זיו שופן ז''ל

קורות חיים

זיו, בנם של ניקול ואלי, נולד ביום י"ט בתשרי תשכ"ח (23.10.1967) בבאר שבע.

היה הבן הבכור להורים שעלו מתוניס. כשהיה בן שנה נולדה אחותו דגנית ואחרי חמש שנים נולדה אחותו הצעירה, שני.

זיו היה ילד יפה תואר, אנשים אמרו עליו שהוא דומה לשלמה ארצי. צעיר שמח מאוד, חייכן, מאיר ותמיד מוקף בחברים.

שני אחותו סיפרה שכאח בכור תמיד דאג לה ולדגנית. הוא ידע להתנהג ברוגע, בבגרות ובשיקול דעת כמו "מנהל קטן". יום אחד, כאשר ילד הציק לאחת מהן – הוא ניגש אליו, לא איים, לא צעק, לא ניסה להבריח אותו, אלא פשוט ציטט לו שורה משיר: "אני ואתה נשנה את העולם".

זיו ואחותו דגנית למדו בבית הספר היסודי "יעלים" שבבאר שבע. בסמוך לבית הספר עמד בית תנועת "עליית הנוער". יום אחד החליטו שניהם להיכנס לשם במקום ללכת לבית הספר. הם הרגישו חיבור מיוחד לתנועה הקיבוצית, אולי בגלל אבא אלי, שעלה לבד לישראל בגיל שמונה והצליח להשתלב בקיבוץ גבעת השלושה.

בבית "עליית הנוער" עברו זיו ואחותו מבחני קבלה לקיבוצים, ללא ידיעת הוריהם, ולאחר זמן מה ההורים המופתעים קיבלו מכתב רשמי שזיו התקבל לקיבוץ בארי, ודגנית התקבלה לקיבוץ אפיקים.

כשהיה בכיתה י' עבר לגור בקיבוץ בארי והצטרף לכיתת "עירית" - הכיתה הראשונה שכללה ילדי חוץ. כבר מהרגע הראשון התערה בכיתה ובקיבוץ ונוכחותו הורגשה בכל מקום. סימני ההיכר שלו היו התלתלים הצפופים, החיוך הטוב והעיניים הירוקות.

באותו זמן הכיר את אמילי, מתנדבת מאנגליה, שהפכה בהמשך לבת זוגו ולאהבת חייו. לימים היא אמרה: "שינית את חיי, בדרך שלך."

כשסיים את לימודיו התיכוניים התגייס לצבא ושירת כלוחם בגדוד 890 של הצנחנים. זיו היה לגאוות הגדוד. כינויים רבים נקשרו בשמו, ובדיחות פרטיות נוצרו סביבו, וגם מעשיות, שאיש לא יודע אם היו או לא היו. אחד הסיפורים היה שהוא "מדד זמנים" ללוחמים, מבלי שהיה לו בכלל שעון. סיפור אחר שסופר היה על החיילים ששיחקו שש-בש, ולא הייתה להם קובייה ולכן הפכו את זיו לכזאת – הכריחו אותו להסתובב על צירו ולקרוא מספרים. מאוחר יותר, במילואים, כינו אותו "מוצרט" - זה שמנצח על הווי הלוחמים, על האחדות ועל המורל בפלוגה.

לאחר השחרור נסע לטייל במשך שנה וחצי במזרח. הוא אהב מאוד לטייל לבד, אך גם נהנה ליצור קשרים עם מטיילים ממדינות שונות, התעניין בשפתם ובחייהם בארץ מוצאם. ביפן, למשל, הכיר משפחה ויצר איתה קשר מיוחד. כמה שנים מאוחר יותר אותה משפחה הגיעה לבקר אותו בבארי.

כשחזר מהטיול למד הנדסת קירור ועבד כמנהל ענף הקירור בקיבוץ ובחברת "כיוונים" שבבאר שבע. הוא היה אחראי על התקנת המזגנים בבתי החברים הוותיקים, והם מצידם אהבו והעריכו אותו מאוד.

