עודד אברג'ל ז''ל

קורות חיים

עודד, בנם של יסכה ואשר, נולד ביום ט"ז באב תשנ"ו (01.08.1996). אח צעיר לאיתמר, נגב, נעמה וניתאי.

עודד גדל ביישוב הקהילתי-דתי מרכז שפירא שבשפלה. היה ילד מקסים וחייכן. למד בגני הילדים ביישוב והתחנך בביה"ס היסודי "שפיר" עד לסיום כיתה ח'. לאחר מכן עבר לתיכון הדתי "מקיף ב'" באשקלון. עודד היה נער חכם וחברותי שהשתלב היטב בכל מקום. היה חניך ובהמשך מדריך בתנועת "בני עקיבא".

במהלך חייו למד וגדל בין השאר יחד עם ארבעת חברי ילדותו ובני גילו שליוו אותו לאורך כל חייו, אבידן תורג'מן, אביאל רחמים, עידו בן זינו, ובן דודתו האהוב אלדד, שאיתו הייתה לו מערכת יחסי חברות/משפחה מדהימה של אכפתיות, אמפטיה ואהבה. הוא נהג לבלות איתם שעות רבות והיה מאושר בחברתם.

בנערותו התנדב למתמי"ד (מתנדב במדים) ואף גידל שער שאותו תרם לארגון "זיכרון מנחם" עבור ילדים אונקולוגיים.

עם גיוסו לצבא הוצב בחטיבת "גולני", שירת בתפקיד קרבי והיה לוחם למופת, מלא אמביציה. לאחר מכן עבר קורס פיקודי והוצב כמפקד בגדוד 12. היה מפקד אהוב ומוערך שידע להתנהל עם פקודיו. חייליו העריצו אותו וראו בו חבר קרוב.

לאחר שהשתחרר יצא לטיול הגדול בדרום אפריקה עם חבר מהצבא ולא ויתר על טיול נוסף, עם חברי ילדותו מהיישוב, לדרום אמריקה. עודד אהב לטייל במרחבי הטבע באזור שפיר, בארץ ובעולם כולו, הוא טרף את החיים בטיוליו לדרום אפריקה, דרום אמריקה (פעמיים), הודו, אירופה, ומכל מסע כזה חזר עם צבר של חברים שאיתם הקפיד לשמור על קשר לאורך השנים.

כשחזר מטיוליו נרשם ללימודים והוסמך כמנהל עבודה בבניין. בתחילה עבד כמנהל עבודה ומנהל פרויקטים בבניין. לאחר תקופה שעבד כשכיר, החל לעבוד במקביל גם כקבלן שיפוצים עצמאי ותכנן תוכניות רבות להתרחב ולהתמקצע.

תחום הבנייה התאים לו מאוד, אמרו הוריו. "כל מה שהוא רצה הוא השיג והכול בדרכי נועם". עודד היה חרוץ ומוכשר, בעל לב וידי זהב. הוא ניצל את יכולותיו וכישוריו וסייע לזולת - לחברים, למשפחה או לאנשים שנזקקו לעצה או סיוע בכל תחום ובמיוחד בתחום הבנייה. "כולם ידעו שעודד הוא הכתובת לכל דבר. הנתינה שלו הייתה דרך חיים", אמרה אמו, יסכה.

ב-2021 עברה משפחתו להתגורר בבית חדש במושב שפיר, הסמוך למרכז שפירא. עודד היה אחראי על בניית הבית ודאג שתהיה בריכה בחצר שתשמש מקום מפגש לו ולחבריו. בכל יום שישי נהגו החברים להגיע אליו לאכול יחד שניצלים בפיתה - המאכל שאהב כל כך. בזמנו הפנוי נהג לרכב על סוסים. הייתה לו חיבה גם לנהיגה ולאופנועים בפרט. בנוסף אהב לבלות עם אחייניו, והם, מצידם, העריצו אותו ואהבו אותו מאוד.

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסע עודד עם ארבעת חבריו הטובים לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. לב הזהב וידי הזהב הם שהביאו אותו לשם, עודד התנדב לסייע לחברים לבנות את הבמה ולהרכיב את התפאורה שלה באירוע הנובה. בהגיעו הוא מייד ניגש למלאכה. לאחר שסיים, בילה בפסטיבל והלך לישון אצל אבידן חברו באשקלון. למחרת, בשעה חמש בבוקר יצא שוב לכיוון הפסטיבל והצטרף, לקראת הזריחה, ל-3,000 החוגגים.

בשעה שש וחצי בבוקר שבת 7 באוקטובר 2023 פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחל מטח הטילים הראשון הציעה אחת החברות לעודד ולאבידן לעלות לרכבה ולברוח משם. השניים סירבו כי לא רצו לעזוב את שאר החברים. הם הסתתרו מתחת הבמה הקטנה ופתחו חמ״ל קטן לאיתור וסיוע לחבריהם. עודד יצר קשר עם שני אחיו - איתמר וניתאי, אמר להם ש"הכול תקין ובשליטה" והבטיח להם שבהזדמנות הראשונה הוא יצא משם ויברח אל מחוץ למתחם. במהלך אותן דקות יצר קשר עם שאר החברים. כשהתקשר דובי וביקש לקיים שיחת ועידה עם משטרת ישראל, ויתר עודד וביקש לדאוג לאלדד בן דודתו כי קיבל מידע שהוא במצוקה. עודד שוחח בנייד עם אביאל, התוודע למצבו וביקש משוטר שהיה בסביבה לסייע; "הם חברים שלי תעזור להם בבקשה" צעק לתוך הנייד. כמו כן, סייע ללידור שתיאר את עודד ואבידן: "לשני המלאכים האלה חלק ענק בזה שאני חי... היו עסוקים בלעזור לכוון אנשים במקום לחשוב על להציל את עצמם" כתב לידור. כמו הדאגה לחברתו נועה וחברים נוספים שהיו עמה ברכב והחליטו לברוח, הדריך אותם בנוגע לכיוון הנסיעה, חיזק ועודד אותם ואף סיכן עצמו בזה שהתקשר אליהם (בזה שיכלו לשמוע אותו) ובשלב מסוים אף דרש מהם לעזוב את הרכב ולברוח ברגל לכיוון מזרח (פטיש) ולא לכיוון בארי. בתושייה ובאומץ הצליח עודד להציל חיים רבים, עד שמחבלים הגיעו למקום המסתור שלהם וירו בכולם למוות.

