קורות חיים
עמית, בתם של רחל ודוד מן, נולדה בנתיבות ביום כ"ז בשבט תשס"א (19.02.2001). בת זקונים, אחות לחביבה, מרי, רות וליאור.
גדלה והתחנכה בנתיבות, למדה בבית הספר היסודי המקומי ובבית הספר התיכון "מקיף נבון דרכא" בעיר. הייתה נערה יפה וקורנת, מלאת חיים ורבת כישרונות, אהובה ומוקפת בחברים, שאהבה לחיות ולצחוק ובעיקר לעזור לאחרים.
כשהייתה בת 11, אביה חלה בסרטן וטופל בהוספיס בית במשך שלוש שנים עד לפטירתו. הקרבה לצוות הרופאים והאחיות שטיפל בו מילאה אותה בהשראה והיא הבינה שהייעוד שלה הוא לעזור לחולים ופצועים.
בגיל 15 החלה להתנדב ב"מגן דוד אדום" (מד"א), ובשעות הפנאי נהגה לקחת ספרי רפואה עבי כרס מהספרייה העירונית, העתיקה מהם למחברותיה ולא הפסיקה ללמוד. בהמשך, עברה קורס חובשים וקורס פרמדיקים, הצילה וטיפלה באנשים רבים והתרגשה במיוחד ליילד נשים הרות ולסייע בהבאת חיים חדשים לעולם.
במקביל לשליחות שמצאה הייתה לעמית אהבה גדולה נוספת, למשחק ולשירה. היה לה קול שנגע בכל מי ששמע אותו, היא שרה בכל הזדמנות שהייתה לה, מרגע שלמדה לדבר, וחלמה להופיע על במות. בגיל 18 שיחקה בתפקיד ראשי במחזמר "האסופית" שהוצג בנתיבות בשיתוף תיאטרון באר שבע, וקצרה תשואות רבות.
לצבא לא גויסה בשל בעיה רפואית, אך החליטה להמשיך בתפקידה כפרמדיקית במסגרת השירות הלאומי. בקיץ 2022 החלה לעבוד כפרמדיקית בקיבוץ בארי, אהבה מאוד את המקום והייתה אהובה על הקהילה. חודשיים לפני מותה קיבלה את תפקיד המדריכה הראשית בקורס הפרמדיקים של מרחב נגב, והייתה למדריכה הראשית הצעירה ביותר בארץ. היעד הבא שסימנה לעצמה היה לימודי רפואה.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
עמית, שהייתה כוננית בקיבוץ באותה השבת, התעוררה ב-6:30 עם מטח הרקטות הראשון. חבר פרמדיק, שיצא מהקיבוץ למשמרת בנתיבות, הפציר בה לבוא איתו בשל המטח יוצא הדופן ומבשר הרעות. עמית סירבה וטענה שזו הסיבה שהיא צריכה להישאר.
כשהבינה שמחבלים חדרו לקיבוץ, רצה למרפאה הקרובה, מרפאת השיניים, שם טיפלה, יחד עם רופא ואחות נוספים, בפצועים רבים. שניים מחברי כיתת הכוננות של הקיבוץ הסתגרו בה יחד איתם והגנו על המרפאה.
מעל שבע שעות טיפלה עמית בפצועים בגבורה, והמשיכה להילחם על חייהם תחת אש, עד לרגעיה האחרונים. היא שמרה על קור רוח ולא הפסיקה לעדכן את מוקד מד"א במצב הפצועים ולהתחנן לחילוצם. כשנגמר הציוד הרפואי, ליטפה את ראשם של הפצועים, השקתה אותם במים ועודדה אותם. שניים מהפצועים ששרדו סיפרו כי הסיוע שהעניקה להם הציל את חייהם.
לקראת השעה 14:00, כשהמחבלים חזרו למרפאה והתחמושת של חברי כיתת הכוננות נגמרה, כתבה למשפחתה: "אני לא חושבת שאצא מפה. בבקשה תהיו חזקים אם יקרה לי משהו". היא נורתה ברגל, הספיקה לעשות לעצמה חוסם עורקים, אך נורתה שוב ומתה.
