קורות חיים
טל, בנם של חנה ויצחק סיטון, נולד בהוד השרון ביום כ"ח בניסן תשל"ד (20.04.1974). ילד שני במשפחה, אח של ליאור, נועה ורן.
הוא גדל בהוד השרון ולמד שם בבית הספר היסודי "רעות" ובתיכון של כפר הנוער "מוסינזון". היה פעיל כשחקן משמעותי בקבוצת "מכבי" הוד השרון בכדורסל, וגם אהב לשחק בכדורגל ובפינג פונג בשכונה.
לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא. אחרי שעבר קורס קצינים שירת ביחידת הקישור ללבנון (יק"ל) בדרגת סגן בגזרת מטולה, ואחרי הסכמי אוסלו שירת ביחידת התיאום מול המשטרה הפלסטינאית.
אחרי שחרורו מהצבא למד מדעי המחשב לתואר ראשון במכללה למנהל בראשון לציון, ועבד בתפקידי פיתוח ובתפקידים ניהוליים במגוון סטארט-אפים וחברות הייטק.
בשנת 2009 התחתן עם ענבל ויחד הם הביאו לעולם את בנותיהם זואי וגאיה. האבהות הייתה משמעותית במיוחד עבורו והוא היה אב אוהב ומסור לבנותיו.
טל, שכונה גם טל-טול, היה גבר מרשים – מבריק, אסרטיבי ושופע ביטחון עצמי, כריזמה ושמחת חיים. יזם בנשמה עם דמיון מפותח וראש מיוחד. הוא בלט כאיש שיחה מרתק שניחן בכושר שכנוע יוצא דופן מלווה בחיוך ובקריצה. אדם שנאמן לדרכו ובעל השפעה רבה על סובביו, במיוחד על בני משפחתו ועל חבריו הרבים.
סיפר חברו עומרי: "את 'סיטון' (אף פעם לא טל), הכרתי בכיתה ז'. די מהר התגבשה לה אז בחטיבת 'הראשונים' חבורה חדשה ונוצרו חברויות לחיים. בשנים הבאות – בחטיבה ובתיכון - נבלה אלפי שעות ביחד. בבית ספר, באימוני אתלטיקה אינסופיים, בתחרויות, בהצלחות ובאכזבות, בכדורגל בשכונה, ביציאות ובילויים, בלימודים לבגרויות, לבד ובחבורות, יחד ועם חברות, ברגעים קשים אבל בעיקר מאושרים...
מאז ועד היום טל היה בולט. חזק, אסרטיבי, משופע בביטחון עצמי ושופע כריזמה, מלא ב'פאסון'. איש מבריק עם ראש מיוחד, מלא שמחת חיים וחברים. אהבתי אותו והערכתי אותו והיה בינינו קשר בסיסי עמוק...
ברבות הימים, הפך להיות תוכניתן מבריק ואיש של חלומות טכנולוגיים קריאטיביים. יצא לנו לעבוד ביחד וטל עבד איתי בפרויקטים הכי מורכבים. אם נדרש היה תוכניתן מבריק שיודע לשלב חשיבה מחוץ לקופסה, אלמנטים קריאטיביים וגרפיים וקוד יוצא דופן, טל היה האיש שלנו.
השילוב של החשיבה הלא שגרתית והנאיבית לעיתים עם המוח המבריק - היו הקו המקשר בין כל מה שהוביל ועשה".
טל היה איש של חופש שנמשך למקומות רחוקים, הִרבה לטייל בעולם ונהנה לחוש ולספוג את התרבויות המקומיות שבהן פגש בדרכו. את התרשמויותיו הוא הטמיע כאומן, בעיקר בציורים שהיטיב לצייר - כישרון שירש מאימו חנה.
כבן אוהב ומסור להוריו, הוא התגייס לתמוך בהם ולטפל בהם בכל עת שהזדקקו לו, ותמיד נהנה לבלות איתם ועם המשפחה המורחבת.
וכך, ביום שישי ערב שמחת תורה תשפ"ד, 2023, טל התארח עם הוריו לסוף השבוע אצל פסי כהן דודתו, אחות אימו, בקיבוץ בארי. לאחר שסעדו ביחד איתה ועם ילדיה את ארוחת החג הם רקדו ושרו יחד בחדר האוכל של פסי, שמחו ונהנו מהאחווה המשפחתית.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
לקיבוץ בארי פלשו יותר ממאה מחבלים, רצחו כמאה תושבים ואורחים, התעללו וחטפו עשרות אנשים לשטח רצועת עזה.
עם הישמע האזעקות, נכנסו בני המשפחה לממ״ד. על פי עדויות, יצחק, אביו של טל, ניסה לחסום איתו בגופו את המחבלים שפרצו אל הבית, אך נורה ונהרג במקום. טל נפצע בירך ונותר פצוע ומדמם בשעה שהמחבלים קיבצו אל הבית מבוגרים וילדים מבתים שכנים. שעות רבות התנהלה לחימה בין כוח גדול של מחבלים וכוחות צבא וימ״מ (יחידה משטרתית מיוחדת) עד שבערב חוסלו המחבלים. מתוך 14 בני ערובה, רק שתי נשים נותרו בחיים. פסי ושלושת בני משפחת סיטון נרצחו.
