יהודית יצחקי ז''ל

קורות חיים

יהודית, בתם הבכורה של ציפורה ויעקב רדזינסקי, ניצולי שואה, נולדה בז' בתשרי תש"ח (21.09.1947) במחנה עקורים בטורינו, איטליה.

באוגוסט 1948 עלתה המשפחה לארץ באונייה "קדמה" והתיישבה בגבעת עלייה ביפו. שנה לאחר מכן נולד אחיה נתן.

בשנת 1950 עברו לקיבוץ כנרת, התגוררו שם במשך שנתיים ואז חזרו ליפו. למדה בבית ספר בעיר. כילדה, הייתה תלמידה שקדנית והתמידה בלימודי מחול.

משבגרה עבדה במשרד עורכי דין מהבולטים בתל אביב ועשתה חיל בעבודתה. הייתה צעירה יפת תואר, שנהנתה לבלות במועדונים ובמסיבות בתל אביב.

את שמעון יצחקי פגשה בשנת 1970, כאשר למדה אצלו נהיגה. האהבה ביניהם פרחה ולאחר היכרות בת שנתיים נישאו. הם התגוררו בגבעתיים, ובמשך השנים נולדו להם שלושה בנים: צחי, גידי ואודי. הייתה אם מסורה ונוכחת בחיי ילדיה. היא הנחילה להם את רצון הברזל שלה ואת הנכונות לתרום לחברה.

בשנת 1976 עברה המשפחה לקיבוץ בארי. כעבור מספר שנים עברו לשם גם הוריה של יהודית והיא טיפלה בהם במסירות.

בקיבוץ עבדה במשך 14 שנה כמזכירה במפעל הדפוס ובלטה כעובדת חרוצה ומוערכת. עם השנים התקדמה, הרחיבה את תחומי אחריותה והתמחתה בעיקר בתחום היבוא והיצוא.

בהמשך עבדה כמנהלנית בבית הספר, ובעבודה מול משרד החינוך השיגה זכויות רבות למורים, הודות להשקעה ולמסירות שאפיינו אותה.

גם בתפקיד חשבת השכר של הקיבוץ דאגה לזכויות העובדים והגיעה להישגים. היא הייתה תמיד האדם הנכון במקום הנכון, עם היכולות המתאימות והותירה חותם בכל מעשיה.

משבגרו ילדיה והקימו משפחות זכתה לנכדים שהיו האור שבחייה: מיה, לוק, ארבל, רותם, אייל, זוהר, גיל ונועם. עם הנכדות, מיה וגיל, היה לה קשר מיוחד. הייתה סבתא נמרצת ופעילה, ששמרה על קשר קרוב ותקשורת פתוחה עם הנכדים והנכדות הודות לרוחה הצעירה. "הלב של המשפחה" - תמיד במרכז, תמיד זוכרת את כל ימי ההולדת, מאכילה ומפנקת, תמיד חזרה מטיולים עמוסה במתנות.

סיפר נועם הנכד: "סבתא, תמיד אהבתי והתרגשתי כששמעתי שאנחנו באים לבקר, תמיד היה לי כיף לשחק איתך משחקים מצחיקים. את כל הזמן זרמת איתי לשטויות שלי. יש לי חוויות ממך שלא אוכל לשכוח לעולם. בכל פעם שהגענו לבארי קיבלת אותנו בחיבוק חם ואוהב. תמיד כשהגענו אליך יצאנו עם הרבה חוויות חדשות והרבה זיכרונות בלתי נשכחים. תודה סבתא שתמיד היית שם בשבילי ברגעים הקשים שלי. היה ממש כיף לדבר איתך בטלפון ואת היית מתעניינת ממש מכל הסיפורים שלנו".

יהודית הייתה אישה חזקה, דעתנית ובעלת חוש צדק מפותח. היא תמיד אמרה את האמת, גם כשדעתה הייתה שונה מזו של אחרים. סיפרה ורד חברתה: "עד יומך האחרון היית בעיני אישה מיוחדת מאוד, משכילה, חזקה ועצמאית באופייה, שלא חוששת לבטא את עמדותיה בכל נושא, חדשנית ובעלת נפש אסתטית ויצירתית. אני זוכרת את ביתך המטופח והיפה בבארי, עם הגינה הפורחת והטעם הטוב שניכר בכל פרט ופרט".

בשעות הפנאי אהבה לקרוא ספרים. הספרייה בביתה הייתה עשירה והיא שלטה ברזי העברית. היא גם אהבה להקשיב לשירים של ברברה סטרייסנד ויהורם גאון, וגם לדולי פרטון ולמוזיקת קאונטרי.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ בארי חדרו באותו בוקר יותר ממאה מחבלי חמאס חמושים. יהודית הייתה לבדה והבינה מיד שיש מחבלים בביתה. את הדקות האחרונות הקדישה כדי להיפרד מבניה ומבעלה. היא הוצאה החוצה ונורתה למוות בגינת ביתה.

באותו יום נרצחו למעלה מתשעים מחברי קיבוץ בארי, ואחרים נחטפו לעזה.

יהודית יצחקי נרצחה על ידי מחבלים בביתה בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 76. הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רביבים, בספטמבר 2024 הועברה למנוחות בקיבוצה בארי. הותירה אחריה בעל, שלושה בנים ונכדים.

על מצבתה כתבו אוהביה ציטוט מהשיר "כמו צמח בר" (כתבה רחל שפירא): "מי שידע למחול ימחל לי על אהבתי, הזמן ישקיט הכל, אני הולכת לדרכי".

כתבו עליה חברי הקיבוץ: "איש לא ישכח את יהודית. צמח בר ייחודי. אישה חזקה ונוכחת".