אופק אטון ז''ל

קורות חיים

אופק, בנם של ניצה וחיים, נולד ביום ב' באב תשנ"ט (15.07.1999), אח צעיר לטל ולעדן.

היה ילד חייכן ושמח. בילדותו אימו, ניצה, כינתה אותו "אופקיקו", עם הזמן זה התקצר ל"קיקו" וכך נשאר.

אופק גדל והתחנך בחולון. למד בבית ספר הספר היסודי "שער האריות" ולאחר מכן עלה לחטיבת הביניים "זלמן ארן". בגיל 13 קיבל במתנה את פאף, הכלבה. באהבה ובמסירות טיפל בה והיא הפכה לחלק משמעותי בחייו.

מחטיבת הביניים המשיך לתיכון "קריית שרת" עם חבריו, וחרף הקשיים שאיתם התמודד, הצליח וסיים את הלימודים עם בגרות מלאה.

לאופק היה חשוב להיות עצמאי מבחינה כלכלית. מגיל 14 עבד בעבודות מזדמנות והפגין חריצות ואחריות שהרשימו את מנהליו. הוא החל לעבוד בפארק המים "ימית 2000" בחולון ולאחר זמן התקדם לתפקיד אחראי משמרת. לאחר מכן עבד בתחנת דלק בחולון וגם שם עשה חיל ו"הגדיל ראש". מנהליו סמכו עליו מאוד.

אופק היה קשור מאוד לשני אחיו הגדולים ולמשפחה המורחבת ותמיד הקדיש זמן לאחייניו האהובים. ליאו, אחיינו בן הארבע נהג לומר "אני את אופק הכי אוהב בחיים". "אופק היה הדוד המושלם", אמרו בני משפחתו, "הוא לא קנה אותו במתנות. הוא פשוט היה נוכח, הקפיץ אותו באוויר, שיחק איתו, לקח חופש מהעבודה כדי ללכת איתו לגן חיות או לסרט בסינמטק."

כשהתגייס לצבא שירת כלוחם בהנדסה קרבית באזור יהודה ושומרון. במהלך שירותו התפשט (מסוף 2019) וירוס הקורונה בעולם. חבר מהצבא סיפר שלמרות התקופה הלחוצה ולמרות ש"סגרו" הרבה שבתות יחד בבסיס, אופק תמיד הפגין שמחת חיים, "הוא הרים לכולם את האווירה ועשה לכל התצפיתניות 'צחוקות', ככה הוא קרא לזה."

כשהשתחרר מהשירות הצבאי, מנהלת תחנת הדלק מחולון, שעברה בינתיים לנהל את תחנת הדלק בקריית אונו, ביקשה שיצטרף אליה לצוות החדש שלה. אופק התחיל לעבוד בתחנת הדלק "פז" שבקריית אונו, כעבודה מועדפת, ושם התגלה כישרון הניהול שלו. כבר לאחר שבוע הפך לאחראי משמרת. משפחתו סיפרה ש"הפך את המקום למצליח בזכות היכולות הפיזיות, המנטליות והחברתיות שלו. כל לקוח שהגיע התאהב בו, חזר שוב ושוב וחיפש רק אותו כדי שייתן לו שירות." אופק התקדם בדרכו המקצועית והפך למנהל תחנת דלק בהרצליה. הוא היה איש עבודה מסור ונאמן, שיצר קשרים עם אנשים, תכנן לפרטים את כל הקשור לניהול התחנה ותמיד חשב קדימה לטווח הרחוק.

לאחר שנתיים ניסה לקבל זכיינות על תחנת דלק אחרת, אך זה לא צלח ואופק עבר לתחום המזון. הוא החל לנהל את סניף "פלאפל בריבוע" בגבעתיים. בחריצות רבה עבד שעות רבות כל יום וקיבל את פני הלקוחות בחיוך ובשירות מכל הלב. "הוא עבד כל יום במשך 12-9 שעות, וכשחזר הביתה ישר נכנס לחדר ויצר מוזיקה עד הערב", סיפרה אימו, ניצה. עמדת הדי ג'יי הייתה הפריט החשוב ביותר בחדר שלו. את הקירות חיפה ביריעות ספוג כדי לצמצם את הרעש של מוזיקת הטראנס שזרמה אצלו בעורקים.

