אדריאן אן נטע ז''ל

קורות חיים

אדריאן אן, בתם של אלן ואלפרד למפרד, נולדה בקליפורניה שבארצות הברית ביום ג' באלול תשי"ז (30.08.1957).

גדלה והתחנה בקליפורניה. כבר כילדה גילתה כישרון מוזיקלי והקדישה שעות רבות ללימוד נגינה על כינור. את בית הספר התיכון סיימה מוקדם מהמקובל, לאחר שהשלימה את כל חובותיה, והחלה ללמוד מוזיקה ונגינה על חליל באוניברסיטת קליפורניה.

לאחר סיום הלימודים, ניגנה בתזמורת הפילהרמונית של קליפורניה, בעיר סאן לואיס אוביספו.

ב-1978 פגשה את ישראל נטע, חבר קיבוץ בארי שטייל בארה"ב אחרי הצבא והגיע לביתו של ידיד משותף. הקשר ביניהם נשמר גם אחרי שחזר לקיבוץ. כעבור שנתיים, ב-1980, הגיעה אדריאן לביקור בקיבוץ. האהבה הגדולה בינה לבין ישראל הפכה את הביקור הקצר להשתקעות קבועה, ומאותו היום ואילך, קיבוץ בארי היה ביתה.

אדריאן השתלבה בעבודה בענפים שונים של המשק – חינכה כיתה, העבירה שיעורי מוזיקה לילדי הגנים ועבדה ברפת, שם אהבה במיוחד לטפל בעגלים היונקים.

היא נישאה לישראל, והשניים הביאו לעולם ארבעה ילדים: בשנת 1982 נולד בנם הבכור, נהר, שנתיים לאחר מכן נולד בנם השני, כרמל (כרמי), ב-1986 בתם דרור באה לעולם, ובשנת 1993 נולדה בת הזקונים, עיינה.

אדריאן הייתה אמא מעורבת, אוהבת ועוטפת, שחינכה את ילדיה להיות שוחרי שלום ואוהבי אדם.

בתחילת שנות ה-90, החלה ללמוד סיעוד באוניברסיטת באר שבע והתמסרה ללימודים בשקדנות האופיינית לה. עם סיום הלימודים החלה לעבוד כאחות במרפאת קיבוץ בארי, ולאחר מכן במרפאת קיבוץ עלומים הסמוך. היא אהבה את העבודה בקהילה וראתה בכל מטופל עולם שלם.

בשנת 1997 עברה קורס מיילדות, ולאחריו החלה לעבוד כאחות מיילדת בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. היא אהבה את עבודתה, מילאה בשמחה את משמרות הבוקר, הערב והלילה והתנדבה אינספור פעמים למשמרות שבת וחג. לאורך השנים יילדה אלפי נשים, התייחסה לכל יולדת בכבוד ובטוב לב והייתה ידועה במיומנותה, ברגישותה ובטכניקות הייחודיות שפיתחה וסיגלה לעצמה. כל אלו הפכו אותה לאשת מקצוע מוערכת, ולמנטורית ומדריכה מעוררת השראה.

בשנת 2015, לאחר רעידת האדמה הקשה בנפאל, הצטרפה למשלחת הישראלית שסייעה לנפגעי האסון. כשחזרה, סיפרה עד כמה הטיפול באנשים הפשוטים בכפרים המרוחקים תרם לה והעשיר אותה.

בשנת 2022 יצאה לגמלאות מתפקידה כמיילדת, והפכה לסבתא במשרה מלאה, שמשגיחה, מלווה, מסיעה ומשחקת עם הנכדים בכל רגע אפשרי.

יומיים בשבוע התנדבה ב"חוות רימון", חווה חקלאית חינוכית-טיפולית לנוער, סמוך לקיבוץ להב. באהבה גדולה, עזרה לשקם נערים ונערות חסרי מסגרת, והתחברה במיוחד לעבודת הריפוי שנעשתה באמצעות החקלאות האורגנית, שהייתה אחד מתחביביה העיקריים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות.

למעלה ממאה חברי קיבוץ בארי נרצחו באותו יום.

אדריאן הייתה בביתה כשהחל מטח הרקטות. זמן קצר לאחר מכן, התברר כי מחבלים חדרו לקיבוץ. לאורך כל הבוקר ילדיה שוחחו עמה בטלפון וניסו להרגיע אותה. הם היו איתה על הקו גם כשמחבלים פרצו לביתה. בשעה 9:45 שמעו צעקה, והשיחה התנתקה.

במשך ימים נחשבה לנעדרת, עד שהתקבלה ההודעה על הירצחה.

אדריאן אן נטע נרצחה בקרבת ביתה בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת 66 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין בבארי. הותירה אחריה שני בנים, שתי בנות, נכדים וחברים כואבים.

"אדריאן הותירה אחריה שובל של השראה", כתבו אוהביה, "מסירות ללא פשרות, אהבת האדם והאדמה, ותקווה לשלום עם שכנינו.

מי ייתן וזכרה יעניק לנו כוח ותקווה לחיים טובים יותר לכל בני האדם, ולא תחושות של נקמה ושל איבה".