קורות חיים
יהונתן יוני, בנם של ליאת ואורי, נולד ביום כ"ה באייר תשס"ב, (07.05.2002). אח צעיר לאביה.
יוני היה ילד יפה ובעל תלתלי זהב ארוכים. כשנולד הביא למשפחתו המון שמחה ואושר. כשהיה בגן הילדים, כולם רצו להיות חברים שלו, סיפרה אימו ליאת, "הוא היה יוני עם הקוקו הארוך שהגיע כמעט עד הישבן". יוני היה ילד חכם וסקרן שאהב להטיס רחפנים ולצלם אותם, נהנה מטיולי ג'יפים עם אביו, אורי, ואהב לבלות זמן איכות עם סבא וסבתא ועם בני הדודים.
יוני גדל והתחנך בראשון לציון. בבית הספר היסודי היה תלמיד טוב וחברותי, השתתף בחוגים רבים ומגוונים, אהב להאזין למוזיקה, ואהב במיוחד שאימא הצטרפה אליו כמלווה לטיולי בית הספר. גם כשעלה לתיכון השתלב נהדר, היה אהוב מאוד ומוקף בחברים. למרות תקופת וירוס הקורונה המאתגרת, למד בשקדנות, קיבל ציונים טובים והוציא תעודת בגרות מלאה.
יוני התגייס לצבא והוצב בחיל השריון. הוא שירת כלוחם בפלוגת "מסייעת שריון". כעבור חצי שנה עבר לתפקיד אחר בבסיס ברמת הגולן.
כשהשתחרר מהצבא המשיך לפתח את תחביב הצילום שנחשף אליו בתיכון, החל לעבוד כצלם בתל אביב ולערוך סרטונים שצילם. במקביל נרשם ללימודי גרפיקה, עיצוב מוצרים ועריכת תוכן ומאוד נהנה מהלימודים, אף עבד במקצוע וכבר הופצו מוצרים פרי עיצובו. יוני שאף להתמקצע בתחום שאהב והיה אמור לסיים את לימודיו בנובמבר 2023. הוא כבר תכנן תוכניות לעתיד, רצה לסיים את הלימודים, לעסוק בגרפיקה ולצאת לטייל בהודו.
אימו סיפרה על יחסו החם לחבריו הרבים: "כל החברים הטובים שאספת לאורך חייך תמיד שמרת איתם על קשר, תמיד התעניינת בכולם, לא נשארת אדיש כלפי מישהו שהיה זקוק לעזרה מכל סוג, תמיד נרתמת לעזור. אם זה בשיחה, הקשבה, אוכל וכסף - תמיד היית שם בשביל כל אחד, אפילו לנסוע לבסיס אי שם, לעודד חבר שנשאר שבת. לכל אחד נתת את ההרגשה שהוא מיוחד והוא הכי הכי בעולם בעיניך."
יוני הקדיש זמן רב לספורט ושמר באדיקות על אורח חיים מאוזן ובריא. הוא היה אוהד מושבע של קבוצות הכדורגל והכדורסל "מכבי תל אביב", אהב לטייל בטבע, לבלות בים ולרקוד במסיבות עם חברים ועם בת זוגו, אלינה פלחטי. בין בני הזוג היה קשר זוגי יפה ומלא באהבה. השניים בילו יחד וטיילו הרבה בטבע, שהו בשבתות בבית הוריו בראשון לציון או בבית הוריה בבית שאן, ותכננו, בהתרגשות גדולה, לנסוע יחד לפסטיבל ה"סופרנובה". כצלם, יוני התכוון לצלם גם בפסטיבל.
ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, לאחר ארוחת ליל שישי בבית הוריו, נסע יוני עם בת זוגו אלינה ועם חברים לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם, שמחים ונרגשים, הצטרפו ל-3,000 החוגגים, רקדו ונהנו.
למוחרת, בשבת, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלה הבריחה ההמונית מהמתחם, יוני, אלינה וחבריהם יצאו לכיוון הרכב אך לאחר זמן קצר נתקלו במחבלי חמאס שירו לעברם. הם יצאו מהרכב, ברחו לעבר שדות קיבוץ רעים וחיפשו מקום להסתתר בו. בעקבות הירי, נפצעו חלק מהחברים. בהמשך מצאו מחסה במבנה שהיה בשטח. לאחר כעשר דקות שוטרת שהייתה שם צעקה להם לברוח, והם יצאו החוצה וחיפשו מקום מסתור אחר. כעבור זמן מחבלי החמאס השיגו אותם ורצחו אותם באכזריות.
במשך ימים ארוכים נחשב יוני לנעדר ולאחריהם נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח. לאחר שלושה שבועות נודע כי גם אלינה, בת זוגו נרצחה.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.
יהונתן יוני אליהו נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בראשון לציון – גני אסתר. הותיר אחריו הורים ואחות.
על מצבתו כתבו אוהביו מילים משירו של נתן זך: "כי האדם עץ השדה, כמו האדם גם העץ צומח, כמו העץ האדם נגדע", והוסיפו: "ילד אוהב אדם, שלום ואהבה, היה שלום, בן יקר." עוד כתבו את אחד מהמשפטים שאפיינו אותו: "כשאתה צודק אתה לא טועה".
אימו, ליאת, כתבה: "יוני ילד אהוב שלנו, עוד בהיותך תינוק היית כזה ילד חייכן, אוכל טוב, ישן בלילות, משחק. גדלת, הלכת לגן כולם רצו להיות חברים שלך. עלית לכיתה א' והיית תלמיד טוב חברותי... עלית לחטיבה, חגגת בר מצווה בכותל היה אירוע קסום, רקדנו, אמרת דרשה, יוני שלי. אהבת חוגים, מוזיקה וטייס, ולדוג, ותמיד היה לך מה לעשות, תמיד עסוק ותמיד עם חברים...
את אלינה כל כך אהבת, הכרתם במסיבה ולצערנו הרב שניכם לא חזרתם ממסיבת ה'נובה'. חסרונכם מורגש כל רגע ובעיקר בשבתות. כל החברים אהבו אותך, תמיד רצו להיות בקרבתך. היה המון מה ללמוד ממך, על כל נושא ידעת לתת הרצאה, יוני שלנו. כמה קשה בלעדיך...
מתגעגעים לטיולים איתך, לטיסות יחד, הממתקים שהיינו קונים בדרך לטיסה ונהנים מהם בבית מלון. בכל מקום אנו רואים ומרגישים את נוכחותך, אתה תמיד חי וקיים בשבילנו. הדברים שאהבת, החדר שלך, כרגע הכול נשאר כפי שהשארת וכך יישאר. אני אענוד את השרשרת שהייתה עליך עד יום מותי ואמשיך לבקר אותך מדי שבוע בבית העלמין."
אורטל כתבה: "ילד קסם שלנו, אתה תישאר בליבנו לעד. בן דוד אהוב שלי, כמה אנחנו מתגעגעים אליך ולחיוך הכובש שלך. יהי זכרך ברוך."
חברה כתבה: "היית מדהים, הבן אדם הכי מצחיק בעולם. כמה צחקת על החיים, שהכול עובר ושרק ניהנה מהם. מקווה מאוד שאתה ממשיך לצחוק עלינו מלמעלה. אוהבים אותך מאוד."