רן שפר ז''ל

קורות חיים

רן (צ'פלה), בנם של מרים וחיים שפר, נולד בי"א באדר תשל"ה, (22.02.1975) בנווה מונוסון. אח צעיר ללילך.

בשנותיו הראשונות גדל בנווה מונוסון. היה ילד חייכן ושובב – פעם נפצע בראשו ונזקק לניתוחים לאחר ששיחק וקפץ ממיטת הקומתיים בביתו, מהפציעה נשארה לו צלקת גדולה בראש.

כשהיה בן ארבע, אביו חיים נהרג בתאונת דרכים. רן כמעט שלא זכר את אביו אך כולם אמרו שהוא דומה לו באופן דיבורו והליכתו. לאחר מות האב עברה המשפחה לקיבוץ בארי. בתחילה התקשה להסתגל ללינה המשותפת בקיבוץ, אך בסופו של דבר הקיבוץ היה לו לבית, והקבוצה שבה גדל והתחנך - למשפחה. כשעלה לתיכון למד בבית ספר מתקדם ברמת אביב, לשם נסע באוטובוס מדי יום עד לסיום לימודיו בכיתה י"ב.

בהיותו בן 18 נפטרה אימו. הוא נשאר קשור מאוד לאחותו לילך, שהייתה כסלע איתן עבורו.

כיוון שהיה יתום משני הוריו, לא נדרש לעשות צבא, אך הוא בחר להתנדב ושירת במשטרה הצבאית בתפקיד כלאי.

עם סיום שירותו יצא לטייל בעולם. תחילה במזרח הרחוק, בהודו ובתאילנד, ובהמשך באוסטרליה, בניו זילנד ובאפריקה. הוא נסע וחזר במשך שנים וחיפש את מקומו בעולם. כתב חברו אוריאל: "יום אחד התיישב לידי מול הנוף, בקצה איזה הר, צ'פע/שפר/רן שפר/ ראסטמן. אז מה עושים מחר? הוא שואל. ואני לא מבין, אתה ואני? בטוח ?אני מסתכל ורואה עיניים גדולות עם כנות של ילד טוב. נתחיל בצ'אי, אני אומר. ועבר יום /יומיים/שבוע /שבועיים/חודש /חודשיים ואנחנו עדיין מטיילים יחד. לא יודע איך הצלחת לפתוח את השער שלי ולהיכנס ככה פנימה, בלי להתבלבל, בשיחות ארוכות בלילות לבנים שנינו מפליגים למסעות תודעה משותפים".

כשהיה בן 35 חזר לארץ וגר במשך חצי שנה ב"אשרם במדבר", מרכז רוחני ובית הארחה בערבה שבו הפעילה קהילת המקום סדנאות מדיטציה, יוגה ועוד.

את גלית פגש ב-2010 בפסטיבל של "אשרם במדבר". כמה חודשים לאחר מכן, נישאו והקימו את ביתם בקיבוץ בארי. נולדו להם שלוש בנות, אמלי, זואי ונאיה. רן אהב את הבנות בכל ליבו והן אהבו אותו מאוד. היה אבא מסור ומעורב בחיי בנותיו ודאג לכל מחסורן. הוא בילה איתן בטיולים, בבריכה ובבאולינג, שיחק איתן במשחקי קופסה ובדגדוגים.

לאחר שחזר לקיבוץ, יצא ללמוד והפך לטכנאי קירור ומיזוג. הוא עבד במקצוע זה במשך שנים והיה מנותני השירות המצטיינים בקיבוץ. תמיד בחיוך, תמיד נכון לעזור. כמה שנים לאחר מכן, התחיל לעבוד בחינוך, בבית הילדים ובחינוך היסודי בקיבוץ.

בשנת 2022 נפרד מרעייתו. הוא המשיך לגור בקיבוץ ולעבוד בו.

רן נהג לתרגל מדיטציה. בהודו גם גילה והתאהב במוזיקת טראנס ובמסיבות טראנס, והמסיבות הפכו לתחביב המרכזי שלו. גדי חברו סיפר: "שעת חצות מאוחרת. חושך, כוכבים, אורות צבעוניים מרצדים. קולות של צחוק ושמחה. מוזיקה דופקת מעל ואבק בכל מקום. ואז, מעל כל זה מפלחת את האוויר קריאת אושר אדירה מלווה בשריקה חדה... זה צ'פלה שלנו, האיש והאגדה. חיוך ע-נ-ק מרוח על פניו המזוקנות. עיניו מלאות אור ואהבת חינם. הוא רוצה לחבק את כל העולם. כוח החיים זורם ממנו לכולם והוא ברגע זה המאושר באדם".

סיפרה חברתו מיכל: "רן היה בחור צעיר עם רסטות מהממות, עיניים נוצצות מאושר ומאנרגיית חיים טהורה, לב רחב וחם וטוב , כולו טוב. בעצם הכרנו במרחב של שמחה וריקודים, ככה הוא זכור לי, מקפץ לו בקלילות עם חיוך רחב ועיניים בורקות".

רן היה נפש חופשיה שנכנסה לליבם של אנשים. רגש הוא מה שהוביל אותו. תמיד מחייך, תמיד בטוב, תמיד אופטימי. היה דמות דומיננטית אך צנועה עם לב ענק, חיוך ממיס, עיניים טובות, חוש הומור ותמיד נכון לעזור.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתח בשעה שש וחצי בבוקר ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים ועובדים זרים מהקיבוצים, החריבו בתים רבים ביישובים ולמעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

יום קודם לכן נסע רן למסיבת הטבע "נובה" ליד קיבוץ רעים, ויחד עם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקד ונראה מחייך ושמח. שעות ספורות לאחר מכן נורה למוות.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

רן שפר נרצח על ידי מחבלים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2323), והוא בן 48. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רביבים, באוגוסט 2024 הועבר למנוחות בקיבוצו בארי. הותיר אחריו שלוש בנות ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "היה אדם ואבא אוהב ואהוב".

ספדה לו אחותו לילך: "אתה כבר לא תקרא לי 'אוחתי', כבר לא תשרוק לי מרחוק, לא תבקש עזרה בעניינים טכנולוגיים, וכבר לא נצא לחופשה משפחתית... אוהבת ומתגעגעת עד אין קץ".

כתבו יעלה, בת דוד שלו: "כל אדם הוא יחיד ומיוחד, אבל יסכימו איתי פה כולם שאתה מיוחד באופן באמת מיוחד. שהייחודיות שבך היא משהו שאי אפשר לפספס כבר במבט ראשון ובטח כשמכירים אותך. עם הרסטות והלב הענק והנתינה האינסופית והחיוך הכנה שמכווץ את עיני הטוב והאור והשמחה שלך, שרק בחריצים בצדדים אפשר להבחין גם בעצב שהחיים ובעיקר המתים חרצו בך".

סיפר חברו שלומי: "רן הוא אחד האנשים היותר טובים וערכיים שהכרתי בחיי, ממש מלח הארץ. נשבר הלב לשמוע על מה שקרה לו אבל ברור לי שמבחינתו 'אם ללכת אז במסיבה'".

כתב חברו גיל: "תמיד היית מלאך במשרה חלקית גם כשהתהלכת בינינו על פני כדור הארץ. אבל עכשיו אתה מלאך במשרה מלאה".

משפחתו וחבריו הקימו אתר אינטרנט לזכרו, ובו מספרים עליו חבריו הרבים לצד שפע תמונות מתחנות חייו השונות: remembering-chepale.com.