קורות חיים
עינב, בתם של גילה וראובן חן, נולדה ביום י"ט באייר תשמ"ד (21.05.1984) בקיבוץ מעוז חיים שממזרח לבית שאן. אחות לשני ויעד.
אימה גילה סיפרה שהייתה ילדה אנרגטית ומלאת שמחה שאהבה לגור בקיבוץ, אהבה לרוץ במרחבים, לרכב על סוסים, להאזין למוזיקה ולרקוד. הייתה מחוברת לאחותה ולאחיה בקשר מיוחד, מאוד קשורה לבית ולהורים.
עינב למדה בבית הספר היסודי "דקלים" שבקיבוץ חמדיה ומשם המשיכה לימודיה בתיכון האזורי "גאון הירדן דרכא" שבקיבוץ נווה איתן. הייתה תלמידה אהובה, מצטיינת וערכית.
כשהתגייסה לצבא שירתה כסמלת מבצעים בחיל הרפואה ברמאללה. הייתה אחראית על קשר וגיבוי רפואי ליחידות הפועלות ביהודה ושומרון.
בצבא הכירה את מטיאס בורשטיין, המבוגר ממנה בשנתיים, והם הפכו במהרה לזוג.
לאחר השחרור חזרה לקיבוץ למשך שנה במסגרת "שנת בית", המאפשרת לילדי הקיבוץ לעבוד בקיבוצם בתום הצבא כשהם מחליטים לגבי עתידם, ועבדה ברפת.
בתום אותה שנה עברה להתגורר בכרמיאל עם בן זוגה, מטיאס, ושניהם החלו להגשים את חלומותיהם ואת חייהם המשותפים.
עינב ומטיאס נרשמו ללימודי הנדסאי תעשייה וניהול במכללה האקדמית להנדסה "בראודה". עינב סיימה את לימודיה בהצטיינות ורצתה להמשיך ולהתקדם. היא נרשמה ללימודים במכללה האקדמית "גליל מערבי", והשלימה לתואר ראשון.
במקביל ללימודי התואר עבדה בחברת ההנדסה "פישמן" שבפארק תעשיות בר-לב.
ב-2009 נישאה למטיאס, בחיר ליבה ואהוב נעוריה, והייתה מאושרת מאוד.
לאחר כשנתיים נולדה בתם הבכורה, מנור, ולאחר שלוש שנים נולדה בתם השנייה - נרי. עינב הייתה אימא למופת. קשובה, רגישה, סבלנית ואוהבת, שתמיד חשבה ופעלה לטובת המשפחה.
במהלך שנת 2023 החלה לתכנן לארבעתם חופשה משפחתית בחו"ל לחודש דצמבר 2023, כדי לחגוג בהתרגשות ובשמחה את בת המצווה של מנור.
גם בחייה המקצועיים עינב עשתה חיל. היא החלה לעבוד במפעל הייצור "אלכם-מדיקל" בתפקיד משמעותי במחלקת תכנון פיקוח הייצור (תפ"י) והתבלטה בזכות הכריזמה שלה והניסיון שהביאה עימה. הובילה דרכי עבודה, ניהלה צוות עובדים בהצלחה רבה והייתה אשת מקצוע מוערכת מאוד.
עינב ומטיאס אהבו לבלות זמן איכות יחד וליהנות ממוזיקה טובה. בסוכות תשפ"ד החליטו לנסוע עם חבריהם מכרמיאל לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה". הם השאירו את הבנות בבית הוריה של עינב, בקיבוץ מעוז חיים, ומוקדם בבוקר שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, הגיעו לפסטיבל שנערך בשדות קיבוץ רעים. שם בילו ונהנו עם עוד כ-3,000 חוגגים.
בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחל מטח הטילים, נפסקה המוזיקה וזמן קצר לאחר מכן החל ירי על המשתתפים. הקשר עם עינב ומטיאס נותק והם הוגדרו כנעדרים ימים ארוכים. לאחר אחד-עשר ימים של חרדה ואימה נמצא מטיאס ללא רוח חיים, ורק בתום שבעה-עשר ימים הגיעה הבשורה הקשה הנוספת, שגם עינב נרצחה.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה.
עינב חן בורשטיין נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת שלושים ותשע. היא הובאה למנוחות בבית העלמין של קיבוץ מעוז חיים ונטמנה לצד בעלה, מטיאס. הותירה אחריה שתי בנות, הורים, אחות ואח.
על מצבתה נכתב: "חיוכך, מאור פנייך, נחישותך, פירות ההתמדה ושמחת החיים יישארו איתנו לעד."
ספדה לה אימה גילה: "איך אפשר בלי השיחה היומית שלנו בירידות מדלתון לכרמיאל, שיחה עם חוויות, התייעצויות וצחוקים. כמה שהבנות מזכירות אותך בהתנהגותן. גם את היית יפה כל כך, אהובה עלינו כל כך, וכאלה הן בנותייך – מדהימות, עצמאיות, חכמות ויצירתיות – כי הקשבת להן, תמכת בהן והיית להן לדוגמה".
גיא, בן דודה של עינב סיפר: "ימים קשים עוברים על המשפחה, תוך פחות משבוע קברנו שני הורים צעירים שהשאירו אחריהם שתי בנות יפהפיות... אין דרך להסביר לבנות את העולם המזעזע הזה... המשפחה עוטפת אותן וזאת מציאות שלא חושב שניתן להסתגל אליה... עינב תמיד הייתה אומרת להורים שאם יקרה לה משהו - היא רוצה שההורים שלה יגדלו את הבנות. זאת הייתה הצוואה שלה שהיא השאירה להורים והם ילוו את הבנות במסלול החיים".