מאיה ביטון ז''ל

קורות חיים

מאיה, בתם הבכורה של מיכל ולורן ביטון, נולדה בי"ב בכסלו תשס"א (09.12.2000) בפתח תקווה. אחות לנועה וגבריאל.

גדלה והתחנכה בפתח תקווה. נערה יפת תואר, חייכנית, חברותית וטובת לב. למדה בתיכון "בן גוריון". מגיל צעיר נהנתה לרקוד ולמדה מגוון סגנונות ריקוד.

בת מסורה להוריה ואחות אוהבת ותומכת. הייתה עמוד התווך של הבית, המשפחה היוותה ערך עליון עבורה. כיבדה את הוריה וטיפחה קשר קרוב עם אחותה ואחיה. סיפרה נועה אחותה: "מאיה ואני גדלנו יחד ממש כמו אחיות תאומות, היינו יחד בכל דבר. לאחינו הקטן גבריאל ולה היה קשר מאוד עמוק ומיוחד".

את אלירן מזרחי הכירה בתקופת התיכון. האהבה ביניהם פרחה והם הפכו לבלתי נפרדים. סיפרה ליאם אחותו של אלירן: "הייתה להם זוגיות מדהימה, הסתכלנו עליהם בהערצה. ייחלתי למצוא זוגיות כמו שלהם".

אחרי לימודיה התגייסה לצבא וסיימה מסלול לוחמה בחיל התותחנים. בהמשך, שירתה כמדריכת קליעה בבסיס שיבטה בנגב. לקראת סיום שירותה השתתפה כדגלנית בטקס יום העצמאות ה-73 של מדינת ישראל, חוויה שהייתה גאה בה מאוד.

אחרי השחרור, עבדה כמלצרית בבתי קפה. לאחר שחסכה די כסף נסעה לטיול הגדול בדרום אמריקה, שם צברה חוויות ופגשה אנשים חדשים.

כשחזרה לארץ, החלה ללמוד תואר ראשון בחינוך ב"מרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט", וכבר בשנת הלימודים הראשונה שלה לימדה מתמטיקה בתיכון. עמיתיה מספרים כי הייתה אהובה על התלמידים ויצרה עמם קשר טוב.

במקביל, עבדה בערבים במסעדה תאילנדית ובלטה בחריצותה ובאדיבותה.

אישה חזקה, נמרצת, ערכית, שידעה להציב לעצמה מטרות ולפעול להגשמתן. מלאת שמחת חיים עם נוכחות שלא ניתן להתעלם ממנה.

בלטה כחברה טובה ונאמנה, מלאת נתינה. כתבה חברתה עדן: "מאיה הייתה כמו אחותי... זכיתי שתלווה אותי בחתונה שלי ושנהיה הכי הכי קרובות".הבשעות הפנאי אהבה לטייל בארץ ובעולם ולבלות במסיבות.

באוגוסט 2023 מאיה קיבלה הצעת נישואין מאלירן בסנטוריני ובהתרגשות גדולה הם החלו לתכנן את חתונתם. הם קבעו תאריך לחתונה, 12.9.2024, ומאיה אף מדדה שמלת כלה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

מאיה נסעה באותו סוף שבוע עם בן זוגה אלירן ושתי חברות נוספות לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדו ושמחו. עם תחילת המתקפה הגיעו עשרות מחבלים למתחם המסיבה והחלו לירות לכל עבר. בני הזוג התחבאו במכולת אשפה והתכתבו כל הבוקר עם בני משפחתם. מאיה אמרה לאימה בטלפון שאסור להם לדבר בקול כי יש מסביבם מחבלים והרבה יריות ולכן יעברו להתכתבות בלבד. בשעה 11:30 כתבה: "אימא, אני אוהבת אתכם" ומאז נותק עימה הקשר. מאיה ואלירן נורו למוות במכולה ונמצאו כשהם מחובקים.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

מאיה ביטון נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 22. הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון בפתח תקווה. נטמנה לצד בן זוגה אלירן. הותירה אחריה הורים, אחות ואח.

על מצבתה כתבו אוהביה: "מאיה היפיפיה והכריזמטית, שופעת טוב לב ונתינה, חכמה ומלאת שמחת חיים, אהובה ונאהבת. יש לנו חור בלב בצורה שלך". במרכז לוח הראש המשותף למצבות של מאיה ואלירן נחרט המשפט "בחייהם ובמותם לא נפרדו".

כתבה אימה מיכל: "מאיה, אהבה שלי, זכית לחוות ולהיות מאוהבת ונאהבת, נאמנה לאמת של עצמך, בשבילי את מושלמת, אוהבת אותך לנצח נצחים, אמא שלך".

אחיה גבריאל כתב: "אני מתגעגע אליך בלי הפסקה, נשארו לי ממך רק זכרונות טובים, אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך אחותי".

נועם חברתה כתבה: "חברים האהובים שלי, אני אוהבת אותכם ומתגעגעת. מקווה שאתם במקום טוב שם למעלה. המלאכים הכי יפים בשמיים".

חברתה של מאיה שיר זוארץ הוציאה לזכר בני הזוג את השיר "אני פה לבד" (מילים: אבי אוחיון, לחן: מתן דרור): "בוא נצלול קצת יותר עמוק / קצת חוסר ודאות / נשטוף את כל מה שיושב עליי // עכשיו הכול חשוך ולא רואים ממטר / תחזיק אותי, תגיד לי שיהיה בסדר / אין לי דבר, תאיר לי שאוכל לחזור // כי אני פה לבד, אל תבקש סליחה / תגיד לי שהכול יסתדר / ימים עוברים ליד, תן לי לראות אותך / כי גם השמש לא עוזרת / מה שאני צריכה, תבוא אליי, תיגע בי מהר / כי גם השמש לא עוזרת". השיר ניתן להאזנה ברשת.

ביולי 2024 נערך בפתח תקווה מיזם "חיבוק אחרון" המספר את סיפורן של אימהות ששכלו את בניהן ובנותיהן ב-7 באוקטובר. בתערוכה הוצגה תמונתה וסופר סיפורה של מאיה.

המסעדה התאילנדית שבה עבדה מאיה קראה על שמה קוקטייל - "מאיה ביי".

סמוך לביתה של מאיה נשתלו עצים שאהבה מסוג פלומריה ריחנית וביניהם הוצבו שני ספסלים - "ספסלי האהבה של מאיה ואלירן" עם תמונתם, מאחורי ספסלי האהבה מוקמה גדר, לתליית מנעולי אהבה עליה.

המשעול שממוקם במקביל לבית בו מאיה גדלה וחיה נקרא "המשעול של מאיה".

לזכרה של מאיה הועלה ליוטיוב סרטון עם תמונות מתחנות חייה השונות.