נרקיס הנד ז''ל

קורות חיים

נרקיס, בתם של שמחה ואפי צורף, נולדה ביום י"ד בשבט תשכ"ט (02.02.1969), אחות לאיתן, נעמי, יורם וחגי.

נרקיס, "קיסי" בפי כולם, הייתה ילדה יפה וחיננית, בת הזקונים להוריה.

היא נולדה וגדלה בקיבוץ בארי. כילדה ישנה עם שאר הילדים בלינה משותפת, כנהוג באותה תקופה. אימה עבדה כמטפלת בילדים וכמבשלת בחדר האוכל. אביה עבד כנהג משאית.

נרקיס התחנכה במוסדות הקיבוץ ולמדה בקבוצת "הדר". בני כיתתה אהבו את הילדה טובת הלב שנהגה לסייע לכל מי שהיה זקוק לכך. היא הייתה מופנמת ושקטה, אך עם זאת ידעה להתעקש ולעמוד על דעתה, והייתה מוכנה להתאמץ ולהתמיד כדי להשיג את מבוקשה.

בגיל עשר הצטרפה לחוגי ריקוד והחלה ללמוד בלט קלאסי ומחול מודרני. מאז הפך המחול לעניין מרכזי ומשמעותי בחייה, שליווה אותה גם שנים ארוכות לאחר מכן. המחול אפשר לה לבטא את עצמה, נסך בה ביטחון והפך את היציבה שלה לאצילית. "נרקיס נראתה ממש כמו פרח - גבוהה וזקופה", סיפרו חבריה מהקיבוץ.

בתיכון הייתה תלמידה חרוצה ושקדנית, ובעלת משמעת עצמית גבוהה. במסגרת הלימודים נדרשו תלמידי התיכון לעבוד, והיא בחרה לעבוד בגנים ובבתי הילדים. בנוסף גויסה, כמו כל בני הנוער בקיבוץ, לסייע בעבודה בפרדסים ובמפעל. היא סיימה את לימודיה התיכוניים בהצלחה.

ב-1987 התגייסה לצבא ושירתה כחזאית במגדל הפיקוח בבסיס חצרים. נרקיס נהנתה מאוד מהתפקיד, הכירה אנשים חדשים ויצרה איתם קשרי חברות טובים.

גם במהלך השירות המשיכה לרקוד, וכשהשתחררה נסעה לטייל בעולם.

עם חזרתה ארצה, ניגשה בהתרגשות לבחינות הקבלה ללימודי מחול ב"אקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים" והתקבלה. היא עברה לגור בירושלים והקדישה לריקוד את רוב זמנה. כעבור זמן הרגישה אכזבה מהלימודים והחליטה לפרוש מהם.

נרקיס חזרה לבארי והשתלבה בעבודה בחברת הביטוח של הקיבוץ. היא אהבה את העבודה והרגישה שהיא משמעותית עבורה. "היא הייתה הלב של המשרד, עובדת שהפיצה סביבה אהבה וחסד. האווירה במשרד לצידה הייתה נהדרת. הסבלנות ויכולת ההקשבה וההכלה שלה הפכו אותה לעובדת מצוינת בתחום. ללקוחות היה נעים לפנות אליה בעת הצורך, והיא תמיד ענתה בנעימות, בכל עת. כשאנשים התקשרו, מעולם לא התחמקה ותמיד ענתה. כל מבוטח רצה שהיא תטפל בו, מכיוון שהרגיש שהוא בידיים טובות ומסורות", סיפרו עמיתיה.

כעבור פרק זמן קצר הכירה בקיבוץ את תומאס (תום) הנד, מתנדב מאירלנד, והשניים הפכו במהרה לבני זוג אוהבים.

ב-1993, כשהייתה בת 24, התחתנה עם תום באושר רב, וכעבור שנה נולד בנם עדן, הנכד הראשון להוריה. בני המשפחה סיפרו: "כך קרה שדווקא נרקיס, הצעירה מבין חמשת הילדים לבית צורף, הייתה הראשונה שהתחתנה והפכה לאם." ב-1997 נולדה לנרקיס ולתום בתם, נטלי.