זיו אהב מאוד את החיים בבארי והרגיש שייכות וקשר עז למקום. היו לו שני הרגלים קבועים: בכל יום שישי אחה"צ היה מגיע לטורניר הכדורגל של הצעירים, ובלילה היה מבלה בפאב של הקיבוץ. בשאר הזמן הפנוי היה כותב שירה.

זיו לא הקים משפחה משלו והקהילה הייתה משפחתו. היה לו קשר קרוב עם אחייניו, שהגיעו אליו מדי פעם לסוף שבוע של כיף בקיבוץ. לעיתים לקח אותם לטיולים, לשייט או לביקור בנמל יפו. הם נהנו מארוחות צוהריים בעיר או מביקור במאהל בדואי אצל חברים של זיו. הוא הרגיש גאה כאשר אחיינו האהוב, בן, הגיע לגיל מצוות. כאוהד קבוצת "הפועל באר שבע", דאג זיו לצלם את השחקנים מברכים את בן בסרטון שהוקרן בחגיגת בר המצווה ואחר כך, כשכולו נרגש, עלה עם האחיין לתורה.

זיו התעניין בשורשים ובהיסטוריה של משפחתו המורחבת, במהלך השנים הוא חקר, בדק ואסף עוד ועוד מידע על השושלת של משפחת שופן.

בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל ורצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

זיו שהה בתל אביב באותו בוקר. עם הישמע האזעקות ולאחר שהבין שחברי קיבוצו בסכנה, מיהר לחזור הביתה. ארבעה מחסומים עצרו אותו בדרך. בכולם המליצו לו אנשי הביטחון להסתובב ולחזור מיד לתל אביב. ארבע פעמים הוא סרב והמשיך בנסיעה.

מעט לפני הקיבוץ הוא הצטרף לג'יפ של שוטרי יחידת מתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה). הרכב ואיתו רכב נוסף, בשניהם תשעה שוטרים ואיתם זיו שהכיר את שבילי הקיבוץ, נכנסו לבארי והחלו להילחם במחבלים הרבים שתקפו את בתי החברים. אחרי שחיסלו כמה מחבלים נורה על הג'יפ טיל RPG שהבעיר אותו, בהמשך נורה טיל גם על הג'יפ השני, והם נאלצו לעצור ולהמשיך את הלחימה מול כחמישים מחבלים שהקיפו את כלי הרכב. במהלך הלחימה ועד שהגיעה תגבורת הצליחו זיו והשוטרים לפגוע בעשרות מחבלים.

זיו ושמונה מהשוטרים נהרגו במהלך הקרב. רק לאחר עשרה ימים של אי-ודאות נמסרה ההודעה הקשה למשפחתו.

מעל ל-90 חברי קיבוץ בארי נרצחו באותו יום ויותר מ-20 נחטפו לעזה.

זיו שופן נרצח על ידי מחבלים בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן חמישים ושש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין החדש בבאר שבע, בהמשך הועבר למנוחת עולמים בקיבוצו בארי. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

חברי הקיבוץ כתבו: "זיו שופן מת בקרב על הקיבוץ שהיה כל עולמו, שבועיים לפני יום הולדתו ה-56. ארבעה עשורים אחרי שהגיע אל המשק נמצא על הרצפה בביתו, בין התרמילים של כדורי הרובים, הספר '1000 מקומות מופלאים לראות לפני שנמות'. יהי זכרו הטוב ברוך."

זיו היה אהוב מאוד ואיש מקצוע מוכר ומוערך באזור באר שבע. חברים רבים ספדו לו. כתבו חבריו בחברת "כיוונים": "זיו האיש שלנו, שעזר לכולנו, בשמחה ובמאור פנים. האיש עם החיוך המיוחד, איננו עוד. איך אפשר להאמין שיותר לא תיכנס אלינו בצעדיך הקופצניים, לתקן את מה שצריך, לעזור למי שצריך, שואל לשלומנו, לא מרפה עד שהכול מסתדר?"