דורין אטיאס ז''ל

קורות חיים

דורין, בתם של טלי ומאיר אטיאס, נולדה בי"ג בכסלו תש"ס (22.11.1999) בגני תקווה. אחות צעירה לניב.

גדלה והתחנכה בגני תקווה. למדה בבית ספר יסודי "רימונים" בקריית אונו ובהמשך בבית ספר "גנים" בגני תקווה. ילדה יפת תואר, תלמידה מצטיינת, חרוצה ומסודרת. את לימודי התיכון עשתה בבית הספר "בן צבי" בקריית אונו. כבר מגיל צעיר הייתה דעתנית ואסרטיבית, הדריכה ילדים בתנועת "הצופים" ואף הייתה ראש גדוד בשבט "און" של קריית אונו. סיפרה אימה: "פרפקציוניסטית בלימודים, הייתה מאוד מסודרת. החדר שלה היה תמיד מסודר ומאורגן, הייתה מאוד אסתטית, היה לה חשוב שהכול יהיה במקום".

בת מסורה להוריה ואחות אוהבת לאחיה. המשפחה הייתה חשובה לה מאוד והיא הקפידה להגיע למפגשים משפחתיים ולקידוש בערב שבת. סיפרה אימה טלי: "דורין הייתה מרכז הבית... כל שישי הייתה בים מהבוקר עד הערב, ולמרות זאת הגיעה הביתה לארוחת שישי, עם פרחים".

אחרי לימודיה התגייסה לצבא ושירתה כתצפיתנית בבסיס רעים באוגדת עזה. היא ראתה בתפקיד שליחות והתייחסה אליו במלוא הרצינות. סיפרה נטלי, חברתה מהצבא: "דורין זו מישהי עם נוכחות. עוד בטירונות היה קשה מאוד לפספס אותך. בחורה מצחיקה, חכמה, חיובית, מרהיבה ביופיה וכמובן איך אפשר לשכוח - בחורה שעשתה מאמצים רבים ושירתה בתור תצפיתנית".

אחרי השחרור, עבדה בעבודות מזדמנות וחסכה לטיול הגדול. בהמשך, נסעה לשמונה חודשים לדרום אמריקה.

הטיול בחו"ל תרם להתפתחות הביטחון של דורין והפך אותה לעצמאית. כשחזרה, עברה לגור בתל אביב ולמדה בקורס מדריכי פילאטיס בגבעתיים. היא נהגה לערוך לחברותיה אימונים ועמדה לקבל את תעודת ההסמכה. במקביל, עבדה במסעדת "הוטל מוטיפיורי" בתל אביב.

בטיול בברזיל גילתה את הפוצ'יוולי, כדור-עף חופים, ובשעות הפנאי אהבה לשחק עם חברים וליהנות מהשקיעות בחוף הים.

דורין הייתה צעירה מלאת אנרגיה ושמחת חיים, אהבה לרקוד, לשמוע מוזיקה ולעשות ספורט אתגרי. אישה טובת לב ומוקפת חברים, שהפיצה אור בכל מקום שאליו הגיעה וידעה להכיר תודה. בלטה כחברה טובה ונאמנה. כתבה חברתה עינבר: "מתישהו, אי שם בסביבות גיל 13, שינית את חיי מהקצה אל הקצה, עם האנרגיה המתפרצת והליבה הקסומה שלך, ופתאום ביום בהיר אחד קיבלתי כוח-על אדיר, ושמו דורין... את הקשר שלנו אי אפשר להסביר. אפשר רק לספוג. צמחנו בעודנו מחזיקות ידיים, וחוויות המפתח בי כולן צבועות דורין. היית מרגישה אותי עוד לפני שהייתי מצליחה לגבש מילים. את המפלט שלי ברגעים חשוכים, ושומרת סודותיי הכמוסים ביותר".

סיפר חברה דור: "דורין היא צבע שאין בפלטת צבעים. דורין היא בן אדם שלא קיימים דומים לה. היא קשוחה מבחוץ אבל מבפנים היא כולה רגש. יש לה הלב הכי ענק שהכרתי. היא לימדה אותי מה זה לאהוב בלי תנאים, כי אם מישהו היה נכנס לה ללב היא הייתה נותנת לו את כולו על מגש".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו סוף שבוע עבדה דורין כברמנית בפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים. כשהחלה מתקפת המחבלים התקשרה לאימה ואמרה שהיא בדרכה לרכב ומאז נותק עימה הקשר. היא הוגדרה נעדרת וכעבור מספר ימים קיבלה משפחתה את הבשורה הקשה. חברתה ליאור שהייתה איתה נרצחה וחברתה עדן נחטפה.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

דורין אטיאס נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 23. הובאה למנוחות בבית העלמין בסביון. הותירה אחריה הורים ואח.

ספדה לה חברתה עינבר: "יש חלל שלם בנשמה שלי ששמור רק לך... אני מבטיחה לשמור עלינו, לשמור על כל החלומות שלך, על כל התקוות הכי כמוסות שלא אומרים בקול... לראות את דמותך בכל צחוק, להרגיש אותך בכל רגע של קושי, ולבחור לקום, לבחור לחיות... החיים האלה תמיד יישארו יפים ביותר בזכותך. אני מבטיחה לזכור תמיד מהי תמציתך וכמה חשוב להנציח אותך דווקא בתנועה. דורינה שלי, לנצח אני אמשיך לדבר אלייך, לנצח אמשיך לצעוק לך כמה אני אוהבת אותך, סתם ככה ליתר ביטחון שתשמעי... אני אוהבת אותך אהבה קסומה כמו שלא אהבתי אדם בחיי".

ספד חברה דור: "דוריני, תודה על מי שהיית ומה שגרמת לי להרגיש. תודה שהיית שם בשבילי כשהייתי צריך. תודה שנתת לי להיות חלק מחייך. תודה שנתת לי להיות בין האנשים שזכו להכיר אותך. זה כאב שעוד לא הכרתי, כאב שלא נתפס. אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר. את חלק מהטובים ביותר. את תמיד תישארי חלק מהלב שלי".

משפחתה מתכננת לארגן טורניר כדור-עף חופים לזכרה.