כשלוש שנים מאוחר יותר התגרשו בני הזוג. השניים נשארו בקשר קרוב ותפקדו יחד כצוות עבור הילדים. נרקיס הייתה אימא מסורה שדאגה לרווחתם ורצתה שיגדלו שמחים ומאושרים. הטיפול בהם מילא את חייה שמחה ומשמעות, ועדן ונטלי היו קשורים אליה מאוד. "אימא שלי הייתה אישה מדהימה ממש. מאוד רגישה, מאוד אמפתית. הייתה עושה בשבילי הכול. פשוט אימא מושלמת", סיפרה בתה נטלי.

ב-2007 הכיר תום את ליאת, והשניים הביאו לעולם את אמילי. ב-2016, כשמלאו לאמילי שנתיים נפטרה אימה, והיא עברה להתגורר בקיבוץ בארי עם אביה. נרקיס קיבלה את אמילי בזרועות פתוחות ועזרה לתום לגדל אותה. היא שימשה עבורה כאימא וקיבלה אותה כחלק בלתי נפרד מהמשפחה, וגם נטלי ועדן אהבו אותה מאוד והתייחסו אליה כאל אחותם הקטנה. הם חגגו יחד חגים, נסיעות משפחתיות, טיולים. אהבתה של נרקיס לאמילי הייתה ללא תנאי. "תמיד רציתי אח או אחות קטנה, וכשהייתי בת 17 סוף סוף התגשמה המשאלה... אמילי נכנסה לאימא שלי ללב. אימא חשבה שזה לא בסדר שילדה בגיל כזה תחיה בלי אימא... אמילי זוכרת את אימה הביולוגית, אבל היא מאוד אהבה את אימא שלי וראתה בה אימא שנייה. היא הייתה קוראת לה 'קיסי'", סיפרה בתה, נטלי.

בגיל 50 החליטה נרקיס לשוב ולממש את אהבתה לריקוד. היא חזרה לשיעורים אצל המורה שלימדה אותה בנעוריה ובנוסף החלה להתאמן בפילאטיס. כעבור זמן מצאה תחביב חדש שמילא אותה בהתלהבות ובעשייה – תפירה. היא נרשמה ללימודי תפירה בבאר שבע, וכשסיימה את הקורס קנתה מכונה תפירה והחלה לתפור טוניקות ושמלות מקסימות.

בשנים האחרונות לחייה נרקיס התקרבה לאימה, שמחה. הקשר ביניהן התחזק ושתיהן בילו יחד זמן איכות יקר. נרקיס איחדה סביבה את המשפחה המורחבת והייתה האוזן הקשבת עבור כולם. היא פעלה לחיזוק הקשר בין משפחתה שבקיבוץ לבין שאר הדודים שגרים בכל רחבי הארץ. בשלב מסוים לקחה תחת חסותה את דודתו של אביה, מדור המייסדים של בארי.

בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

נרקיס הייתה לבד בבית ועם הישמע האזעקות נכנסה לממ"ד. אמילי ישנה בבית של חברה. בקבוצות הוואטסאפ של הקיבוץ הועברה ההודעה שיש חדירת מחבלים, ונטלי התקשרה לאימה והפצירה בה שתלך לדירה של תום מאחר שיש לו אקדח. נרקיס החליטה לברוח דרך חלון הממ"ד ורצה לעבר דירת אימה, אך אז נורתה למוות ע"י מחבלים.

אמילי בת התשע נחטפה לעזה עם חברתה שאצלה ישנה ועם אימה של חברתה.

מעל ל-100 חברי קיבוץ בארי נרצחו באותו היום, ואחרים נחטפו לרצועת עזה.

כעבור כ-50 ימים שבהם שהו בשבי החמאס, חזרו אמילי, חברתה ואם החברה במסגרת עסקה.

נרקיס הנד נרצחה על ידי מחבלים בקיבוץ בארי, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת חמישים וארבע בהירצחה. היא נקברה בבית העלמין בקיבוץ רביבים. ביולי 2024 הועברה למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ בארי. נרקיס הותירה אחריה בן ובת, אם, שלושה אחים ואחות.

חברי הקיבוץ ספדו: "נרקיס, תחסרי לנו כל כך. אנו, חברי קיבוץ בארי ששרדנו את התופת, נזכור אותך תמיד נפלאה כפי שהיית, נשתדל ללכת בדרכך ולהנציח את הערכים שבהם דבקת כל חייך ועד מותך. נוחי בשלום על משכבך, יהי זכרך ברוך ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן."