קורות חיים
אריאל (מרדכי בן) ביטון, בנם של הדר ויורם, נולד בחולון ביום ה' באייר תשס"א (28.04.2001). אח בכור לקאי.
גדל בחולון. מאז שהיה בן שש גר עם אחותו הצעירה אצל סבתם עליזה, שסייעה מאוד בגידול נכדיה.
התחנך בבית ספר יסודי "שער האריות", למד במגמת כדורסל בחטיבת ביניים "ארן" ובחטיבה עליונה של קמפוס "קריית שרת" בעיר. מעבר לשעות הלימודים, שיחק כדורסל ב"הפועל חולון", גלש על גלים, ואהב לבלות עם חבריו וחברותיו.
אחרי שסיים את לימודיו, נסע לטייל עם חבריו באירופה, ובהמשך לגלוש בחופים שופעי הגלים של מדינת אל-סלבדור שבמרכז אמריקה, ושל האיים המלדיביים שבאוקיינוס ההודי. כשחזר ארצה, הדריך קבוצת ילדים בגלישת גלים.
את שירותו הצבאי עשה כלוחם וכמפקד כיתה מצטיין בגדוד 931 בחטיבת הנח"ל.
לאחר שהשתחרר נסע לטייל בהודו ובסרילנקה. כשחזר ארצה החל לקחת קורסים בתחום ההשקעות, ותכנן ללמוד פסיכולוגיה.
אוהביו סיפרו שהיה חברותי, אופטימי, שמח, מצחיק, חכם, אדיב, שאהב לבלות במסיבות, ושהיה עמוד התווך של המשפחה. סיפרה סבתו עליזה: "הוא היה ילד שמוקף תמיד בחברים. היה בו דבק, הוא אהב את כולם וכולם אהבו אותו. הוא היה ילד מקסים. תמיד שיבחו אותו. הייתה בו המון אופטימיות, תמיד ראה רק את הטוב, ולא את הרע. תמיד היה עוזר לכולם ומייעץ לחברים, גם לי".
אימו סיפרה שאריאל היה ילד מיוחד מהיום בו נולד. הוא היה נכד בכור במשפחה וכל סובביו אהבו אותו אהבה מאוד מיוחדת. היה נעים הליכות, גם בתור ילד, "חלומה של כל אימא" כדבריה. הדבר הכי מיוחד באריאל היה הקשר שלו עם אחותו הקטנה, מיום שהיא נולדה הוא לא עזב אותה לרגע. היא הייתה מרכז עולמו. היה ילד מאוד משפחתי, אהב את החיים. אהב לטייל ולראות מקומות, לבלות ולצאת למסעדות.
סיפר אחד מחבריו: "אריאל היה אדם עם לב ענק. הוא היה תמיד שם בשביל כולם, בלי חשבון. הוא תמיד היה מוצא דרך להעלות חיוך על הפנים של כולם. אדם מלא שלום, חמלה ואמפטיה. הוא תכנן מסיבה גדולה שכל רווחיה ייתרמו למרפאה מיוחדת לחולי סרטן. הוא רצה לעזור לאנשים שנמצאים במצב קשה, ולהפוך את כולם למקור טוב יותר. הוא היה אדם מיוחד".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בלילה שקדם למתקפה, הגיעו אריאל וחברתו עדן לפסטיבל הטבע "נובה" הסמוך לקיבוץ רעים, וחגגו עד לשעות הבוקר המוקדמות עם כ-3,000 הנוכחים. הקשר האחרון עימם היה בשעה 08:00 לאחר שאריאל שוחח בטלפון עם אחד מחבריו.
סיפרה סבתו עליזה: "הוא כתב לי שאם יהיו אזעקות, שאני ארד למקלט ואמר שהוא במקום מוגן. לא ידעתי שהוא נסע למסיבה... רק ב 09:30 הבנתי מאחד החברים שלו שהוא שם... בסרטונים רואים אותו מרגיע את כולם שהנה צה"ל הגיע ושלא ידאגו, ואז המחבלים במדים ירוקים פגעו בו ובשאר הצעירים במקום".
בתום חיפוש של שלושה ימים, קיבלה משפחתו של אריאל את הבשורה המרה שגופתו נמצאה. במקום נרצחה גם בת זוגו עדן בן רובי.
המחבלים רצחו באותו יום כ-380 ממשתתפי המסיבה, וחטפו לרצועת עזה כמה עשרות מבלים.
אריאל (מרדכי בן) ביטון נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בפסטיבל "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבחולון והוא בן 22. הותיר הורים, אחות וסבתא.
ספדה רוזית, מכרה: "אריאל אהוב שלי, אין מילים לתאר את החרב שיש בליבי, הדמעות זולגות כיום יום ללא הפסקה. לא מעכלת שאתה לא כאן איתנו, צוחק, מבלה וטורף את העולם. הצער הוא גדול, והחור בלב ענק. לא אשכח לעולם איזה חלק תפסת במשפחתנו. כל יום שאני עוצמת את עיניי, הדמות שלך לנגד עיניי עם החיוך הענק. אוהבת ומתגעגעת ברמות קשות".
חבריו של אריאל הכינו לזכרו סקיצות של חריטות לקעקועים, שמופיעות בחנות האינטרנטית "TATU BOLA".