אביה אבויה חצרוני ז''ל

קורות חיים

אביה, בנם של מרגלית ויאיר, נולד בי"ד באב תשי"ד (13.08.1954) בקיבוץ בארי, שהוריו היו ממייסדיו. אח צעיר של איילה וניצה, אחריו נולדה אפרת.

גדל בלינה המשותפת, התחנך בגן "כלנית" ואחר כך בכיתת "צבר". ילד טוב וחברותי, אהוב ושמח.

אחרי לימודיו התיכוניים התגייס לצבא, שובץ לחיל השריון ליחידת חרמ"ש, חיל רגלים משוריין. כבר בתחילת שירותו זכה לכינוי – אבויה – שליווה אותו מאז. במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 היה חייל סדיר בגזרה המרכזית בסיני, כעשרה קילומטרים מתעלת סואץ. השתתף בקרבות הבלימה הקשים, בהם נהרגו רבים מחבריו.

ב-2021 הקים עם חבריו לפלוגה אנדרטה לזכר הנופלים. יחד שתלו את "שדרת הרעות" - שורת עצים לאורך הדרך לקוראל ולמכתש בארי.

בסוף התיכון הכיר אביה את איוה, צעירה מאנגליה שהגיעה לקיבוץ בארי עם חברה, וניצתה ביניהם אהבה ממבט ראשון. כשהשתחרר מצה"ל נסעו שניהם לאנגליה, שם נישאו וחיו בפרוור לונדוני. באנגליה נולדה בתם שירה.

לאחר מספר שנים חזרו לקיבוץ, ובני הזוג השתלבו שניהם בעבודה בדפוס בארי. אביה עבד בפרויקט רשיונות הנהיגה, כמנהל תחנה בתל אביב.

במקביל לעבודתו, התנדב להיות נהג תורן באמבולנס המקומי ומאז נקשרו חייו במגן דוד אדום (מד"א). משנת 1981 התנדב בתחנת נתיבות של מד"א ובנוסף לתפקידו כחובש בכיר ניהל את קשרי התחנה עם תורמים. הוא זכה להערכה רבה על הידע המקצועי, התושיה, ההתמדה, ועל יכולתו המיוחדת לעודד את הנפגעים ולעורר בהם תחושת בטחון. בתחנת מד"א דאג לטפח את הנוער המתנדב וסייע מדי פעם לנוער במצוקה כלכלית. סיפר מנהל תחנת נתיבות: "ראיתי הרבה אנשים שאהבו את מד"א, לא ראיתי כאלה שאהבו את מד"א כמוהו, וכנראה שגם לא אראה".

בקיבוץ היה אביה שותף לצוות המרפאה, ולימים גם בצוות שניהל את "נאות בארי". חברי הקיבוץ פנו אליו בעניינים קטנים כגדולים - הוא נתן עזרה ראשונה מצילת חיים, הסיע לבית החולים, ופעם אפילו הזדמן לו ליילד תינוק. חברים ידעו שבעת צרה, הטלפון הראשון הוא אליו. הוא הכיר את ההיסטוריה הרפואית של המשפחה המורחבת של כל אחד, וידע להכין את חדר המיון בהתאם. כתבו חברים: "תמיד צחקנו, ממרום גילנו: אם הפנים הראשונות שאתה רואה בבוקר במיטה זה אבויה - סימן שאתה חי, אבל בקושי".

אביה אהב את חיי הקיבוץ והרגיש שייכות עזה אל החברים והקהילה, הכיר את התינוקות והילדים ועקב אחר צמיחתם. בחדר האוכל היה עובר בין השולחנות, מחלק טפיחות על שכם וחיבוקים, וכשהיה פנוי גם השתתף בפרלמנט המקומי.

בשנת 2010 הבת שירה התחתנה וחזרה עם בן זוגה לארץ. כאן ילדה תאומים בריאים וחמודים: ליאל וינאי. אך תקלה בלידה גרמה לה נכות קשה. מכאן ואילך הקדיש אביה את כל מאודו למאמץ השיקומי של שירה בתו, ואחותו איילה (איילוס) גידלה את התאומים בביתה. אביה היה מגיע אליהם יום יום, וגם כל שאר בני המשפחה היו שותפים למאמץ. הם סיפרו: "היה לאביה קשר מיוחד איתם - משהו בין אבא לסבא, בין חבר לאח".

בתחילת 2023 התאלמן אביה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

את קיבוץ בארי תקפו עשרות מחבלים, ובאותו יום נרצחו למעלה מתשעים חברי הקיבוץ ואחרים נחטפו לעזה. אחד הנרצחים הראשונים היה אביה, שניסה למלא את תפקידו כאיש מד"א. כן נרצחו שני נכדיו התאומים ואחותו.

אביה (אבויה) חצרוני נרצח על ידי מחבלים בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן 69 בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רביבים לצד נכדו ינאי. כעבור כחודש זוהו גופות נכדתו ואחותו והן נקברו בסמוך. הותיר בת ואחות.

בספטמבר 2024 הועברו בני המשפחה למנוחת עולמים בקיבוצם בארי.