מרינה לוסב ז''ל

קורות חיים

מרינה, בת לודמילה, נולדה ביום ט' בכסלו תשכ"ג (06.12.1962) בעיר זפורוז'יה, על גדת נהר הדנייפר באוקראינה (אז בברית המועצות).

כעבור זמן מה אימה נישאה לניקולאי ניקיטנקו. הוא אימץ את מרינה והיה לה אב לכל דבר, בהמשך נולד אחיה למחצה מיכאל.

גדלה והתחנכה בעיר הולדתה, ילדה טובה ותלמידה מצטיינת. היא אהבה ללמוד היסטוריה וספרות, בנוסף למדה בבית ספר למוזיקה ובמשך שבע שנים ניגנה בפסנתר.

זו הייתה ילדות פשוטה ומאושרת, תיארה מרינה, ילדות מלאת רוגע וביטחון במשפחה עם עבודה מסודרת, ובמערכת חינוך מפוארת. בבית חגגו הכול – את החגים היהודיים של לודמילה, את החגים הנוצריים של ניקולאי ואת החגים הרוסיים.

אחרי לימודי התיכון הגיעה מרינה לאוניברסיטה, למדה היסטוריה והשתתפה בחפירות ארכיאולוגיות באתרים קדומים. במהלך לימודיה גם עבדה במחקר באוניברסיטה, כן לימדה היסטוריה בתיכון המקומי.

באפריל 1988 נישאה מרינה לאיגור לוסב, בן עירה, בחתונה אזרחית קטנה בעירייה. כעבור זמן קצר נולדה בתם יקטרינה (קטיה).

בתחילת שנות ה-90' של המאה העשרים התרחש תהליך התפרקות ברית המועצות. בני הזוג חוו ימים קשים וסוערים, וכאשר שמעו על תוכנית "בית ראשון במולדת" ניצת בהם הרצון לבוא ולחיות בקיבוץ בישראל, בחברה חילונית, שוויונית, שיתופית וסוציאליסטית - אידאולוגיה שהאמינו בה מאוד גם אחרי קריסת המעצמה הסובייטית. באוקטובר 1994 המשפחה עלתה לישראל והגיעו הישר מנתב"ג לקרוואן שחיכה להם בקיבוץ בארי.

מרינה ואיגור עברו יחד את הפרידה מהמולדת ואת אתגרי הקליטה בישראל ובקיבוץ. במקביל ללימודי עברית באולפן, הם השתלבו בעבודה במשק. מרינה עבדה שנים בבית הדפוס, בעיקר במחלקת הכרטיסים, בהמשך עברה להנהלת החשבונות לניהול התקציבים האישיים של חברי בארי. השתלבה היטב במשרד, אהבה את העבודה ואת הצוות שאיתו עבדה. בנוסף, עבדה כעשר שנים בהתנדבות בחנות יד שנייה.

שעות הפנאי שלה הוקדשו לקריאה. היא אהבה לקרוא ספרי מתח בריטיים, כגון סיפורי שרלוק הולמס וספריה של אגתה כריסטי – הכול ברוסית. ליבה נהה גם לחי ולצומח, טיפחה בתשומת לב את העציצים בביתה והתמסרה לטיפול בחתולים, חתולי הבית שלה וחתולי הרחוב בסביבה. הקימה עמדות האכלה והפכה למעין סניף של מרפאה וטרינרית לטיפול בחתולים שנפצעו או שחלו.

סיפרה קטיה: "אימא הייתה מאוד מעורבת בחיים שלי. מאוד דואגת, לפעמים גם הגזימה בדאגתה. יכולתי לשתף אותה גם בדברים אישיים. בכל שלב בחיים היא עזרה לי ויכולתי לסמוך עליה. אימא שלי הייתה חברה'מנית, אישה חברותית ומאירת פנים. אין מי שלא זכה לטיפולה הדיסקרטי והמסור. כולם ידעו שאפשר לסמוך עליה".

ב-2018 מרינה ואיגור עברו לגור בביתם החדש בשכונת הכרם בבארי. יחד בנו בית נעים ומסודר מלא בספרים ברוסית ובאוספי הילדות והנעורים של קטיה. איגור נטע בחצר עצי פרי - מנגו והדרים, מדד את כמות יבול הפרי מדי שנה ועקב אחרי הנתונים בהקפדה.

הבת קטיה נישאה לדימה ובשנת 2021 נולדה קירה, נכדתם של מרינה ואיגור, ועד מהרה הפכה למרכז עולמם של הסבא והסבתא. בספטמבר 2023 הם נסעו לחופשה בסנט פטרסבורג, משם הביאו בין היתר הרבה ספרי ילדים ברוסית לנכדתם.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר אותה שבת קטיה הייתה בקשר עם הוריה עד 10:00, אז שמעה מהם שמחבלים נכנסו לבית. כעבור דקות אחדות המחבלים רצחו את מרינה ואת בעלה איגור.

באותו יום נרצחו למעלה משמונים מחברי קיבוץ בארי, ואחרים נחטפו לעזה.

מרינה לוסב נרצחה בביתה בבארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בגיל שישים. בעלה נרצח איתה. הותירו בת ונכדה.

כתבו אנשי הקיבוץ: "כל מי שהכיר את מרינה ופגש בה יודע. הייתה אישה עם עיניים מאירות, שרצתה רק לתת מעצמה ולעזור. לכל תפקיד שעשתה יצקה מהנועם שלה, מרצונה לכבד כל אדם, ומאהבתה ומסירותה האינסופית לקהילה".