דניאל לוי לודמיר ז''ל

קורות חיים

דניאל, בן מרים (מירלה) ואברהם (אלברטו), נולד ביום י' בשבט תשמ"ט (16.01.1989) בלימה, בירת פרו. אח צעיר לחיים (ג'ימי) ומיכאל.

גדל והתחנך בשכונת סן איסידרו בלימה במשפחה מוכרת בקהילה היהודית של פרו. למד בבית הספר היהודי בעיר.

הצטרף כחניך לתנועת "הנוער הציוני" ולימים הדריך בה. לאורך השנים השתתף בשלל אירועי הקהילה היהודית, וכשבגר שימש מאבטח באירועים אלה.

בתום לימודי התיכון למד רפואה באוניברסיטה. בגיל עשרים וחמש קיבל תואר דוקטור ברפואה והחל את דרכו כרופא. במשך שנתיים שימש רופא בקהילות בצפון פרו.

בשנת 2016 עלה ארצה מתוך ציונות ורצון להבטיח לעצמו עתיד טוב יותר. לאחר חצי שנה של אולפן עברית למד לבחינת ההסמכה הישראלית, ולאחר שעבר אותה החל לעבוד בחדר המיון של בית החולים "איכילוב" בתל אביב.

בתקופה זו הכיר את ליהי, ובין השניים ניצת מיד ניצוץ ראשוני שעד מהרה התקדם לקשר רציני ויציב. הם נישאו והתגוררו בקריית אונו. "החצי השני שלי, החבר הכי טוב שלי", תיארה אותו רעייתו.

בת ובן נולדו להם – אמה וליאם. דניאל, אב מסור ובן זוג אוהב, היה עמוד התווך של המשפחה. למען פרנסת המשפחה והבטחת ביטחונה הכלכלי עבד קשה ובחריצות.

הוא גויס לצה"ל כרופא צבאי והוצב בבסיס האימונים של חטיבת הנח"ל בערד. לאחר שנה וחצי שוחרר בדרגת סגן.

במשך תקופה עבד במוקד הרפואי "שחל" ועד מהרה התקבל להתמחות יוקרתית ודורשנית במחלקת ניתוחי ראש וצוואר בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. בשל כך בשלהי שנת 2020 עבר עם משפחתו לבאר שבע, ובהמשך, בשנת 2023 לקיבוץ בארי שבמערב הנגב.

במחלקה בלט ביחסי אנוש טובים, במזג נוח, בנחישות, במסירות וביכולת למידה מהירה. כרופא מיומן וממוקד בעל ידע רב ושאיפות להתקדם ולהצליח, זכה באות "מתמחה מצטיין" לשנת 2023. מנהל המחלקה תיאר אותו כאדם ערכי מאוד וכמצטיין בפן המקצועי, כך שידע לרדת לפרטים ובד בבד ליצור קשר טוב עם המטופלים ועם הצוות הרפואי. "מעולם לא שמעתי תלונה מפיך או עליך, שזה דבר מדהים במקצוע שלנו", סיפר מנהל המחלקה. אחת האחיות בצוות הוסיפה: "דאגת למטופלים כאילו כל אחד מהם הוא משפחה שלך".

עוד כשגר בקריית אונו הצטרף למועדון כדורת דשא. דניאל אהב מאוד כדורגל עולמי ואף ארגן בקיבוץ מסיבה לרגל טורניר גביע העולם ("המונדיאל") בסתיו 2022.

דבר לא נסתר מדניאל, אדם דייקן היורד לפרטים, ואת הכול עשה בשקיקה, בחן ובצניעות. כאיש של שלום היה חברותי, כיבד כל אחד והפגין שמחת חיים. בטוב ליבו תמיד ראה את הזולת לנגד עיניו, היה הראשון שנרתם לעזור למי שזקוק.

בשלהי ספטמבר 2023 הוא עודכן שאדם שחלה בלוקמיה, שדניאל תרם לו מח עצם כשנה לפני לכן, החלים מהמחלה בזכות תרומתו. השניים התכוונו להיפגש אחרי החגים, אך לא זכו לכך.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה. לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים – ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל; ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים חמורים; חטפו לרצועת עזה מאות אנשים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחל הירי מכיוון עזה שהה דניאל עם משפחתו והתארגן לצאת לתורנות שבת בבית החולים. עד מהרה צלצל הטלפון, והוא הוזעק בדחיפות לטפל בפצועי ירי שהובהלו למרפאת השיניים בקיבוץ. בלי לחשוב פעמיים נפרד מרעייתו בנשיקה, חש למרפאה, ובמשך שבע שעות טיפל בפצועים בקור רוח והציל חיים. מדי פעם שאל את רעייתו בטלפון לשלומה ולשלום ילדיהם, ביודעו שהם הסתגרו בממ"ד לאורך כל היום.

בשעה 13:59 כתב לה בהודעה: "אני אוהב אותך. מקווה לצאת מזה". מייד לאחר מכן המשיך: "תחת אש". בדקות אלה אזלה התחמושת לחברי כיתת הכוננות ששמרו על המרפאה, ומחבלים פרצו לתוכה ורצחו ביריות וברימונים את רוב האנשים ששהו בתוכה.

באותו יום נרצחו למעלה משמונים חברי בארי ואחרים נחטפו לרצועת עזה.

דניאל לוי לודמיר נרצח בידי מחבלים במרפאת קיבוץ בארי ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן שלושים וארבע בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין ביהוד. הותיר אישה, בת ובן, הורים ושני אחים.

אלפי תושבים לבושים לבן עמדו בצידי הדרך במהלך מסע הלווייתו, בידיהם דגלי ישראל ובפיהם שירת "התקווה".

ספדה רעייתו: "בגלל עבודתך הייתי הרבה עם הילדים בלעדיך, אבל תמיד הרגשתי אותך מחזק את ליבי. כמה שהייתי גאה בך. לימדת אותי סובלנות והכלה. כמה אהבתי להקשיב לך גם אם זה היה שעות על מסי וכדורגל. אתגעגע לשתות איתך קפה מול הטלוויזיה ולחבק אותך. אני בת מזל שחלקת איתי את החיים לכמה שנים, איזה כיף לי. משחררת אותך בשלווה ובשלום רק כי אין ברירה".

ספדה לו אימו: "דניאל, בחרת ברפואה כדי לעזור לזולת. עזרת עד נשימתך האחרונה לפצועים שהיו צריכים את עזרתך. נוח בשלום, מלאך שלי".

אחיו ג'ימי ספד: "היית הכי שמח, החבר הכי טוב של כולם. כשהיינו מבקרים ואז נפרדים, היינו אומרים אחד לשני: 'אם אתה יכול, קח אותי איתך. אם לא, אל תדאג, כי נמצא דרך להיות שוב יחד'".

דפים לזכרו הועלו באתר "שירותי בריאות כללית" ובאתר של קיבוץ בארי, המגולל את תולדות חייו. בין היתר נכתב שם: "דניאל הקריב את חייו כדי לעזור לפצועים ולא הצליח להציל את עצמו. דניאל היה גיבור בחייו ובמותו".