איילת ארנין ז''ל

קורות חיים

איילת, בתם של דבי (דבורה) ועמי, נולדה ביום י"ג באייר תשס"א (6.5.2001). האחות הקטנה של נמרוד ועופר.

איילת גדלה ביישוב עצמון-שגב שבמועצה האזורית משגב בגליל התחתון ולמדה בבתי הספר של המועצה האזורית משגב. היא הייתה תלמידה מבריקה ומצטיינת וחניכה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד" בקן משגב.

דודתה הגדירה אותה כ"נשמה עדינה, מלאה בטוב. ילדה עם ערכים ברורים של אכפתיות, אהבה לזולת ונתינה אינסופית".

לאחר סיום לימודיה התגייסה לצבא ושירתה ב"גלי צה"ל". במסגרת שירותה שימשה כעורכת דיגיטל, עורכת חדשות ורכזת מערכת. כמו כן פיקדה על קורס העיתונאים של גלי צה"ל במחזור החורף 2021 וקיבלה תעודת הצטיינות ביום העצמאות תשפ"א. עמיתתה לעבודה סיפרה שהייתה "ילדה יפה עם נמשים ותלתלים שנכנסה ללב של כל מי שפגש אותה".

אחרי שהשתחררה מהצבא, איילת עבדה ב"כאן, תאגיד השידור הישראלי" כעורכת משנה במהדורת חדשות הערב. חבריה לעבודה סיפרו שהייתה חכמה, משקיענית ומסורה, סמל למקצועיות וחריצות ושאפה תמיד לשלמות בעבודתה. היא הצטיינה בכל דבר, ועם זאת תמיד בצניעות. היה בה שילוב של רצינות ומקצוענות שבאו לידי ביטוי בעבודתה, עם אהבת החיים, שהתבטאה בשובבות וצחוק. אמרו עליה שניחנה ב"מינימום אגו, מקסימום יכולות". היא הייתה אהובה ונערצת על סובביה, שהאמינו שנועדה לגדולות.

סיפר סולימאן, כתב בתאגיד: "כבר בגיל כל כך צעיר היית עיתונאית כל כך מבריקה - יודעת לזהות סיפור, יודעת להוציא מאיתנו את הכי טוב. כל יום שבו הייתי צריך לעלות לשידור כדי לספר משהו, כשהייתי עובר דרכך, הסיפור היה משתנה, נהיה יותר טוב, יותר מעניין... היה לך לב זהב. היית סקרנית לדעת כל דבר. לקח לי זמן להבין שמאחורי הפנים האלו מסתתרת גם נשמה של שטותניקית. בחורה שאוהבת לרקוד ולשמוח, להסיר את כל המסכות ולהיות אמיתית. ידעת להיות באיזון: מצחיקה, רצינית, אשת מקצוע וחברה שמקשיבה".

בלילה שבין יום שישי לשבת 7 באוקטובר 2023 איילת נסעה עם כמה מחבריה הטובים לפסטיבל המוזיקה "נובה" סמוך לקיבוץ רעים, שאחיה נמרוד היה בין מארגניו. הם הגיעו למקום לפנות בוקר, במשך כשעתיים רקדו ונהנו בפסטיבל ביחד עם עוד כשלושת-אלפים מבלים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום. בבוקר זה החלה מלחמה.

למשמע האזעקות התארגנו איילת וחבריה והתכוונו להימלט מהאזור במהירות. הם הגיעו למיגונית שבצומת רעים ותפסו בה מחסה מפני הטילים. כעבור זמן קצר הגיעו לשם מחבלים, ירו וזרקו פנימה רימונים. המסתתרים במבנה, כשלושים אנשים, ניסו להתגונן ככל יכולתם, אך בהמשך המחבלים הצליחו להיכנס למיגונית, חטפו משם ארבעה אנשים ורצחו את מרבית הנמצאים במקום, בהם איילת וחבר ילדותה שגב קיז'נר, גם הוא מעצמון-שגב. שלושה חברים נוספים שלה ניצלו.

בפסטיבל ה"נובה" ליד קיבוץ רעים נרצחו למעלה מ-380 איש על ידי מחבלים ועוד עשרות נחטפו לרצועת עזה, בהם חבר של איילת ששב מהשבי אחרי שנתיים.

איילת ארנין נרצחה על ידי מחבלים במיגונית בצומת רעים, לשם הגיעה מפסטיבל המוזיקה "נובה", בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בת עשרים ושתיים בהירצחה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין במשגב. הותירה אחריה הורים ושני אחים.

בפרק בתוכנית הטלוויזיה "זמן אמת" של "כאן, תאגיד השידור הישראלי", ששודר ב-25. 7.2024, נחשפה העבודה העיתונאית האחרונה של איילת – ההקלטה שביצעה בטלפון שלה בזמן ששהתה במיגונית המוות ברעים (זמין לצפייה ב"כאן בוקס").

יום הולדתה העשרים ושלושה של איילת צוין בגלי צה"ל בתוכנית הרדיו "ארבע אחרי הצהריים" שהוקדשה לה, ובה הושמעו שירים שאהבה.

משפחתה וחבריה של איילת בשיתוף עמותת "רוח נשית" הקימו קרן מלגות על שמה, שתאפשר לנשים נפגעות אלימות לרכוש מקצוע והשכלה בדרכן לעצמאות כלכלית ובכך לצאת ממעגל האלימות.

איילת מונצחת באתרי האינטרנט "ממוריז+" ו"מלאכי הנובה".