אף במותו הציל חיים, מתחת לבמה הקטנה שכבה לצידו מאי חייט, צעירה שנמלטה מהמחבלים באורח נס, צעירה שלא הכיר, מאי מעידה שפניו היו שלוות וחיוך קטן נסוך על פניו, ושאבה ממראהו כוחות, וכשראתה שהמחבלים מבצעים וידוי הריגה, ביקשה סליחה מעודד ומרחה עצמה בדמו, שכבה בדיוק כמוהו ועשתה עצמה מתה, וכך ניצלו חייה, ועל זה נאמר במקורותינו "בדמייך חיי", מצאה חיים בדמו של עודד.

במשך שבוע נחשב לנעדר ורק ביום שישי סמוך להדלקת נרות שבת נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח. בעצם, סיפרו בני המשפחה, ההודעה שהגיעה הייתה לאחר שכבר נקברו ארבעת חבריו הטובים ובהם בן דודתו האהוב, אלדד. אבל גדול נפל על המשפחה והיישוב.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה.

עודד אברג'ל נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ושבע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ משואות יצחק. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "איך ננוחם על ילד של אור, בן אהוב, גאוות סבים, אח עוזר ותומך, דוד נערץ, חבר נאמן, ידיד נפש של כולם. לב ענקים היה ליבך. זריז, חרוץ ובעל תושייה. לעולם נזכור את חסד נעוריך, את חיוכך ואת צחוקיך.

נולדת לחַיי ילדי/ היית כעטרת ראשי/ עיני מלאך, כנפיים לצידך/ אתה איתי, אך - מעלה מקומך/ ואנחנו קמנו ונתעודד."

אביו, אשר, ספד: "עודדי איש החסד היה כולו לב אחד גדול." אשר סיפר על תכונה מרכזית שאפיינה את החמישה – חברות אמיתית. הם היו גברים צעירים שהיו מוכנים לעשות הכול האחד למען האחר, ללא תנאי, גם בשעות ובדקות האחרונות לחייהם. "עלינו לקחת דוגמה ולאמץ דרך חיים זו כצוואתם של בנינו היקרים שנרצחו באכזריות ללא עוול בכפם."

אימו, יסכה, אמרה בדברי ההספד: "עודד היה איש של אנשים ואוהב אדם באשר הוא, כאשר מידת הנתינה הייתה בולטת מאוד אצלו. הייתה לו נפש עדינה בגוף של גבר שבגברים... אני מתנחמת בכך שנהרגת על קידוש ה'. היית חלק מתוכנית אלוקית שנסתרת כרגע מעינינו באירוע מזוויע שלא נתפס, אבל גרם לכל-כך הרבה חסד, גבורה ואחדות בעם ישראל."

אחותו, נעמה, כתבה: "עודד אחי הקטן, שהיה בעצם הכי גדול בבית. עודד היה ילד של אור, כריזמה בשפע, אח וחבר אמת. אהב את החיים והכי את האחיינים... אנחנו יודעים שהוא כיוון את חבריו בכדי להינצל מהתופת. אפילו במותו עזר לבחורה שלא הכיר להינצל. עודד מת כגיבור! אח אהוב, נתגעגע אליך מאוד. במותך ציווית לנו חיים, בשבילך ננצח!"

משפחתו החליטה לייחד מספר ימי שישי בצוהריים עבור חבריו ומוקירי זכרו למפגש "השניצל של עודד". למפגשים הללו הגיעו עשרות מחבריו, מכל רחבי הארץ.

משפחתו קיימה שיעור שבועי ללימוד הספר מסילת ישרים, לתיקון עולם, והקימה קרן הלוואות לעסקים קטנים ולחיילי מילואים בשיתוף מט"ע והסוכנות היהודית "קרן עודד".

החברים הקימו את "גבעת החמישה", סמוך ליישוב, מקום שנחנך ערב יום הזיכרון הראשון.

בנובמבר 2023 החל פרויקט מיוחד הנקרא "שבעה באוקטובר - זיכרון במרחב הציבורי", ובו הופצו בכל רחבי הארץ שלטי חוצות, סטיקרים ומדבקות עם שמותיהם ותמונותיהם של הנרצחים. גם תמונתו של עודד הופיעה על סטיקרים עם הכיתוב "מלך העולם".

"אין דבר שהוא סתם, כל החיים האלה, הכול בול" במשפט זה שנאמר ערב ראש השנה שטרם הירצחו ביטא עודד את תפיסת עולמו ששום דבר אינו מקרי - הכול מהשמיים. בנוסף הונצחה תמונה משותפת של עודד ושל חבריו תחת הכותרת "בחייהם ובמותם לא נפרדו", וכן סטיקר שלו ושל אבידן עם הכיתוב: "שום דבר לא יכול לעמעם את האור הזורח מבפנים."