טל סיטון נרצח על ידי מחבלים בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן ארבעים ותשע בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין נווה הדר בהוד השרון ביחד עם הוריו, ובסמוך נטמנה דודתו. הותיר אחריו שתי בנות, שני אחים ואחות.
בדרך להלוויית טל והוריו, תושבי הוד השרון עמדו עם דגלי ישראל בצדי הרחוב המוביל לבית העלמין כדי לחלוק להם כבוד אחרון.
על מצבתו של טל כתבו אוהביו את תמצית הווייתו: "האבא הכי טוב בעולם".
ספד חברו שרון: "טליק ילד נצחי, איפה יש עוד בעולם נפש יפה כמו שלך, חיוך מלא טוב לב וכל-כך הרבה חום, אהבה, כישרון, אנושיות וקסם אישי? כל מי שזכה להכיר אותך ואת המשפחה לא ייתן לכוחות החושך לכבות את כל זה לעולם! אתם בליבנו לעד".
כתב ג'ו, חבר: "בדרך שלך, והיא הייתה כל כך ברורה מחד וקצת מסתורית מאידך, לך היא הייתה ברורה, עקב העובדה שלדרך הזו לא היו גבולות וכל גבול שנתקלת – אם החלטת שהוא צריך להיפרץ עבדת גם בחוכמה וגם בהתמדה ובעוצמה ממוקדת על מנת להשאיר את המכשול מאחור. כך כספורטאי מצטיין, כאדם, כתלמיד וסטודנט, עם המין הנשי, כאבא ובן זוג, בטיולים בעולם שבהם טיילת במקומות רחוקים לבד עם עצמך, ברעיונות מוטרפים חוצים מחשבה... בדרך שלך למדת לעשות כל מה שעשה לך טוב, לצייר, לשחק עם פוייז, מוזיקה, שפות מחשב ועוד.
אהבת את הלבד שלך, לפרוח במחשבות ולהפריח את העולם הפנימי שלך, יחד עם זאת אהבת להיות מוקף במשפחה וחברים והיית אהוב על כולם, צמא לדעת את איך העולם הזה עובד מבחינה רוחנית ומבחינה פיסית. נגעת בחומרי לימוד שנוגעים בשני אלו וידעת להעביר את זה הלאה לסובבים אותך... סיפרת על זה במלא רגש כלפי הקיום זה היה מקסים כל פעם מחדש...
היית קצת נווד וקצת איש העולם הגדול והרבה אדם מהיישוב. ככה אזכור אח, ככל שיותר לי".
דני ספד בשם חבריו של טל: "טל בשבילנו היה אגדה עוד בחייו, עם חיוך תמידי על שפתיו ומבט ממזרי בעיניו / תמיד נראה היה מהצד שקיבל את כל הקלפים הנכונים - חכם, אתלט, חזק ויפה, אהוב על שני המינים / תמיד מוקף בחברים וחברות, מלהטט בכדור - סל או עף, וכשהגיעה תקופת המבחנים את חוכמתו שפך על הדף / טל אהב את החיים והחיים החזירו לו אהבה, הוא אהב את החופש, אהב לדמיין, פילוסוף לא קטן שחיפש תשובה / הוא אהב לדבר, לעיתים גם לחפור אבל תמיד עם קריצה וחיוך, לפעמים היה נהנה מעצם הוויכוח, עשה מין הפוך על הפוך / ואת כל זה לקחו מאיתנו כהרף עין, מחבלים רשעים שבאו לשחוט, קטעו את חוט החיים של טל, ואיתו את כל החלומות / ואנחנו עומדים כאן היום, חבריו וחברותיו, שותפים לחיים, מבטיחים שלא נשכח ולא נסלח עד קץ הימים".
כתבו בני המשפחה: "באחת משיחות הנפש העמוקות האחרונות שלו ושל נועה אחותו, טל הסביר את מהות החיים בעיניו: 'החיים הם בסך הכול הצגה - כולנו יושבים באולם וצופים, וככל שהמופע מותח יותר, מפחיד, נוראי אפילו, אנחנו יושבים קרוב יותר לקצה הכיסא, מחכים לראות מה יקרה עכשיו. ככל שהמתח עולה, הקתרזיס חזק יותר, וההנאה שלנו מושלמת יותר'. 'ומה קורה בסוף?' שאלה נועה, וטל השיב: 'אה, זה החלק הכי טוב – פשוט מתים והולכים הביתה'.
כזה היה טל – הבין את החיים, שמר על הדרך שלו, ופשוט נהנה מההצגה".