שירה איילון ז''ל

קורות חיים

שירה, בתם של ריבה ואברהם איילון, נולדה בראשון לציון בי"ז בניסן תש"ס (22.4.2000). בת זקונים, אחות קטנה לאדר וסתיו.

גדלה והתחנכה בראשון לציון, למדה בבית הספר היסודי "חתני פרס נובל" ובתיכון "מקיף י"א ראשונים" בעיר.

ילדה עדינה, רגישה, שקטה וסגורה, שוחרת שלום, אוהבת טבע ובעלי חיים. מגיל קטן גילתה בגרות ועצמאות וכשהייתה בת 12 החליטה להיות טבעונית והתחילה להתנדב ב"חוות קרן אור", מקלט לבעלי חיים שניצלו ממצבי מצוקה או התעללות אשר הוקם בבית ברל, סמוך לכפר סבא.

את שירותה הצבאי עשתה בתפקיד רל"שית (ראש לשכה).

מיום שהשתחררה מהצבא טרפה את החיים – הקיפה את עצמה במוזיקה, מסיבות טראנס בטבע, טיולים וחופש. אחד המשפטים שהכי אפיינו אותה הוא: "הראית לי כמה טוב יש, צחוק, מוזיקה וחופש", מתוך השיר "יודעת לסובב" של טונה, שהיה מהמוזיקאים האהובים עליה, לצד רביד פלוטניק.

אל הטיול הגדול יצאה עם חברות. תחילה טסו לדרום אמריקה ובהמשך להודו, שם תרגלה ולמדה יוגה וקבלה. כמו בארץ, גם בטיול מצאה זמן לאחד התחביבים האהובים עליה – הציור, שהיה גם אחד הכישרונות הבולטים שלה.

צלם אופנה שהכירה בטיול כתב אחרי פגישתם: "פגשתי נשמה יפה מבפנים ומבחוץ, שירה, ברישיקש... היא הייתה כל כך מדהימה וממש הרגשתי ממנה סוג אחר של אנרגיה והארה. עשינו המון כיף, הכרנו זה את זו, דיברנו על המון דברים, חלקנו רשימות של מוזיקאים שאנחנו אוהבים ועוד הרבה מעבר לכך. שאלתי אם אני יכול לצלם אותה והיא הסכימה, הייתי בהלם כשהיא אמרה שמעולם לא ניסתה לדגמן בעבר... תודה רבה שירה, היה ממש טוב להכיר אותך, בילינו זמן נפלא ביחד ואני מקווה שניפגש שוב בהודו או בישראל".

חלומה הגדול היה להיות פסיכולוגית, והיא נרשמה ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת "בן גוריון" בבאר שבע. באוגוסט 2023 חזרה לארץ מהטיול והייתה אמורה להתחיל את לימודיה באוקטובר של אותה שנה.

משפחתה וחבריה מתארים אותה כילדת פרחים שהפיצה אור ואהבה, איחדה תמיד את סובביה והשרתה נועם ושלווה בכל מקום שבו שהתה. רבים ממכריה קראו לה "פרפר" או "פיה", ובקרב המשפחה דבק בה הכינוי "שושה", שניתן לה על ידי אביה.

הרוך והשקט היו חלק בלתי נפרד מהעוצמה שלה, ומתחת למעטה הביישנות היא הייתה אישה עצמאית, חכמה ואסרטיבית. נפש חופשיה שתמיד הייתה נאמנה לדרכה ועשתה רק מה שהיא רוצה, בלי להתנצל ובלי להיות מושפעת מרעשי רקע.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

שירה בילתה את הלילה שבין שישי לשבת עם חברים ועם עוד כ-3,000 משתתפים בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", שנערך סמוך לקיבוץ רעים. כשהחל מטח הרקטות, התקשרה להגיד לאביה שהיא בסדר, אך אמרה שהיא חוששת לנהוג במצב הזה ומחכה שהמטח יירגע. היא וחבריה התחבאו מאחורי מיגונית ברזל, עד שהחלו לשמוע יריות.

הם החליטו לברוח והתפזרו לעבר השדות, אך אחד המחבלים דלק אחרי שירה וחברתה עמית, וירה בשתיהן בגב, מטווח אפס.

בתחילה, נמסר למשפחה ששירה נחטפה לעזה, אך מאוחר יותר התברר כי זו הייתה טעות בזיהוי. לאחר חמישה ימים שבהם נחשבה לנעדרת, נמצאה גופתה לצד גופתה של עמית להב, חברת הילדות שלה.

מאות ממשתתפי הפסטיבל נרצחו באותו יום, בהם גם עדן בן רובי, חברת ילדות נוספת של שירה ועמית. עשרות אחרים נחטפו על ידי מחבלי החמאס לרצועת עזה.

שירה איילון נרצחה בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", סמוך לקיבוץ רעים, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת 23 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין גני אסתר בראשון לציון. הותירה אחריה הורים, שתי אחיות, סבים וסבתות וחברים רבים ואוהבים.

על מצבתה חקקה משפחתה את המילים: "היי שקטה כאילו אין בך דופי, כאילו האויר נותן לך הגנה. כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי, כאילו מעפר פורחת שושנה", מתוך השיר "היי שקטה" (מילים: רחל שפירא), והוסיפה: "נוחי בשלום ילדת אור טהורה שלנו".

אדר, אחותה הגדולה, ספדה לה: "את התינוקת שלי, שנולדה בוגרת, עצמאית ואינטליגנטית מעבר לשנותיה. הפרח העדין והיפה שלו שהחזיק את כולם שפויים ושום דבר כבר לא יחזור להיות אותו הדבר בלעדייך. אני לא מצליחה להבין איזה סוג של מפלצת אכולת שנאה מסוגלת לפגוע בדבר יפה וטהור כמוך... היית כל כך עוצמתית ברוגע ובשקט שלך, השרית שלווה וקול היגיון על הסובבים אותך, היית דעתנית וחזקה ולא נתת לאף אחד להזיז אותך מהחלומות והרצונות שלך ועל זה אני מעריצה אותך. ולצד זה היית טובת לב, מלאת חמלה, מתוקה ורגישה. תמיד רציתי להיות קצת יותר כמוך – אמיצה, נשמה חופשיה, עקשנית שהולכת בדרך שלה, לא משנה מה הסביבה חושבת. אמרתי לחברים שלי שגם אם לא היינו אחיות, עדיין היינו חברות כי את הבנאדם הכי מגניב שאני מכירה והחברה הכי טובה ונאמנה שיש.

בשנים האחרונות ראיתי אותך מתבגרת ומגלה את העוצמות שלך, זה היה מקסים ומעורר השראה, רציתי כל כך לראות לאן עוד תגיעי, ידעתי שתוכלי לעשות כל מה שרק תרצי. היית מיוחדת ואני מבטיחה לך שאעשה כל מה שביכולתי כדי שאת לא תישכחי אף פעם, שכולם ידעו מי את ומה עברת".

המשפחה כתבה: "שירה איחדה אותנו והכניסה לנו צבע לחיים, והזיכרונות ממנה ימשיכו לאחד ולצבוע את חיינו".

לזכרה של שירה, יזמה משפחתה הקמה של מרכז וטרינרי ב"חוות קרן אור", בה התנדבה.