אביאל אורן ז''ל

קורות חיים

אביאל, בנם של אסתר ושלמה אורן, נולד בי' באלול תשנ"ד (17.08.1994) בירושלים. אחד מתוך שלישיית בנים, אח לדניאל ואריאל - ולאחותם הצעירה תפארת.

גדל והתחנך בירושלים. למד בבית ספר יסודי ממ"ד גילה, בתיכון "אורט תורה" וב"אורט ספניאן טכנולוגי". ילד יפה תואר, טוב לב ומלא שמחת חיים. חבריו מספרים על נער כריזמטי עם חיוך שובה לב שהיה תמיד מוקף בחברים.

בן מסור להוריו ואח תומך ואוהב לאחיו ולאחותו. אימו, אסתר תיארה אותו כנער מלא אור, תמיד מחייך מאד סלחני. עניו ומקשיב. מאד לא גאוותן. גם כשכעס היה נרגע אחרי כמה דקות ומתנצל בכל ליבו. אחת המטפלות במעון של אמונה סיפרה על ילד שתמיד שמר על כללי זהירות ותמיד ביקש לעזור.

כמי שמשפחה הייתה עבורו ערך עליון, כיבד את הוריו ודאג להם. כאח תאום לדניאל ואריאל, היה קשור מאוד אליהם והם כינו אותו בחיבה "אבולי". סיפר דניאל: "מאז ומעולם היינו 'השלישייה', מגיל אפס - בבכי, בצחוק, בשמחות, בהכול. זכינו אני ואריאל שתלווה אותנו לחופות שלנו, זכיתי שהיית בבריתות של האחיינים שלך, אותם כל כך אהבת. תמיד היית שם לעזור ולתמוך". אריאל אחיו הוסיף: "אתה היית איש הסוד שלי, איש חסד, גבר שבגברים!"

משהיה לדוד הרבה לשחק ולבלות עם אחייניו.

הכול הכירוהו כאדם רחב לב, מלא נתינה, שנכון תמיד לעזור. כתבה אילנית: "היו לנו שיחות נפש, כמה בן אדם טוב ויקר אתה, יש לך לב ענק, חמלה וחסד". חבר טוב ונאמן, מוקף בחברים שאסף בכל תחנות חייו. כתב אריאל אחיו: "זכיתי באח שכולו לב, שמספיק לבן אדם לשבת איתך רק לכמה דקות, וזה מרגיש לו שאתה חבר שלו מינימום חמש-עשרה שנה. כזה היית, בחור כזה שמחבר בין אנשים, בין חברים".

אדם רגיש, אופטימי ומלא שמחת חיים שהפיץ אור ושמחה על כל סובביו.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

אביאל נסע באותו סוף שבוע עם חברו דניאל אוחנה, בת זוגו אורטל בובטס וחברים נוספים לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדו ושמחו.

עם תחילת מתקפת המחבלים הם ניסו להימלט ברכב, אך מחבלים שהגיעו למקום ירו לכל עבר ופצעו את אביאל ברגליו. הם הסתתרו מתחת לרכב וחברו ניסה להזעיק עזרה אך ללא הועיל. חלק מחבריו הצליחו לברוח, אך אביאל היה פצוע קשה ולא היה מסוגל לרוץ. כעבור זמן, מצבו הידרדר עד שנפטר מפצעיו. דניאל ואורטל נורו גם הם למוות.

אביאל הוגדר נעדר במשך מספר ימים, עד שמשפחתו קיבלה את הבשורה הקשה.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

אביאל אורן נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 29. הובא למנוחות בבית העלמין גבעת שאול בירושלים. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "זכרך בלבנו לעד".

אחיו דניאל כתב, במלאת חצי שנה למות אביאל: "חצי שנה מהשבת האחרונה שלנו יחד כמשפחה שמחה ונורמטיבית, חצי שנה של געגוע לוויכוחים ולצחוקים בשולחן שבת וחג, חצי שנה שאני קם כל בוקר ומסתכל בתמונות שלך ומרביץ לעצמי כדי להתעורר מהסיוט הזה ומתפלל שאולי עוד מעט תעיר אותי, חצי שנה שהלב של אימא ואבא שבור לרסיסים, חצי שנה של שאלות ללא תשובות, חצי שנה ללא הצלע השלישית שלי, חצי שנה ללא החבר ואח הכי קרוב שלי, חצי שנה שאני מתגעגע לשיחות נפש איתך, חצי שנה ללא השיגעונות שלך, חצי שנה ללא אהבת החיים והשמחה שלך, חצי שנה בלעדיך, 'אבולי' אחי היקר והאוהב".

עדן, בת דודתו, כתבה: "קשה לי למצוא את המילים להסביר מי היית בשבילי, כי היית הרבה מעבר למשפחה, היית המגן שלי, השומר ראש שלי והאח הגדול שלא היה לי. אני רוצה להגיד לך רק תודה. תודה ששמרת עליי. תודה שהיית כאן בשבילי להכול... תודה שזכיתי להיות חלק מהחיים שלך. תודה שזכיתי בכל פעם מחדש ללמוד מה זה לב טוב ומה זה לתת בלי לבקש אף פעם תמורה".