אופק החל לעבוד כדיג'יי וחלם להצליח בגדול ולהיות דיג'יי מוכר בכל העולם. הוא יצר מוזיקת טראנס והספיק להוציא חמישה טראקים באולפן הפרטי שבחדר השינה שלו. השתתף במסיבות טראנס "מהקטנות ועד לגדולות ביותר, ולא פספס שום מסיבה", כתבה משפחתו.

הוא אהב להיראות טוב וקנה בגדים בסגנון ייחודי, בגדים עם נוכחות. אהב מאוד חופש וטבע, נהנה מטיולי ג'יפים בארץ וטס הרבה לחו"ל. במהלך 2023 טס לאמסטרדם, ובאוגוסט 2023 הגשים את חלומו וטס לפורטוגל ל-"Boom Festival", שם גר עם חבר בקרוון ובמשך שמונה ימים היה פשוט מאושר. היו לו תוכניות רבות לעתיד. הוא תכנן לחגוג באיטליה את יום הולדתה של תמר, בת זוגו, סגר עם חברים טיול סקי לחודש מרץ 2024 ותכנן לטוס בקיץ 2024 לבודפשט, הונגריה, כדי להשתתף בפסטיבל "אוזורה", המושך אליו, בין השאר, מוזיקאים מכל רחבי העולם.

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסע אופק עם תמר ועם חברים לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם הצטרפו ל-3,000 החוגגים, רקדו ונהנו.

למוחרת, בשבת, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה הבריחה ההמונית ממתחם הפסטיבל, אופק, תמר וחבריהם הצליחו להגיע למיגונית שבכניסה לקיבוץ עלומים. מחבלי חמאס הגיעו לשם אחריהם, ירו עליהם וזרקו רימונים לתוך המיגונית הקטנה שהכילה באותו זמן כ-50 אנשים. אופק ותמר נפגעו באורח קל מרסיסים והחליטו לצאת מהמיגונית ולהמשיך לברוח. הם רצו לכיוון קיבוץ עלומים ופרצו לבית אקראי על מנת לתפוס מחסה. משלא הצליחו להיכנס לממ"ד אופק הכניס את תמר לשירותים ופנה למטבח כדי להצטייד בסכין להגנה עצמית. כשיצא מהשירותים זוהה בטעות כמחבל ע"י כיתת הכוננות של הקיבוץ, נורה דרך החלון ונהרג. תמר יצאה מהשירותים וראתה אותו שוכב ללא הכרה, ואז גם היא נורתה בשוגג ונפגעה בבטן. במשך חמש שעות שכבה לידו והמתינה עד שכוחות הביטחון הגיעו למקום וחילצו אותה.

במשך שישה ימים ארוכים נחשב אופק לנעדר ולאחריהם נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנהרג.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.

אופק אטון נהרג בקיבוץ עלומים, לשם ברח מהתקפת מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים וארבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "גיבור של אימא, תמיד תהיה לי מלך העולם."

בן דודו ליאם כתב: "בן דוד יקר שלי, לא האמנתי שזה מה שיקרה לך, ילד שרק רצה לרקוד ולשמוח. אנחנו אוהבים ומתגעגעים אליך בלי סוף, אני מאמין שטוב לך למעלה. אתה מלאך שלנו ולא סתם עשיתי קעקוע שלך. אתה חשוב לי תמיד. אתה תישאר חשוב ואהוב על כולם. אנחנו אוהבים אותך kiko שלנו, תנוח על משכבך בשלום."

חבר כתב: "אופק, אח יקר, יהי זכרך ברוך. תמשיך לחייך וליהנות גם למעלה, לתקלט ולשמוח כמו ששימחת. אוהבים ומחזקים את המשפחה."

חבר נוסף כתב: "קיקו שלנו, אין אנשים טובים כמוך. לכל מקום שהיית מגיע תמיד היית בא עם אנרגיות טובות וחיוך כובש. בחור עם לב זהב, פשוט טהור. אני מודה לאלוקים שזכיתי להכיר אותך, זו זכות ענקית. תשמור עלינו."

חברו דניאל כתב: "החבר עם הלב הכי זהב שהכרתי. כל יום שעובר אני רק מתגעגע אליו יותר .. גבר על, אחד למיליון, שמח על אחת התקופות היפות בחיי שהכרתי אותך, צחקנו ובילינו המון ביחד, לנצח אחי אזכור אותך."