אברהם אבי מור ז''ל

קורות חיים

אברהם (אבי), בנם של שולה וזאב מרנשטיין, נולד ביום כ"ז באב תשכ"ב (27.08.1962) בתל אביב. אח ליעל ולבועז.

המשפחה התגוררה בגבעתיים. אבי ויעל התאומים נולדו ראשונים להוריהם ניצולי השואה. הם היו ילדים יפים להפליא ובגיל שש נבחרו להוביל מסע פרסום לאופנת הביגוד "סלע״. תמונותיהם התנוססו בכל מקום – בעיתונים, בחזית אוטובוסים ובשלטי פרסום. יעל, שהייתה ביישנית, ויתרה על המשך העבודה בדוגמנות, אך אבי נהנה מכל רגע, אהב להצטלם והמשיך לעשות זאת בשמחה.

לאחר מספר שנים נולד אחיו הצעיר, בועז, ובין האחים נרקם קשר קרוב ואמיץ.

עם סיום בית הספר היסודי עבר אבי ללמוד בכפר הנוער "הכפר הירוק", ויצא הביתה רק בחופשות ובחגים. הפיצול מתאומתו יעל, שהמשיכה ללמוד בקרבת הבית, היה מעט קשה לו, אך השניים נותרו קרובים תמיד, והשתעשעו במחשבה שיזדקנו יחד ויטפלו זה בזו.

אבי אהב לעסוק בפעילות גופנית והיה רוכב אופניים מוכשר. בנערותו גמא קילומטרים רבים מגבעתיים לתל אביב ולעיתים אף עד לירושלים. הוא השתתף בתחרויות ארציות וזכה בגביעים רבים. גם בבגרותו המשיך לעסוק בספורט, התאמן בחדר כושר ושיחק טניס.

כשהיה בן 16 נסעה המשפחה לחופשה בקיבוץ בארי, בעקבות משחק טניס שבו השתתף אחיו, בועז. בחופשה הכיר אבי את תמירה, בת הקיבוץ, והתאהב בה. למרות המרחק הגאוגרפי הצליחו השניים לקיים זוגיות איתנה ויציבה.

אבי היה נער סקרן ועתיר ידע, חובב אנציקלופדיות וספרים מכל סוג, אהב קולנוע וצפה באין-ספור סרטים, מערבונים וקומדיות וידע לחקות דמויות מתוכם. יכולות המשחק והחיקוי שלו היו גבוהות וחבריו סיפרו שהיה המצחיקן של החבורה.

אבי התעניין גם בפילוסופיה, בודהיזם, שיפור עצמי והתפתחות אישית רוחנית. וכמו רבים מבני גילו, היה חניך בתנועת "הצופים".

כשהתגייס לצבא שירת כחובש קרבי בגדוד 51 של חטיבת גולני. באותה תקופה היה נוסע אל תמירה באוטובוסים מהצפון ועד לדרום, לבארי.

המראות והחוויות שחווה בשירות הסדיר השפיעו עליו קשות ולכן התלבט אם לחתום קבע. בסופו של דבר החליט שלא, ולכך נוספו שתי החלטות –להינשא לתמירה ולעבור לגור בקיבוץ בארי.

לאחר שהשתחרר, נישאו בני הזוג והקימו את ביתם בקיבוץ.

אבי עבד בתחילה כמאמן טניס ובהמשך עבד בבית הדפוס. במרוצת השנים נולדו להם הבנים רועי וגיל.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה, כשציפה ללידת בנו השלישי, גויס בצו 8 למילואים והוצב במבצר הבופור. אירועי המלחמה הזו הותירו צלקות נוספות בנפשו. אבי שב מהמילואים אדם אחר ונשא עימו כאב שהשפיע על חייו. בתקופה זו נולד בנו הצעיר, תומר. לאחר זמן מה בני הזוג נפרדו.

הקשר שלו עם הבנים היה תמיד חם ואוהב. תומר סיפר על רגעים משותפים שחלק עם אביו: טיולים בחיק הטבע, קומזיץ עם תה מתוק וחם שהכינו יחד, לינה באוהל, משחקי באולינג, נסיעות לאילת, מרקים טעימים שנהג לבשל להם בחורף, ובכל שבת בערב - משחקי כדור עם רועי, גיל ועם אבא. אבי אהב לשחק איתם מטקות על חוף הים בתל אביב ובנה איתם פסלי ענק בחול. את כל חוויותיו עם הבנים תיעד ושלח לאחותו יעל.

אבי אהב מאוד בעלי חיים. הייתה בו עדינות יוצאת דופן וחמלה כלפיהם. הוא אסף בעלי חיים מהרחוב ולעיתים טיפל במקביל בשישה כלבים או חתולים, ולאחר תקופת מה, דאג למצוא בית לכל אחד מהם. לילה אחד נדרס אחד הכלבים, דבר שהסב לו צער רב. הוא קבר אותו, שתל צמחי נוי וטיפח פינת חמד לזכרו. גם כשכבר לא גידל חיות בביתו, המשיך להאכיל כלבים וחתולי רחוב.

עם השנים הפך אבי לאדם מופנם. עם זאת, סיפרו חבריו מהקיבוץ, תמיד חיפש את הטוב והיופי בעולם והשתדל להשתלב בחברה. ב-2023 עבד במוסך של הקיבוץ, שם אהב לתקן ולשפץ דברים, וכך הביא לידי ביטוי את רצונו לייפות את העולם סביבו - אם בדאגה לבעלי החיים או בשתילת צמחים רבים בקיבוץ ומחוצה לו, בבית העלמין ובקרבת המוסך שבו עבד.

בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל ורצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ בארי חדרו יותר ממאה מחבלים. אבי שהה בביתו באותו בוקר. עם הישמע האזעקות נכנס, כמו שאר תושבי הקיבוץ, למרחב המוגן. בשלב כלשהו מחבלים חדרו אל הבית וירו בו למוות.

מעל ל-90 חברי קיבוץ נרצחו באותו יום ויותר מ-20 נחטפו לעזה.

אברהם (אבי) מור נרצח על ידי מחבלים בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן שישים ואחת. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רביבים. הותיר אחריו שלושה ילדים, אם ואחים.

חברי הקיבוץ ספדו לו: "בשביעי לאוקטובר נרצח אבי בידי בני עוולה על לא עוול בכפו, יחד עם בני קיבוץ רבים נוספים. אנו תפילה שמלאכי מרום קיבלו את פניו של אבי היקר, ניקו את אוזניו מהמילים האחרונות הנוראות ששמע, ניגבו את שפתיו מהכאב האחרון, ומחקו מעיניו ומעינינו את המראות, שינוח על משכבו בשלום ובאהבה. יהי זכרו ברוך."