מהמרפאה ניצלו רק אחות ופצוע אחד, כל האחרים נרצחו כולל הרופא שטיפל יחד איתה בפצועים, ד"ר דניאל לוי. מלבדם, נרצחו באותו היום בבארי עשרות חברי קיבוץ נוספים.
עמית מן נרצחה במרפאת השיניים של קיבוץ בארי, בעת מילוי תפקידה כפרמדיקית, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). הייתה בת 22 בהירצחה. הובאה למנוחות בנתיבות, לצד קברו של אביה האהוב. הותירה אחריה אם וארבע אחיות.
על קברה חקקה המשפחה את המילים: "אהובתנו, אורך המאיר כבה ושירת חייך באמצע פסקה, אך תמשיך להתנגן בליבנו לעולם ועד. במותך ציווית לנו חיים".
אחותה, חביבה, כתבה: "אחותי הקטנה הענקית – כך תמיד קראתי לך. הערצתי אותך עוד בחייך. היית כה טהורה, מאירה, מיוחדת, מצחיקה, יפה, מוכשרת וחכמה. המדריכה הכי צעירה בקורס פרמדיקים בישראל. עילוי! יכולת להיות בממ"ד בדירתך בקיבוץ (שהיום אנחנו יודעים שלא הגיעו אליה המחבלים), אבל את – בהיותך את – בלי להסס לקחת את התיק הרפואי שלך ורצת מיד למרפאה לטפל בפצועים".
"מעולם לא נפרדו דרכינו עמית שלי", כתבה אחותה מרי, "לאורך השנים כשגדלת הסתכלתי עלייך מהצד נפעמת מהאדם שהפכת להיות, מהופנטת ממך, מיופייך, מטוהר ליבך, מהחוכמה שלך והדבקות במטרה, מקולך הצלול והמלאכי. אני מודה, היית המקור הכי גדול לגאווה שלי".
"היית כל כך אמיצה", ספד לה מנכ"ל מד"א אלי בין. "שיחת הטלפון האחרונה שלך שהיום הושמעה לנשיא המדינה הייתה מעוררת הערכה, הערצה והרבה הרבה כבוד שאת חשת לכל המושג הזה של חיי אדם. כמה התחננת בפני המוקד שיביאו לך אמבולנסים כדי שיפנו את הנפגעים שאת מטפלת בהם. מתארת בצורה מאוד מאוד מפורטת את הפציעה. את היית כל כך מקצועית, עד כדי כך שלימדת דורות חדשים של פרמדיקים את המקצוע החשוב ביותר".
יוזמות הנצחה רבות נעשו לזכרה של עמית. בערב "שרים לזכרה" שנערך בתאריך הולדתה העברי במשכן לאומנויות הבמה בנתיבות, השתתפו האומנים האהובים עליה, בהם להקת היהודים, כנסיית השכל, הג'ירפות, ברי סחרוף, דניאל סלומון, איפה הילד ועוד.
להקת כנסיית השכל הוציאה שיר לזכרה – הקלטה מחודשת של השיר "שום דבר לא יפגע בי" עם קולה של עמית, מתוך סרטון שצילמה.
משחק הוקרה בין נבחרת "מגן דוד אדום" בכדורגל לבין כוכבי העבר של נבחרת ישראל נערך במסגרת ערב הצדעה למתנדבי מד"א, והוקדש לזכרה.
ערב זיכרון נערך מטעם מסעדת "יווארדי" בנתיבות, מסעדת קציצות דגים שהייתה אהובה מאוד על עמית. בערב גויסו, בשיתוף בנק המזרחי בנתיבות, תרומות לרכישת דפיברילטורים.
שמה של עמית הונצח על גבי אמבולנס שנתרם לזכר אנשי מד"א שנרצחו בשביעי באוקטובר.
בקיבוץ בארי נערך טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתה. הטקס התחיל במרפאה שבה נרצחה.
באתר https://remember.bio/he/ נפתח דף זיכרון לעמית, ובו סיפורה ותמונות רבות מתחנות חייה השונות.