רפאל רפי מורדו ז''ל

קורות חיים

רפאל (רפי), בנם של רוזה ומנחם ארמנדו, נולד בתל אביב ביום ה' בכסלו תרצ"ט (28.11.1938). ילד שני במשפחה, אח של רשלינה, חיים (ויטו) ורבקה.

על ילדותו סיפר מעט, תיארו בני המשפחה. היה ילד שובב ובגיל שמונה שילם על כך מחיר קשה: במהלך משחק ״ארץ אדמה״, משחק פופולרי באותן שנים בו המשתתפים היו זורקים סכין או אולר אל האדמה בכדי "לסמן" שטח שלהם, ניתז אולר בחזרה לעברו והוא איבד את עינו השמאלית.

רפי גדל והתחנך בתל אביב, ובהיותו בן כארבע-עשרה הגיע לחיות וללמוד בקבוצת הנוער של קיבוץ בארי. למד בתיכון "מרחבים". היה נער יפה תואר, ובגר להיות גבר מרשים.

אחרי לימודי התיכון התגייס לצבא. על שירותו מיעט לספר, מלבד אנקדוטה אחת: באוהל טירונים בו התגורר ישן לצידו בחור בשם אריק אינשטיין, שנלקח משם ללהקה צבאית.

אחרי הצבא שב לקיבוץ. בשנים הבאות התייצב לשירות מילואים ככל שנדרש, בין היתר השתתף במלחמת ששת הימים ביוני 1967 ובמלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973.

זמן קצר אחרי שחרורו מצה"ל נשא לאישה את אתי, שהגיעה לקיבוץ באותה קבוצת נוער איתו. תמיד נמשך לעבודת כפיים, לכן עבד זמן רב במכונאות רכב בקיבוץ. כן למד ב"מכללת אשקלון". בהמשך עבר לעבוד בבית הדפוס. היה חרוץ, מוערך ואהב מאוד את העבודה.

ב-25.8.1961 נפל בעת שירותו אחיו הצעיר, חיים (ויטו) מורדו במהלך פעילות הנח״ל המוצנח. רפי נשא את זכרו תמיד, ביום הזיכרון תשפ"ג (אפריל 2023) כתב באתר הזיכרון לחללי צה״ל: ״שנים עברו מאז הלכת, אבל דמותך חקוקה בליבי אחי הקטן״.

לרפי ואתי נולדו בת ובן, תמירה וספיר. היה איש משפחה דואג ומסור, וחבר קיבוץ נאמן. עבור קרוב או חבר עשה ככל יכולתו, ״היה יכול לקום מארוחת צהריים בכדי להסיע מישהו שביקש עזרה", תיארו מכריו. הוא בורך בידי זהב ובכישרון לנגרות, לאורך השנים בנה ארונות ומיטות לרבים מחברי הקיבוץ. הוא אהב לנהוג, סירב לרחם על עצמו והתגאה עד יומו האחרון כי למרות עינו האחת מעולם לא קיבל דו״ח תנועה.

יחסו של רפי לקיבוץ נע על הציר בין נאמנות לביקורתיות. מדי יום היה מתווכח על השלכות ההפרטה - מתלונן בלהט על התמורה שמקבלים החברים ממסים - אבל תמיד נותר איש בארי. הוא גם מעולם לא הוטרד מהמצב הביטחוני באזור.

ילדיו בגרו והוא זכה להכיר חמישה נכדים ואף נינה אחת.

בשנותיו האחרונות סייעה לו המטפלת ציונה, תושבת נתיבות אותה חיבב מאוד. מדי יום ליוותה אותו לחדר האוכל, שם נהג לאכול עם בתו.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בהישמע האזעקה רפי נכנס לממ"ד בביתו. ציונה המטפלת קיימה את שיחת הטלפון האחרונה איתו, בה סיפר לה שמחבלים פרצו את הבית. המחבלים רצחו אותו בדירתו.

באותו יום נרצחו למעלה משמונים מחברי קיבוץ בארי, ואחרים נחטפו לעזה.

רפאל (רפי) מורדו נרצח על ידי מחבלים בביתו בבארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן שמונים וארבע. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רביבים, וביולי 2024 העבר למנוחות בקיבוצו בארי. הותיר בת ובן, נכדים ואחות.

"רפי חי חיים מורכבים ומלאי תהפוכות", כתבו חברי הקיבוץ, "בקיבוץ מצא בית אותו מעולם לא עזב. הוא היה ביקורתי, אך גם מחויב בצורה חסרת גבולות לאחרים. חרוץ, עקשן, מוכשר ובעל ידי זהב. דובר אמת, לא פעם עד להכאיב. נדיב במעשים, חסכני במילים, וזה שיתייצב ראשון לצד אדם בצרה".