בן אדם מיוחד במינו".
ידעאל חזן חברו כתב וביצע את השיר "עוד נחיה לנצח": "יחי החופש והטראנס, אנחנו עוד נרקוד לנצח. ואם צריך נרעיד את העולם עד שהאהבה בטוח תנצח". ידעאל סיפר שהשיר מוקדש לזכר ארבעת חבריו שנרצחו במסיבה, ובהם דן: "רציתי לפזר קצת מהאור שלהם בעולם". השיר זמין להאזנה ברשת.
בתל אביב ציירו אמנים קיר גרפיטי שכותרתו "הריקוד שלא ייגמר לעולם" עם דיוקנאות של מבלים בפסטיבל "נובה" שנרצחו, ובהם דמותו של דן.
מיזם ההנצחה "אבן פינה" הציב ספסל ליד מסעדת "בר-ים" בחוף הרצליה, המקום שבו דן וחבריו אהבו לשבת.